המרא דאתרא הרה"ג שלום לוי זצ"ל – רב העיר קרית שמונה
בס"ד
א. ראיתי רבים המפקפקים בתוקפו של 'היתר מכירה' לפירות וירקות שמיטה ויש המגדילים לומר בלא דעת שיש איסור לאכול 'היתר מכירה', לכן הנני להביא את דברי רבותי הגדולים, בכתב ובעל פה, המעודדים שימוש בירקות ופירות שמיטה.
ב. אין שום מניעה לרב מקומי הנותן תעודות כשרות בעסקים בעירו ליתן תעודות 'מהדרין' גם לעסקים שמגישים בהם יבול הנשען על 'היתר מכירה'.
א. לפני שאנו נגשים לחפש דרכים לשיפור קיום מצוות שמיטה בזמננו, דבר אחד צריך להיות ברור באופן מוחלט: אין מה לפקפק ולזלזל כלל ב'היתר המכירה' שנתיסד על פי הוראת גדולי ישראל.
ב. יש חוגים שמכריזים בפה מלא שאין הם מסתמכים על ה'היתר' בטענה שההיתר איננו מבוסס מבחינות שונות, מתוך התחצפותם על גדולי ישראל שכך הורו. על כן אם ההיתר "אינו מוצא חן" בעיני מישהו, אזי יש צורך להתבונן על דרכי ההלכה בכללותן ולעמוד על נקודה יסודית זו, שבתורה יש מדרגות של חומרא וקולא, למשל מדאורייתא ומדרבנן, ומתוך הבחנה זו נובעת אפשרויות שונות.
ג. וכן יש כללים מתי הערמה מותרת, ומתי היא אסורה, ההערמה זו אינה נעשית מתוך מיעוט תורה או ליצנות אלא מתוך גדרי סדרי הלכה. וכן יש כללים מתי אמירה לנוכרי מותרת ומתי היא אסורה, ולכן הרואה ש'היתר המכירה' יסודו ממקורות ברורים והגדרות התורה שבכתב ושבעל פה, יבין ושב ורפא לו.
אמנם יש להצטער צער רב שנבצר מאתנו לקיים מצווה זו בשלמותה.
ד. יש התוקפים את 'ה'היתר' בטענה שהמצב היום השתנה, ובזמנו ה'היתר' ניתן על מנת להציל את בני הישוב דאז מחרפת רעב, אם נתבונן בעמקות ובעין פקוחה, נראה שהבעיות בזמננו אינן פחות מסובכות אם לא יותר, שכן החקלאות בימינו תופסת מקום נכבד במערכת הכלכלית של המדינה על ידי קשרי מסחר ביצוא, ואם ננתק אותם במשך שנה שלמה, ודאי נפסיד את לקוחותינו ונפגע בקיום הישוב בארץ ישראל.
ה. ההסתמכות על ה'היתר' הוא גם על פי פסקי הרבנות הראשית לישראל שפסקו ששייך לסדר דרכי ההלכה של רבותינו להתחשב "בשעת הדחק" וגם ב"הפסד מרובה" (וראה עוד את דברי הגאון ר' יהושוע מקוטנא זצ"ל בשו"ת 'ישועות מלכו' סימן נ"ו).
ו. גם לאלה המערערים על ההיתר מצד "לא תחונם" נשוב ונזכיר את דברי הגאון הנ"ל: "ואף על פי שאסור ליתן ולמכור קרקע בארץ ישראל, כיוון שהוא לטובת הישוב, פשיטא שאין כאן איסור, לא תחונם" (ישועות מלכו סימן נ"ה). וראה עוד מה שכתב מרן הראי"ה קוק זצ"ל (בסוף ספרו 'שבת הארץ') בשם חותנו האדר"ת (רבה של ירושלים דאז): "…בשגם כל עיקר הלאו הוא כמובן כדי שתהיה לנו אחיזה בארץ הקודש ולא להם, ואם נחמיר על כך הרי אי אפשר שתהיה לנו".
ז. לכן כסיכום ביניים, מצד המצב הכללי של הישוב בארץ ישראל: יש הכרח וחיוב להזדקק להיתר ומצווה לעשות כן למען התחזקותנו בארצנו. כמובן שיחידים יכולים להדר והם בבחינת "גיבורי כח עושי דברו" אבל בשני תנאים: שישקלו אם אין בזה משום פגיעה בקיום הישוב בארץ. שנית: שלא יבזו אחרים.
