המרא דאתרא הרה"ג שלום לוי זצ"ל – רב העיר קרית שמונה
בס"ד
ר עקיבא ומרד בר כוכבא
ר' עקיבא, ע"ה היה בין יוצרי הסנהדרין שביבנה לאחר החורבן. העם, מרוב חיבתו לר' עקיבא קשר לו כתרים רבים.
בצעירותו היה רועה עדריו של יהודי ירושלמי עשיר בשם כלבא שבוע, רחל, בתו של כלבא שבוע נשאה לו בתנאי שילך וילמד תורה בניגוד לדעת אביה, שאף הוציאה בשל כך מביתו. וכגדל בתורה ולאחר גלות ארוכה מביתו, חזר אל אשתו ועמו אלפי תלמידים. כפי הנראה מההגדה של פסח, ישיבתו הייתה בבני ברק, בחז"ל העידו עליו שהיה דורש כל קוץ וקוץ ותילי תילים של הלכות והוא היה יסוד של תורה שבעל פה ואלמלא הוא נשתכחה תורה מישראל.
הוא הי בין ראשי המטיפים למרד נגד הרומאים ובמלחמה נגדם ראה את התחלת הגאולה, ר' עקיבא נהג כך למרות שבין חבריו היו תח' גדולים שלא הסכימו לדעתו כמו ר' יוחנן בן תורתא שאמר לר' עקיבא: "יעלו עשבים בלחייך ועדיין בן דוד לא יבוא" לידו היה מצביא צבאי בשם בר-כוכבא.
כינויו האמיתי היה בר כוזיבא, ר' עקיבא שנתפעל מאוד מגבורתו כינוהו "מלך המשיח" ודרש עליו את הפסוק "דרך כוכב מיעקב", גם לבר כוכבא קשרו העם כתרי תהילה וסיפורי גבורה, וחז"ל מספרים עליו שהיה מקבל אבני בליסטראות באחת מארובותיו וזורקן והורג כמה נפשות. ולצבאו היה מקבל רק חיילים שהסכימו למבחן קבלה משונה של קטיעת אחת מאצבעותיו, עד שחכמים מחו בו והציעו לו דרך אחרת והיא: "שכל מי שאינו רוכב על סוסו ועוקר ארז מן הלבנון לא יהיה נכתב באסטרטיא שלך". וחז"ל מנו ארבע מאות אלף גיבורים שכאלה.
בר כוכבא וחילותיו הכו בחיילי הכובש הרומאי ואף הצליחו להטביע מטבעות כסף על מנת לבטא את חרותם. מצביאים רומיים שונים ניסו להכניעו בקרב אך לשווא, עד שהסנט ברומא שלח מצביא אכזרי ומפורסם בשם יוליוס סיוורוס, שהכה קשות בבר כוכבא ובצבאו עד שנותרה בידיהם העיר ביתר הסמוכה לירושלים ושם נתבצרו בר כוכבא ואחרוני חייליו. ולאחר מצור ממושך הצליחו הרומאים לכבוש את ביתר ולהרוג את מגיניה.
לפי הידוע לנו, המרד ארך כשלוש וחצי שנים והקיז דם רב מהרומיים ומחיילי ישראל, הרוגי הרומיים היו כה מרובים עד שאדריינוס קיסר בבשורתו לסנט על נצחונו השמיט את המשפט המקובל אצלם "לי וללגיוני שלום". ההפסד בקרב הביא להשמדת ארץ ישראל ויציאה לגלות ממושכת, אדריאנוס רצה לעקור מן השורש גם את דת ישראל עד שימים נוראים אלו כונו בתלמוד "שעת השמד", ובתקופה זו נקבעה ההלכה: "כל עבירות שבתורה אם אומרים לאדם עבור ואל תיהרג, יעבור ואל ייהרג, חוץ מעבודה זרה וגלוי עריות ושפיכות דמים" (סנהדרין עד'-עא'). מחז"ל ידועים לנו על עשרה תנאים שהוצאו להורג כהרוגי מלכות ובראשם הרוח החיה במרד, ר' עקיבא, שהגמרא מספרת לנו על צורת מותו ההירואית ויציאת נשמתו באחד (ברכות סא'-עב') מהמפורסמים שבתלמידי ר"ע, היו ר' שמעון בר יוחאי ור' מאיר בעל הנס זכותם תגן עלינו ועל כל ישראל.
