ירושלים עיר הקודש – הרה"ג שלום לוי זצ"ל

בס"ד

דברים מתוך הספר "תורה מציון" של המרא דאתרא זצ"ל, בשבחה של ירושלים והובאו כאן לכבודה של ירושלים. הספר יראה אור בעתיד בע"ה.

כמה יבהל וישתומם אדם כאשר יפתח ויקרא בחומשי התורה ולא ימצא את השם ירושלים, אמנם כתוב בתורה המקום אשר יבחר אבל בצורה סתמית ואין אנו יודעים איה המקום שהשם בחר בו. אולי רמז שירושלים היא למעלה מכל הבנה אנושית מצומצמת.

אולם יודעים אנו שדברים גדולים הולכים ומתבררים במהלך ההיסטוריה ואינם ידועים לנו מיד. גם אברהם אבינו, ע"ה, נצטווה "לך לך" ולא אמרו לו מה היא הארץ המיועדת, אלא התחל ללכת ותוך כדי הדרך תמצא את הדרך אליה. התורה יודעת לספר לנו על פגישתו של אברהם אבינו עליו השלום, עם מלכיצדק מלך שלם, ושלם היא ירושלים (עיין רמב"ן) וחז"ל מודיעים לנו שמלכיצדק קרא למקום "שלם" ואברהם קרא למקום ההוא אשר בחר השם, "השם יראה" וזהו מקור השם ירושלים, יראה-שלם, כי בירושלים פי שניים ברוחה, משם יוצא האור לישראל ואור לעולם כולו, אור השלום הכלל אנושי, ויראת השם שזהו הצד הישראלי הקדוש והמיוחד שלנו. התורה בכוונה תחילה לא הודיעה לנו היכן מקומה של ירושלים, כדי שלא יריבו עליה השבטים, שכן ירושלים לא נחלקה לשבטי ישראל כיתר הארץ, ירושלים היא כללית מרכזית לב לבה של האומה הישראלית. ירושלים היא עיר המלכות ועיר המקדש גם יחד, כך מתאים וכך שייך: לעם קדוש יש בית של קודש. ורבינו הרמב"ם פוסק בכמה מקומות שירושלים כולה מקדש, שארץ ישראל מתחלקת לשני חלקים:  המדינה והמקדש והמקדש הוא ירושלים כולה, ירושלים היא כולה תורה והראיה לכך שאמירת תחנון ונפילת אפיים בכל ארץ ישראל מתקיימת רק במקום שיש בו ספר תורה. אולם בירושלים בכל מקום נופלים אפיים גם במקום שאין ספר תורה שכן ירושלים כולה ארון השם. ואחד הדברים המיוחדים שבה שבבירת קודש זו, נופלות המחיצות בין איש לאיש. זאת ירושלים הבנויה, העיר שחוברה לה יחדיו – שעושה כל ישראל חברים.

ולמרות שירושלים היא לב האומה, מהלך ההיסטוריה שלנו מוכיח שאליה לא מגיעים מיד. לא בזמן יהושוע, לא בזמן דוד, לא בזמן עזרא ונחמיה ואף לא עכשיו, אך לבסוף הגענו, כך החליט ריבונו של עולם לדבר טוב על עמו ישראל, ואיש לא יוכל להתנגד לעצתו העליונה. ישנם אלה שיוכלו להפריע אך אין מי שיוכל לעצור את התהליך, הגאולה מופיעה קמעה קמעה והיא צועדת צעדיה לעיננו. רק סבלנות ואומץ אנו צריכים, לדעת אנו צריכים שלא ביום אחד ולא בדור אחד נבנה הכל, ואשרינו שבדורנו זכינו לשחרור ירושלים. חייבים אנו להתבונן על המאורעות ההיסטוריים לאור האמונה במובן הגדול של מלכותך מלכות כל עולמים וממשלתך בכל דור ודור. חייבים אנו לראות איך ריבונו של עולם מושל על הדורות. אמנם לפעמים מסובך הדבר עד מאד כי "הכתב" של ההיסטוריה מטושטש מאד, ואנו מתקשים להבין את רצון הבורא, אבל שחרור ירושלים בזמננו אנו, הנו כתב אלוקי הזורח בעוצמה עד שיש לתמוה איך אנשים אינם רואים את יד השם הנטויה עלינו לטובה.

