מהלכות הפרשת חלה

בס"ד

א. כותב ספר החינוך מצוה שפה: "להפריש חלה מכל עריסה וליתן אותה לכהן, שנאמר (במדבר ט"ו, כ'): "ראשית עריסתכם חלה תרימו תרומה", ודרשו זכרונם לברכה (עירובין פ"ג ע"א) ראשית עריסותיכם – 'כדי עיסתכם'. ועיסת המדבר היתה עומר, והעומר עשירית האיפה הוא, והאיפה שלש סאין, והסאה ששה קבין, וקב ארבעת לוגין, ולוג ששה ביצים, נמצאת האיפה תל"ב ביצים, עשיריתה מ"ג ביצים וחומש ביצה, וזהו שיעור עיסה המחוייבת בחלה.

משרשי המצוה, לפי שחיותו של אדם במזונות, ורוב העולם יחיו בלחם, רצה המקום לזכותנו במצוה תמידית בלחמנו כדי שתנוח ברכה בו על ידי המצוה ונקבל בה זכות בנפשנו, ונמצאת העיסה מזון לגוף ומזון לנפש. גם למען יחיו בו משרתי השם העוסקין תמיד בעבודתו והם הכהנים מבלי יגיעה כלל, שאילו בתרומת הגורן יש להם עמל להעביר התבואה בכברה ולטחון אותה, אבל כאן יבוא חוקם להם מבלי צער של כלום". ועיי"ש דבריו הנחמדים מפז.

ב. חייבים מן התורה להפריש תרומה מהעיסה לפני אפיית הלחם.

ג. אמנם החיוב חל על גברים ונשים כאחד להפריש חלה אולם מצווה זו נמסרה בעיקר לנשים.

ד. אסור לאכול מלחם שנאפה ללא הפרשת חלה, אולם מותר להפריש חלה גם אחרי מעשה האפייה (מרן יו"ד סימן שכ"ז ס"ה) כשהלחם כבר אפוי ומוכן לאכילה.

ה. יש לבקש את רשותו של בעל העיסה לפני הפרשת חלה, והיה ואם הפריש ללא רשות מהבעלים אין זו חלה וצריך להפריש שוב ברשות הבעלים (טוש"ע סימן שכ"ח).

ו. מדברי סופרים די בהפרשה כלשהיא לפטור את העיסה מחלה, וכיוון שכיום נוהגים לשרוף את החלה די בהפרשה כלשהיא.

ז. והאר"י ז"ל אומר שגם כיום שיעור החלה הוא אחד מארבעים ושמונה של העיסה, ויש הפוסקים לעשות כן לכל הפחות אחת בשנה.

ח. המפריש חלה יש לו לברך קודם: "ברוך אתה ד' אלוקינו מלך העולם אקב"ו להפריש חלה תרומה".

ט. לכתחילה יש לו להפריש את החלה בסמוך לבצק (מן המוקף) ובדיעבד אם הפריש שלא מן המוקף – פטר את העיסה מחלה.

י. בזמן בית המקדש, מהרה יבנה, היו נותנים את החלה לכוהנים ובזמנינו שורפים אותה באש ואסור לאוכלה.

יא. עיסה של יבול שביעית חייבת בחלה.

יב. למדו חז"ל שיש להפריש חלה רק מחמישה מיני דגן: חיטה, שעורה, כוסמת, שיבולת שועל ושיפון.

יג. רגע החיוב של הפרשת חלה מאותו רגע שנתן מים בקמח והחל לגלגל אבל בעודה קמח גם אם יפריש צריך להפריש שוב מהעיסה.

יד. אף על פי שחלה היא ממצוות התלויות בארץ כיום חיובה הוא מדרבנן כדי שלא תשתכח תורת חלה מישראל. וכן בחו"ל.

טו. גוי שעשה עיסה ונתנה במתנה ליהודי – פטורה מן החלה (מנחות ס"ז ע"א).

טז. הגרע"י זצ"ל פסק (שו"ת יחוה דעת ח"ד סימן נ"ה) שעיסה במשקל 1666 גרם מחייבת הפרשת חלה בברכה. ויש שפסקו שהמשקל המחייב ברכה הוא 2490 גרם וכן פוסק לפניו הבן איש חי זצ"ל וכן פוסקים רבני מרוקו (והגרע"י זצ"ל חלק על חישובם).

יז. עשה בצקים קטנים שאין בכל אחד שיעור והם מחמישה מיני דגן, אם נוגעות הבצקים זה בזה עד שנדבקים מעט מצטרפים לשיעור הפרשה בברכה.

יח. ואם אינם נוגעים זה בזה אבל מונחים בסל אחד אף אותם ניתן לצרף לשיעור חלה בברכה מדין מוקף.

יט. נתערבו שני סוגי לחמים זה בזה האחד הפרישו ממנו חלה ומהשני לא ואין ניכרים (ראה שו"ע יו"ד סימן שכ"ד סי"ב).

כ. בשבת אסרו חכמים להפריש חלה ואלו ביום טוב מותר להפריש חלה מעיסה שהוכנה ביום טוב.

כא. אפה לחם בערב שבת ולא הפריש חלה. בחו"ל – יכול לאכול מהלחם ולשייר למוצאי שבת ויעשה חלה את מה ששייר, לא כן בלחם שנאפה בארץ ישראל אין לו תקנה להפריש ממנו חלה.

כב. הכין בצק בערב יום טוב ולא הפריש חלה אסור להפרישה ביום טוב. כיצד יעשה? אם זו חלת חו"ל – אוכל מהלחם קצת ומשייר קצת ולמחרת עושה מהקצת ששייר חלה. ובחלת ארץ ישראל אין לה תקנה אלא אם לש עיסה חדשה ומצרפה ללחם ששייר עבור החלה.

כג. עיסה שנילושה בביצים או במי פירות בלבד יש לערב בעיסה מעט מים כדי למנוע ספק בקשר לברכה. לא עשה כן – יפריש בלא ברכה.

כד. החיוב להפריש חלה הוא רק מלחם לכן עיסה דלילה כמו סופגנין דובשנים ואסקריטים המטוגנים בדבש פטורים מחלה.