אדוננו בר – יוחאי
ליום ההילולא בל"ג בעומר
בל"ג בעומר כל ישראל בכל אתר יציינו את יום ההילולא של התנא האלוקי המפורסם שבתנאי ישראל, ר' שמעון בר יוחאי זיע"א. רבי שמעון בר יוחאי היה מחמשת התלמידים האחרונים של רבי עקיבא והוא וחבריו חדשו את התורה בישראל שנשתכחה אחרי מותם של כל תלמידי ר' עקיבא. תנא קדוש זה כבר בקטנותו שמש תלמידי חכמים ביבנה, ואחר שבעת ימי המשתה של חתונתו עזב את בני ברק דאז לישיבתו של רבו ר' עקיבא, ושהה שם י"ג שנה ובו דבקה נפשו, והיה חביב לפני ר' עקיבא עד שר' עקיבא קראו בני. ובוצין בוצין מקטפיה ידיע ור' עקיבא רבו הכיר בו שהוא יהיה אחד מגדולי ישראל ושהוא עתיד לגלות סתרי תורה דבר שאוזן אדם לא שמעתם, עד שר' עקיבא אמר לו: דייך שאני ובוראך מכירים כחך. ר' שמעון בר יוחאי לא עזב את רבו כל ימי חייו של רבי עקיבא ולכל אשר הלך רבי עקיבא, הלך תלמידו, ר' שמעון, אחריו, והגדיל לעשות כאשר נאסר רבי עקיבא והושם בבית אסורים וסכן עצמו להיכנס אחריו אל בית האסורים על מנת ללמוד בתורה רבו (עד כי יש פוסקים ששאלו כיצד סכן עצמו ר' שמעון והלך ללמוד תורה במקום סכנת נפשות).
שכן חשש ר' שמעון שהרומיים אחרי שיהרגו את רבו ר' עקיבא יהרגו את שאר תלמידיו ולא תשאר תורה בישראל, לכן סכן עצמו ודחף ונכנס לתוך ביתה אסורים על מנת לשמש את רבו, נאמן לשיטתו שלו שכן כתוב בתנא דבי אליהו: "קרא אדם תנ"ך ושנה מישנה מדרש הלכות אגדות ושמש תלמידי חכמים אפילו מת או נהרג על התורה הרי הוא בשמחה לעולם הבא לכך נאמר על כן עלמות אהבוך". ואין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה. כל ימי חייו של ר' עקיבא שמש אותו רשב"י תלמידו ונהג בו יקר וכבוד היותר גדול מאוד, ופעם אחת יצא מפיו של רשב"י דבור אחד שלא לכבוד רבו והתענה על כך ימים רבים עד שהושחרו שיניו מרוב תענית. תמיד השריש בתלמידיו שלא יאמרו דבר שלא שמעו מרבם, וביחוד מצינו שנטע והשריש דרך שימוש חכמים ואהבה וכבוד חכמים זה לזה. אחר שראה שמתו אלפי תלמידי רבו על שלא הלכו בדרך שימוש חכמים ולא נהגו כבוד זה לזה. והיה מזהיר את בני דורו שיהיו נזהרים בכבודן של חכמים ולגדלם ולפארם בעיני כל, וזהו כבוד שמים וכבוד התורה. ובזה יובנו דברי הגמרא במסכת שבת, שאמר רשב"י: "זונות מפרכסות זו את זו, תלמידי חכמים לא כל שכן יהיה עיניה ביה ונח נפשיה…" והכוונה שהוא פרץ גדרן של חכמים בזה שלא חלק כבוד לחכמי התורה. רשב"י היה אוהב ומכבד מאוד לעם ישראל, כפי שהדבר מופיע