צא וראה מה קרה לנו בדורות האחרונים, במשך אלפיים שנה היינו במצב של גלות, גלות זה קבר, נתאר לעצמנו אדם שחי בקבר, אוכל בקבר, ישן בקבר, לומד בקבר והרימה והתולעה אוכלות אותו. אך ריבונו של עולם החליט שעם ישראל צריך לקום ולהתנער מעפר ולצאת מאותו קבר. וזאת התחלת הגאולה שהחלה בערך לפני חמש מאות שנה. עוד בתקופת גירוש ספרד החלו יהודים לחזור לארץ ישראל, ובתקופה החדשה הלך וגדל לאיטו "הישוב הישן" שבארץ ישראל בהתחלה הגיעו הספרדים ואחר כך הצטרפו האשכנזים, הגאולה מופיעה טיפין טיפין "אחד מעיר ושנים ממשפחה", במשך אלפיים שנה הארץ היתה שוממה, נגועה במחלות חורבן ומדבר ולא האירה פניה לאף אומה ולשון ששהו בה בתקופה שהיינו בגלות, והנה איך שהגענו ארצה, החלה הארץ לתת פירותיה בעין יפה, הצמיחה ישובים. זהו הקץ המגולה שרבותינו זכרם לברכה הודיעו לנו עליו, שבשעה שתתן ארץ ישראל פריה בעין יפה, אז יקרב הקץ ואין לך קץ מגולה יותר (רש"י). וכך החלו המוני יהודים להתעורר ולזרום נהרות נהרות מכל מקום, והשלב הבא הוא קום המדינה. אין סוף לתיאור כל המהלכים האלוקיים שהביאו לפרק נפלא זה, ריבונו של עולם בלבל את כל פני כדור הארץ עד שאומות העולם החליטו שעם ישראל רשאי לשוב הביתה ולבנות ביתו מחדש. מדינת ישראל היא שלב עצום בגאולת ישראל. קום מדינת ישראל, שיבת ציון, ונתינת הארץ פירותיה בעין יפה – ימות המשיח בהתגלמותם. לבסוף באה מלחמת ששת הימים ושחרור ירושלים. גבולות הארץ התרחבו והתקיים בנו הפסוק: ופרצת ימה וקדמה צפונה ונגבה, הגענו אל ירושלים אל לב האומה ושחררנוה.

על השאלה מה יהיה בעתיד, ודאי איננו מסוגלים לענות. אך ודאי שזה יהיה ובטוח שזה התחיל. גם אין לדאוג מפני אי- הידיעה עצמה ויתכנו אין סוף אופנים אפשריים. וכבר חז"ל הודיעונו: שלשה באין בהיסח הדעת ואלו הן: "משיח, מציאה ועקרב" וכאשר יבוא משיח צדקנו יתברר לנו הדבר שבדרך מסוימת נגאלנו ולא בדרך אחרת, כמו שריבונו של עולם הוא סופי גם האפשרויות שלו לגאול אותנו הן אינסופיות. בסוף ספר כוזרי, מלך כוזר שואל את החכם היהודי: מתי תבוא ישועת ישראל? עונה לו החכם היהודי: כאשר יכספו לירושלים תכלית הכוסף. ואחרי שהיא תתחיל היא כבר לא תפסיק. לירושלים אין מגיעים מיד ובירושלים לא כל אחד רשאי לגעת, גם יהושוע בן נון לא ידע את מקומה, וגם דוד מלך ישראל בתחילת מלכותו לא שלט על ירושלים, וגם בזמן עזרא ונחמיה לא הגיעו לירושלים כל כך בקלות והיה מסוכן בה מאד, וכאשר חזרו לבנות את הבית השני מצאו בה זרים שטענו לבעלות עליה ואף הלכו אימים על היהודים העולים. גם בזמן מלחמת השחרור לא הצלחנו, ובלילה שלפני מבצע מתוכנן לשחרור ירושלים, נהרג בה גנרל מרקוס על ידי פליטה של כדור של חייל יהודי. במלחמת השחרור היו שלוש צבאות לעם ישראל, אצ"ל, לח"י, הגנה. ולו נכבשה העיר אז היה טוען כל אחד מהם שירושלים שייכת לו והרי אין ירושלים מתחלקת לשבטי ישראל והיא שייכת לכלל ישראל ואלו בששת הימים, צבא הגנה לישראל שהוא הצבא של כלל ישראל דוקא הוא ששחרר את ירושלים. ירושלים היא שיא, זו עיר מעל לכל היגיון, מעל השכל, מקום קדוש, לא מיד הגענו אליה, אך ידענו שנגיע, איננו יודעים איך נפתור את כל הבעיות בעתיד, אך אנו יודעים שנפתור, העיקר להמשיך ללכת. ובכל דבר יש עליות וירידות, דומה דודי לצבי, מה צבי זה נכסה ונגלה אף המשיח והגאולה שלנו נכסית ונגלית, לא כל הזמן רואים זאת ולא תמיד אנו מבחינים בהתערבות בורא עולם במציאות אך תמיד אחר "ההעלמות" הוא מתפרץ ביתר עוז וגאולתנו לובשת משנה תוקף. וצריכים אנו לבוא לעזרת השם, השם עושה ואנחנו עוזרים, צריכים אנו להדבק במידותיו, ריבונו של עולם מחזיר שכינתו לציון – אנו צריכים לשוב לציון, הוא יתברך בונה את הארץ – אנו בונים אחריו, ריבונו של עולם הוא איש מלחמה – גם אנו מתגייסים לצה"ל, הוא בונה את ירושלים וגם אנו בונים את ירושלים ומרחיבים את גבולות הארץ. מעניין מאד שכאשר שבנו לירושלים מצאנו אבן ועליה פסוק מישעיה: "וראיתם ושש לבבכם ועצמותיכם כדשא תפרחנה" יהי רצון שיתקיימו בנו דברי ישעיה הנביא אלה ואחרים, למען ציון לא אחשה ולמען ירושלים לא אשקוט עד יצא כנגה צדקה וישועתה כלפיד יבער. במהרה בימינו אמן.