המרא דאתרא הרה"ג שלום לוי זצ"ל – רב העיר קרית שמונה
בס"ד
מדיני היין לקידוש ולהבדלה (חלק שני)
- א. יין שעשו אותו מתערובת מים וצימוקים, יש לברך 'גפן' ואפשר לקדש ולהבדיל עליו, אולם יש להקפיד שלצימוקים תהיה לחלוחית ושלא יהיו יבשים. (יין שנעשה מצימוקים יבשים מברכים עליו 'שהכל').
- ב. היחס בין המים לצימוקים על מנת להחשיבו כיין, צריך להיות אחד מים ומולו אחד צימוקים. יש להשרות את הצימוקים במים שלושה ימים ואחרי כן יהיה לזה דין יין אמיתי. כמו כן יש להקפיד למשוך את הצימוקים מהיין.
- ג. יש מחלוקת בפוסקים לגבי דין יין של צימוקים שבושלו במים, יש הסוברים שיש לו דין יין ויש הסוברים שלא.
- ד. לגבי אלו המוזגים יין רגיל במים יש בזה כמה דעות בפוסקים. מרן אומר שבזמנינו התישו את כח האדמה והיינות שלנו רפויים אבל הוא לא כותב את שיעור המזיגה במים. הרמ"א כותב ששיעור המזיגה הוא אחד יין ושש חלקים מים ואלו הרבה אחרונים (כגון: עולת התמיד, האליהו רבה, מחצית השקל, פרי מגדים ועוד) כותבים שאין לברך על יין 'גפן' אם רובו מזוג ממים ולדעתם צריך שיהיה רוב מיץ ענבים בתערובת עם המים על מנת לברך עליו 'גפן'. והמברך על יין שרובו מים 'גפן' ברכתו לבטלה ואין קידושו נחשב קידוש.
- ה. למרות שכדאי לכתחילה לקדש על יין אדום, שנאמר: "אל תרא יין כי יתאדם", מנהג העולם לקדש גם על יין לבן. (הרמב"ן פוסלו לקידוש).
- ו. לא מצא יין לקידוש בערב שבת אזי יקדש על הפת בסדר הזה: נטילת ידיים עם ברכה, ואחר כך שם ידיו על המפה המכסה את הפת ואומר את סדר הקידוש של הלילה: 'יום השישי ויכולו וכו' עד: 'אשר ברא אלוקים לעשות'. אחר מכן יגלה את הלחם משנה, יניח ידו עליהם ויברך 'המוציא (במקום 'בורא פרי הגפן'), ולא בוצע, אחרי כן יכסה שוב את הלחם משנה במפה ויניח ידיו על המפה ואומר: 'אשר בחר בנו וכו' עד: 'מקדש השבת' ואז בוצע פת ואוכל.
- ז. מי שאין לו יין וגם פת יאכל בלא קידוש. ואין לקדש על מאכל אחר.
- ח. לא קידש בליל שבת בין במזיד בין בשוגג יש לו תשלומים למחר כל היום ויאמר כל הקידוש חוץ מ'ויכולו'.
- ט. כוס יין שטעמו ממנו מעט הופך כוס זו ל"כוס פגום", דהיינו שהוא נפגם לקידוש. ניתן לתקן כוס פגום זה על ידי הוספת מעט מים או יין מן הבקבוק לכוס, ואז יהיה ראוי לקידוש.
- י. יין שריחו חומץ וטעמו יין – ניתן לקדש עליו כיוון שהולכים בזה אחר הטעם.
- יא. סוחט אדם אשכול ענבים (לא בשבת) ואומר עליו קידוש היום (מרן), אולם יש עדיפות ליין ישן שלפחות עברו עליו ארבעים יום.
- יב. יין שעשאו גוי אסור ליהודי לשתותו, וגם יין של יהודי שנגע בו גוי אסור ליהודי לשתותו ואסור ליהנות ממנו (אי אפשר למכור אותו).
- יג. המדובר בגויים עובדי עבודה זרה, שעובדים ומשתחווים לפסילים, אולם בני ישמעאל שנגעו ביין של יהודי אוסרים אותו ליהודי בשתייה ולא בהנאה (היהודי יכול למוכרו לגוי ולקבל את דמיו) שכן אין האסלאם נחשב לעבודה זרה היות והם מאמינים ביחוד השם ואין הם משתחווים לפסילים.