בדברי חז"ל פעמים רבות, ולטענתו כל בני ישראל מלכים הן. והוא שאמר נוח לו לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים ולמרות הכל בכל מה שנגע לשימוש חכמים וכבוד התורה היה מקפיד מאוד וידועה הדוגמא המפורסמת ממסכת נדרים דף ס"ו ע"ב שם אמר ובטא זאת בלשון חריפה: ימותו כל בני אלמנה ואל יזוז שמעון ממקומו. בדרך זו יובן ויבואר קפידתו של רשב"י על רבי אלעזר ברבי יוסי במסכת מעילה שם אמר רשב"י אל יחזור הבן בשלום אצל אביו. גם מידת טובו ועוותנותו של רשב"י ידועה היא, לדוגמא נביא את מה שמצינו במדרש רבה בפרשת נשא, שרשב"י שאל לר' אלעזר בר יוסי: אפשר ששמעת מאביך מהו בעטרה שעטרה לו אמו? ורבי אלעזר אמר לו, ועמד רשב"י ונשקו על ראשו ואמר לו אלולי לא יצאתי לעולם אלא לשמוע מפיך טעם דבר זה די לי. מדוגמא זו אנו רואים כמה היה מכבד את התורה ולומדיה, שלמרות שר' אלעזר בר' יוסי קטן ממנו היה, נהג בו כבוד גדול. דרך שימוש חכמים וכבודם ומוראם היה נר לרגלי רשב"י ואף הקפיד על אחד מגדולי ישראל, איסי בן יהודה ואמר לו מפנימה אתה מפטפט דברי בפני תלמידי חכמים? שעל כבודו שלו לא הקפיד רשב"י אלא על כבוד התורה ולומדיה.
תלמידי רשב"י הידועים, ר' אלעזר בנו יחידו של רשב"י ותלמידו שמש הרבה את אביו, ואף אצלו הייתה אחת מדרכי השימוש הוא להיות נזהר בכבוד חכמים, ועליו דרשו בגמרא מסכת מכות על הפסוק: "אוטם אזנו משמוע דמים" כגון ר' אלעזר ברבי שמעון דלא שמע בזילותא דצורבא מרבנן ושתק. ר' אלעזר תמיד כיבד את חבריו, תלמידי אביו, תלמיד אחר של רשב"י היה ר' אבא, ר' אבא שמש את רשב"י רבות וזכה להיות הסופר שכותב את סודות התורה שהוציא רשב"י מפיו. ור' אבא היה דבק ברשב"י, רבו, עד כדי כך שלא הסיח דעתו ומחשבתו מרבו הקדוש. וגם בחבריו נהג בכבוד והזוהר יודע לספר שכשפגש ר' אבא את רבי אחא ורבי יהודה נשמט ממושב מרכב החמור לקבלם כמקבל פני שכינה.
תלמיד נוסף מתלמידי רשב"י היה רבי יהודה אף הוא מהחבורה הקדושה שישבו באדרא ושמעו סודות ונסתרות התורה מפיו של רבו, רשב"י, וגם אצלו שימוש חכמים היה דבר גדול עד שקבע שלכבד את רבו כמכבד פני שכינה, והיה דבוק ברשב"י עד שאמר: ןמאן דמתפרש מרבי שמעון כאילו מתפרש מכולא (=הפורס מר' שמעון כאילו פורש מהכל). וגם כשלמד דבר תורה מילד קטן היה נוהג בו בכבוד ויקר כתלמיד חכם גדול.
תלמיד נוסף של רשב"י היה רבי יוסי שקבע לו נר לרגליו שלא לומר דבר שלא שמע מפי רבו רשב"י, כפי שרשב"י דרש תמיד מתלמידיו.
