המרא דאתרא הרה"ג שלום לוי זצ"ל – רב העיר קרית שמונה
בס"ד
ימי השובבי"ם: האם ניתן לעשות תשובה על הוצאת זרע לבטלה?(בקצירת האומר)
(פירוט המקורות נמצא אצלי לא כתבנו אותם מפאת קוצר היריעה)
א. התורה אומרת: "וירא אלוהים את הארץ והנה נשחתה, כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ". מהי ההשחתה שהשחית כל בשר את הארץ?
מסביר ה"לבוש": "אסור לאדם להוציא שכבת זרע לבטלה. ועוון זה עוון גדול הוא, שלא נברא הזרע באדם אלא ליישב בו את העולם, כי לא לתוהו בראה לשבת יצרה, וכשהוא משחיתו הרי הוא כמחריב את העולם, וזו היא ההשחתה שעשו דור המבול, שנאמר בהן (בראשית ו, יב) כי השחית כל בשר דרכו על הארץ שהשחיתו את זרעם, נידונו ברותחין מי המבול, כי ברותחין חטאו וברותחין נידונו מדה כנגד מדה, וכן יש הרבה פסוקים המורים על זה, ולא לדרשא קאתינא רק לעיקר דדינא קאתינא, לכן לא יהא אדם דש מבפנים וזורה מבחוץ, וזהו חטאו של אונן עם תמר דכתיב ביה [שם לח, ט] ושחת ארצה וגו' וימת אותו ה'. ולא ישא אדם קטנה שאינה ראוייה לילד".
ב. וה"בשדי חמד" כותב: שדורשי רשומות דרשו על המשפט 'שהכל תלוי במזל' (=במוציא זרע לבטלה) שכל הצרות שבאות על האדם בסיבת עוון זה.
ג. והזוהר כותב בפרשת ויחי מביא את חומרת העוון הזה ומציין שזהו חטא בלא אפשרות של תשובה בניגוד לשאר החטאים. וכך כותב הזוהר:" וכלהו פתחין ואמרין (ישעיה ג') אוי לרשע רע כי גמול ידיו יעשה לו מאי (טעמא) גמול ידיו אמר ר' יצחק לאכללא (לאפקא) מאן דזני בידוי לאפקא ולחבלא זרעיה בריקניא (ס"ט א) דהא תנינן כל מאן דאפיק זרעיה בריקניא אקרי רע ולא חמי אפי שכינתא דכתיב (תהלים ה') כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע וכתיב (בראשית ל"ח) ויהי ער בכור יהודה רע אוף הכא אוי לרשע רע ווי לההוא חייבא דאיהו רע דעבד גרמיה רע כי גמול ידיו יעשה לו לאכללא מאן דזני בידוי לאפקא ולחבלא זרעיה בריקניא ולהאי טרדין בההוא עלמא יתיר מכלא, ת"ח דהא כתיב אוי לרשע (רע) כיון דכתיב אוי לרשע אמאי רע אלא כמה דאמינא דעבד גרמיה רע, וכתיב לא יגורך רע, וכלהו סלקין והאי לא סליק ואי תימא שאר חייבין דקטלו בני נשא, ת"ח כלהו סלקין והוא לא סליק מ"ט אינון קטילו בני נשא אחרא והאי קטיל בנוי ממש אושיד דמין סגיאין, ת"ח בשאר חייבי עלמא לא כתיב וירע בעיני יי' וכאן כתיב וירע בעיני יי' אשר עשה מ"ט משום דכתיב ושחת ארצה, תנן אמר ר' יהודה לית לך חובא בעלמא דלא אית ליה תשובה בר מהאי ולית לך חייביא דלא חמאן אפי שכינתא בר מהאי דכתיב לא יגורך רע כלל".
ד. וראה בגמרא שמשווה את מוציא זרע לבטלה לשופך דמים וכך כתוב שם: "וכל כך למה? מפני שמוציא שכבת זרע לבטלה; דא"ר יוחנן: כל המוציא שכבת זרע לבטלה חייב מיתה, שנאמר: "וירע בעיני ה' את אשר עשה וימת גם אותו". רבי יצחק ורבי אמי אמרי: כאילו שופך דמים שנאמר: "הנחמים באלים תחת כל עץ רענן שוחטי הילדים בנחלים תחת סעיפי הסלעים, אל תקרי שוחטי אלא סוחטי".
ה. והרמב"ם פוסק: "אסור להוציא שכבת זרע לבטלה, לפיכך לא יהיה אדם דש מבפנים וזורה מבחוץ, ולא ישא קטנה שאינה ראויה לילד, אבל אלו שמנאפין ביד ומוציאין שכבת זרע לא די להם שאיסור גדול הוא אלא שהעושה זה בנדוי הוא יושב ועליהם נאמר ידיכם דמים מלאו וכאילו הרג הנפש".