ח. מבואר בירושלמי סופ"ד דברכות, שתנאי יסודי במידת חסידות הוא שלא יבזה אחרים לכן פירסום בנוסח ובסיגנון הבא: "ירקות ללא כל חשש איסור שביעית" מטיל פגם על שאר ירקות המסופקים בשוק בהסתמכות על ה'היתר', אחרי שה'היתר' ניתן על יסוד הוראותיהם של הגאונים רועי ישראל: המבי"ט, המהרי"ט, פאת השולחן, רבי יצחק אלחנן, ר' יהושוע מקוטנא, מהרי"ל דיסקין, האדר"ת, האבני נזר, ר' שמואל מוהליבר, ר' יעקב שאול אלישר, ר' יוסף ענגל, ומרן הראי"ה קוק זצ"ל – אי הזדקקות להיתר נחשבת רק בתור התחסדות של חומרא וכאמור בתנאי שלא יבזה אחרים.
ט. ועוד, לפני כל התחסדות צריך בירור ובדיקה אם אמנם כל סדרי חייו, של המתחסד, מלאים חסידות ופרישות. לדוגמא: לפני שאדם ניגש להתחסדות של חומרא לגבי שביעית, ראוי שיבדוק אם הוא נזהר באיסור לשון הרע (בכל גדריו ופרטיו כפי שהם מופיעים ב'חפץ חיים') שהוא כידוע מדאורייתא לכל הדעות גם בזמן הזה.
י. סיכום ביניים נוסף: במציאות הכלכלית העכשוית לא ניתן לקיים מצוות שביעית בשלמותה ויש הכרח ומצווה להשתמש בהיתר שנתיסד על פי גדולי ישראל. יחיד יכול להדר לא מתוך פיקפוק בהיתר אלא מתוך שאיפה לקיים את המצווה בשלמות בתנאים הבאים: שאין פגיעה בקיום האומה, שלא יבזה אחרים מפני התחסדות זו של חומרא, ושכל דרכיו מלאות בחסידות.
יא. זאת ועוד, בדרך כלל כל המשקים החקלאיים שבארץ מסודרים על פי 'היתר מכירה', כך שאין חשש בפירות שיש בשוק. לעומת זאת פירות הנקנים מנוכרים פעמים רבות נמצא שהם רימו את צרכניהם היהודים בכך שהם קונים את הירקות מיהודים ומוכרים אותם ליהודים שאינם סומכים על ההיתר. ועוד,יתכן שקרקעות הנוכרים גזולות מיהודים ויש קדושת שביעית לפירות שגדלו שם וכבר אמר הג"ר עובדיה הדאיה שיש יותר חסידות לקנות מיהודים ולא מנוכרים. ובזמנו כן הייתה דעתו של הרה"ר דאז הרב אברהם אלקנה שפירא זצ"ל.
יב. היוצא לנו, שמהדרין בשמיטה הוא הסתמכות על היתר מכירה. אמנם יש עליו קושיות אבל זהו הפתרון הטוב ביותר. פירסום מסוג: "שבחנות זו נמכרים ירקות ופירות ללא חשש שמיטה" קומם רבים וטובים וביניהם מו"ר ראש ישיבת מרכז הרב הרצב"י הכהן זצ"ל שאמר (לא בדיוק בלשון זה): שניסוח שכזה מטיל פגם על שאר ירקות ופירות שבשווקי ארצנו וכמובן אין לחשוב עליו פגם של חשש איסור. וחלילה לקנות אצל גוים ובכך להחליש חקלאות יהודית זה ודאי לא מהדרין.
יג. ודאי שאין כאן איסור באכילת ירקות ופירות שביעית של 'היתר מכירה', הרי רוב הראשונים סוברים אפילו בשמור ונעבד (אדם שלא נטש את שדהו ולא נהג בו כדין השמיטה) מותר בהנאה, ופה, הכי "גרוע" שיכול להיות, זה ירקות ופירות מהיתר מכירה, בהם ודאי שאין כאן איסור גם לדעת זה שלא אוכל מהיתר מכירה.