תלמיד נוסף של רשב"י היה רבי יצחק שדרש על הפסוק כבד את אביך, לרבות א רבו שמביאו לחיי עולם הבא. זהו אותו רבי יצחק שנשאל על יושבי העיר לוז שאינם מתים שם, ולא ענה להם כיוון שלא שנע מרבו ושלח את השואלים לשאול את רשב"י.
תלמיד נוסף של רשב"י היה רבי חזקיה תלמיד נוסף הוא ר' חייא שאמר בזוהר הקדוש, זכאי שרשב"י נמצא בו, וזכאים אלא שנמצאים לפי רשב"י. ותלמיד מפורסם אחר הוא רבינו הקדוש שהנחיל לעם ישראל את המשנה התושבע"פ שעד אז נאסרה בכתיבה ובגלל עת לעשות להשם, למען לא תשכח התורה מישראל, החליט להעלותה על כתב וזוהי המשנה שאנו מכירים כיום. רבינו הקדוש הוא רבי יהודה הנשיא שמקום נשיאותו יחד עם אנשי הסנהדרין ישבו בבית שערים ואחר כך בצפורי ובטבריה. ואפילו אליהו, זכור לטוב, היה מצוי בבית מדרשו של רבינו הקדוש. ורבינו הקדוש למד תורה מפי רשב"י ושמש אותו רבות, ולמרות גדולתו של רבינו הקדוש אתה מוצא שם את עוותנותו שהיה עני מאוד.
ואף הוא היה נזהר בכבוד חכמים וקבל פניהם באהבה בכבוד ובשמחה, ותורת אמת בפיהו ולא היה בוש, עם כל גדולתו להסכים לדברי החולקים עליו בהלכה. ואף נקט בדרכו של רבו רשב"י ולא אמר הלכה שלא שמע מרבותיו, מרוב אהבתו לאוהבי תורה, הגמרא מספרת בבא בתרא שרבי פתח אוצרות של מזון ואמר יכנסו בעלי מקרא בעלי משנה בעלי תלמוד בעלי הלכה בעלי הגדה כדי שיפרנסו עצמם בזמן הבצורת. ואף בתלמידיו שלו נהג כבוד גדול וכמו שהעיד רבי בעצמו במסכת מכות ומתלמידי יותר מכולם.
ורבי תמיד לימד לתלמידיו להיות נוחים אלא לאלה כפי שהמדרש בויקרא מספר, שפעם אחת עשה רבי סעודה לתלמידיו והביא לפניהם לשונות של בהמה, לשונות קשים ולשונות רכים, התחילו בוררים ברכים והניחו את הקשים, אמר להם דעו מה אתם עושים, כשם שאתם בוררים את הרכים ומניחים את הקשים, כך יהיו לשונכם רך אלו לאלו, וזהו שכתוב וישם לך שלום, רבי אומר זה שלום של תורה שנאמר: השם עוז לעמו יתן השם יברך את עמו בשלום. אלו הם התנאים הקדושים והרשב"י וחבריו זיע"א.
אולם אל לנו לשכוח את רבו של רשב"י הלא הוא התנא האלוקי שהזכרנו בתחילת דברינו, ר' עקיבא אחד מעשרה הרוגי מלכות.
