שמחת בית השואבה:
א. בזמן שבית המקדש היה קיים היו מנסכים יין על גבי המזבח בזמן הקרבת קורבנות. אולם בחג הסוכות ניסכו גם מים על המזבח בנוסף ליין ונקרא "נסוך המים", שאיבת המים ממעיין השילוח, נערכה אז בשמחה עצומה ביותר שנקראת "שמחת בית השואבה". ובמשך כל לילות החג חגגו ושמחו בכלי שיר, חליל, כינור, נבל וכדומה, וחכמי ישראל שרים ורוקדים עד אור הבוקר. ועל השמחה הזו אמרו כשהיינו שמחים בשמחת בית השואבה לא ראינו שינה בעיננו. ומי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו. ובימינו שבעוונות אין לנו מקדש, מצווה עלינו לשמוח בשמחה רבה ועצומה בימי חג אלה לקיים מצוות "ושמחת בחגך" (עיין מסכת סוכה דף נ"ד).
ב. נהגו לקרוא בשבת חול המועד את מגילת קהלת.
ג. בשנה שלאחר השמיטה, ביום א' של חול המועד סוכות התקהלו בבית המקדש לשמוע את קריאת "הקהל" מפי המלך.
הושענא רבה:
ד. יום השביעי של חג הסוכות נקרא "הושענא רבה" על שם שביום זה מקיפים את הבימה עם ארבעת המינים לא פעם אחת, אלא שבע פעמים באמירת תפילות הושענא.
ה. בליל יום השביעי לחג נוהגים להישאר ערים כל הלילה ואומרים תיקון ליל הושענא רבה. גם נשים יכולות לומר תיקון זה.
ו. נוהגים להשכים ביום זה לבית הכנסת. מוציאים ספרי תורה מההיכל ומניחים אותם על הבימה ומקיפים את הבימה עם לולב ומיניו שבע פעמים.
ז. בסיום התפילה יש נהגו לאחר אמירת ההושענות לוקחים חמש ערבות כשהן אגודות וחובטים אותם חמש פעמים בקרקע, מנהג זה הנהיגו הנביאים, לאחר החבטות אין זורקים הערבות החבוטות בזלזול על הקרקע.
ח. יום זה הוא יום כפרה ונוהגים לערוך סעודה מיוחדת בסוכה וטובלים פרוסה בדבש כמו בראש השנה.
ט. נוהגים להיפרד מהסוכה בכבוד הראוי למצווה חביבה זו.
שמחת תורה חג "שמיני עצרת":
א. "ביום השמיני – עצרת תהיה לכם כל מלאכת עבודה לא תעשו" זהו חג שמיני עצרת החל מיד לאחר שבעת ימי חג סוכות.
ב. והיות וחג זה הנו חג בפני עצמו מברכים בהדלקת הנרות ברכת "שהחיינו".
ג. חג זה גם נקרא "שמחת תורה" לפי שביום זה שמחים בסיום קריאת כל התורה וביום זה קוראים את הפרשה האחרונה שבתורה פרשת "וזאת הברכה."
ד. אחרי מעריב של חג, מוציאים את ספרי התורה ונהגו לנשקם ואחר כך עורכים שבע הקפות מסביב לבימה ושרים ורוקדים ושמחים עם התורה. נהגו להאריך בהקפה השישית. ויש שנהגו לעשות הקפות אלה בשחרית בלבד.
ה. למרות שאין רוקדים ביו"ט, שונה שמחת תורה בכך שמותר לרקוד לכבודה של תורה בזמן ההקפות.
ו. כל המתפללים בשחרית ישתדלו לעלות לתורה, ויש המתירים אף לאבל לעלות לתורה ביום זה.
ז. מיד בסיומה של התורה מתחילים מחדש את התורה בפרשת "בראשית" לסימן שאין מסיימין ללמוד תורה אלא מיד עם סיומה מתחילים ללמוד אותה מחדש.
ח. החתן שקורא את הקטע האחרון בתורה נקרא "חתן תורה" והעולה לקרוא את תחילת בראשית נקרא "חתן בראשית". וזכות גדולה להיות אחד מחתנים אלה.
ט. יחד עם העולה האחרון, לפני "חתן תורה" עולים כל הילדים ומברכים אותם בפסוק: "המלאך הגואל.." לפני שמברכים את הברכה האחרונה שלאחר קריאת התורה.
י. את העליות של החתנים נהגו למכור לכל המרבה במחיר והכסף לצדקה ולצרכי בדק הבית והגדלת התורה.
יא. "חתן מעונה" יש קהילות שנהגו שחתן תורה מתחיל את הקריאה "ממעונה אלוקי קדם" עד סוף הפרשה.
יב. מפטיר עולה רק אחרי הקריאה של "חתן בראשית" ומפטירין 'ויהי אחרי מות משה'.
יג. ואף שבכל השנה יש להימנע מלהביא ילדים המפריעים את תפילת המתפללים, ביום שמחת תורה יש לשנות ולהביאם, ונהגו הקטנים לשאת דגלי תורה, או תפוח בדבש ועליו נר.
יד. "חתן תורה" עורך סעודה למתפללים לכבודה של תורה.
טו. ישנם קהילות שביום זה נוהגים להזכיר נשמות.
טז. בתפילת מוסף של שמחת תורה מתחילים לומר "משיב הרוח ומוריד הגשם" על ידי תפילה מיוחדת שנקראת תפילת הגשם שהיא הזכרת גבורתו של הקב"ה.
יז. במוצאי שמחת תורה עורכים "הקפות שניות" ושמחים בשמחה של תורה, בכלי שיר וזמר בקהל עם.
יח. למחרת סוכות נקרא "אסרו חג" (מסכת סוכה דף מ"ה ע"ב) ונהגו להרבות בו באכילה ובשתייה.