ו. ו"מגיד משנה" אומר: "אבל אלו שמנאפין וכו'. שם אמר ר' אלעזר מאי דכתיב ידיכם דמים מלאו אלו המנאפים ביד דתני דבי רבי ישמעאל לא תנאף לא תהא בך ניאוף בין ביד בין ברגל (ולעיל איתמר) אמר רב המקשה עצמו לדעת יהא בנדוי וכו' אמר רבי אמי כל המביא עצמו לידי הרהור אין מכניסין אותו במחיצתו של הקדוש ברוך הוא. ומדברי רבינו נראה שמה שאמרו יהא בנדוי שחכמים נידו כל מי שיעשה כן וזהו שכתב בנדוי יושב. אבל הרמב"ן ז"ל כתב פירשו בתוספות לא שהוא מנודה מעצמו בנדוי של רבותינו אלא שבית דין מצווין לנדותו ועד שינדוהו אינו מנודה וראיה לדבר מדאמרינן הקורא לחבירו עבד יהא בנדוי ואמרו עלה בקידושין באומר לו עבדי אתה האי משמתינן ליה אלמא אף על גב דקתני יהא בנדוי אינו בנדוי עד דמשמתינן ליה אנן כך פירש רבינו יעקב ז"ל ע"כ וכן פירש הרשב"א ז"ל משמו.
ז. לכן פוסק ה"שולחן ערוך": "ועוון זה חמור מכל עבירות שבתורה…".וכותב שם ה"בית שמואל" ד"ה: אסור להוציא ש"ז – כתב ח"מ בשם ספר החסידים אם מתיירא שאל יכשל באשת איש או בנדה ח"ו טוב לו להוציא זרע לבטלה רק יתענה מ' יום בימי הקיץ או ישב בקור בימי החורף לפ"ז מ"ש בזוהר וכאן דעון מוציא ש"ז חמיר מכל עבירות לאו דווקא'".
ח. וראה במהרש"ם שהביא הוכחה לכך מדברי הנועם מגדים לפרשת ויגש שם הוא מוכיח מגמרא בקידושין האומרת: שקשין עריות יותר מדור המבול והרי חטא דור המבול היה בהשחתת זרע כאמור לעיל, אם כן עריות חמור מהוצאת זרע לבטלה.
ט. גדולי ישראל בכל הדורות ידעו לומר לנו כיצד לתקן חטא זה. ה"ראשית חכמה" אומר שעיקר התשובה הוא לימוד התורה. וכן כתב ב"אגלי טל" כי לימוד הלכות שבת מהוה תיקון שלם על העניין הזה, וכך הוא כותב: "ובחרתי להדפיס תחילה בהלכות שבת, …כי שבת במרה נצטוו, ובזוהר מבואר שהיו נחוצים למצוות שבת לתיקון מכירת יוסף, כי צדיק ושבת וברית חד. ובזה יובן, כי שבת נחוץ לתיקון הברית, וממילא גורם שמירת הברית. ועל-פי זה יובן נחיצת הלימוד בהלכות שבת לתיקון פגם זה, כי תיקון הברית תלוי ביותר בלימוד התורה, וביותר בלימוד התורה בעיון, על-פי מה ששמעתי מאדמו"ר זצ"ל בפירוש דברי הזוה"ק, שעל חטא הוצאת זרע לבטלה אינו מועיל תשובה, משום דתשובה היא מלב, כדכתיב (ישעיהו ו י): "ולבבו יבין ושב ורפא לו", ופגם שבזרע הוא במוח, והרי הקלקול למעלה ממקום התיקון. וכן מצאתי בספר זרע קודש. ועל-כן, עיון הלכה, שהוא במוח, וכל שכן מי שמחדש חידושים, הרי התיקון גם-כן במוח. ומעתה יובן, שהלימוד ועיון בהלכות שבת, שמצוות שבת בעצמה היא תיקון על פגם הברית, על אחת כמה וכמה שהלימוד הזה הוא תיקון עצום לחטא זה".
י. וכן מובא תיקון לכך על ידי בעל ה"תניא" שקריאת שמע על המיטה מועילה מאד לתיקון חטא זה וזה לשונו: "הרי זו עולה משם בתשובה נכונה ובכוונה עצומה בקריאת שמע שעל המטה כנודע מהאר"י ז"ל ומרומז בגמרא כל הקורא קריאת שמע על מטתו כאלו אוחז חרב של שתי פיות כו' להרוג גופות החיצונים שנעשו לבוש לחיות שבטיפות ועולה החיות מהם כידוע לי"ח".
יא. מאלפים הם דבריו של הכהן הגדול מאחיו רבי צדוק הכהן מלובלין זצ"ל בספרו המיוחד לעניינים אלה "תקנת השבין".