רבי עקיבא הוא מעין שני למשה רבינו כפי שמסופר בגמ' מסכת מנחות, רבי עקיבא התחיל ללמוד תורה בגיל ארבעים שנה והגיע לגדלות ענקית בתורה והעמיד אלפי תלמידים שביניהם המפורסמים רשב"י ור' מאיר בעל הנס. רבי עקיבא נשמתו היא עצם התורה הקדושה וההלכה ולכן כל סתם משנה אליבא דר' עקיבא. למרות גדולתו בתורה של ר' עקיבא היה נושא כליו של בר כוכבא והוא קרא על בר כוכבא, "דרך כוכב מיעקב" והצטרף הוא ותלמידיו הקדושים למרד נגד הרומאים ששלטו אז גם בארץ. רבי עקיבא דימה שבר כוכבא הוא המשיח, הוא ראה את רוח גבורתו של בר כוכבא מסירות נפשו למען כלל ישראל ואת העובדה שהצליח לקבץ את כל גבורי ישראל לצבאו ופקודתו וקבע בשל כך שלבר כוכבא יש ערך משיחי ותמך בו. המעניין הוא שגם ר' עקיבא וגם רשב"י וגם ר"מ לחמו נגד הרומאים ור"ע עצמו נהרג על ידם יחד עם שארו הרוגי מלכות. זהו המקום להעיר לכל הנוהים אחר עצת "מקובלים" שיודעים קבלה "בלירה" (בלשון העם) שישנו מקום קדוש, מקום קבורת רשב"י אבי אבות הקבלה והסוד ולא רחוק ממנו נמצא קבורת בנו שעל שניהם מעידה הגמ' שיכולים הם להציל את כל העולם כולו מדינים וייסורים קשים, לכן כל הנצרך לישועת שמיים יפנה אל בורא עולם דרך המקום הקדוש הזה, ואל להם לבני אדם לבטוח בבשר ודם כמותם שפעמים רבות "המקובלים" האלה בעצמם צריכים סיוע שמימי וכיצד יוכלו לסייע לאחרים?
ר' מאיר בעל הנס
- אחד מרבותינו שבדרום, רבותיו היו ר"ע, אלישע בן אבויה (חגיגה ט"ו) ורבי ישמעאל (עירובין י"ג).
- לפרנסתו עסק בכתיבת סת"ם (עירובין י"ג).
- ר"מ היה ממשפחת גרים ממוצא נירון קיסר. (גיטין נו')
- על שר"מ למד תורה מ"אחר" שהיה רבו אלישע בן אבויה לא רצו בשמיים לומר הלכה מפיו. ורבה בר שלא בפגישתו עם אליהו הנביא, זכור לטוב, אמר: ומה בכך תוכו אכל קליפתו זרק? – ומאותו רגע החלו לומר הלכה גם משמו של ר"מ ברקיע של מעלה. (חגיגה ט"ו)
- כשהיה ר"מ דורש, שליש מדרשתו הלכה, שליש אגדה ושליש משלים ושלוש מאות משלי שועלים היו לר"מ. (סנהדרין לח)
- ברוריה אשתו של ר"מ, היתה בתו של ר"ח בן תרדיון (עז' יח) וגזרו הרומאים על ר"ח בן תרדיון מיתה על שהיה מקהיל קהילות ברבים ומלמדם תורה (והיה מעשרה הרוגי מלכות) וכן גזרו על אשתו הריגה ועל בתו (אחותה של ברוריה) לישב בקובה של זונות. והצילם ר"מ על ידי ששיחד את השומר ומסר בידיו סגולה לנצל מצרה על ידי אמירת "אלהא דמאיר ענני" (ע"ז יח:)
- על ברוריה אשת ר"מ דרשו את הפסוק "אשת חייל מי ימצא" בשעה שבש"ק מתו שני בניה והעלימה זאת מבעלה ע"מ שלא לצערו בשבת.
- ר"מ מחל כבודו על מנת להשכין שלום בין איש לאשתו (ירושלמי סוטה פא' – הד') ובין אדם לחברו (גיטין נב') ובין שכניו (ברכות י').
- ר"מ אומר: כל היושב בארץ ישראל – ארץ ישראל מכפרת עליו (כתובות קי"א)
- אמר רב אחא בר חנינא, גלוי וידוע לפני שאמר והיה העולם שאין בדורו של ר"מ כמוהו.
ומפני מה לא קבעו הלכה כמותו? מפני שלא יכלו חבריו לעמוד על סוף דעתו, מפני שהוא אומר על טמא טהור ומראה לו פנים על טהור טמא ומראה לו פנים (ערובין יג)