המרא דאתרא הרה"ג שלום לוי זצ"ל – רב העיר קרית שמונה
בס"ד
מדיני היין לקידוש והבדלה
- א. מהגמרא (ב"ב דף צ"ז ע"א) מוכח מדבריו של רב זוטרא, שרק יין הכשר לנסכו על גבי המזבח הוא יין הכשר לקידוש והבדלה.
- ב. יין שריחו רע, או שהיה מגולה כל הלילה, למרות שיש בו טעם יין אינו ראוי לקידוש והבדלה משום: "הקריבהו נא לפחתך הירצך או הישא פניך" וכל שכן שאינו ראוי לקידוש לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה.
- ג. יין ששהה לילה שלם בלי כיסוי מתחילת הלילה ועד סופו ואפילו יש לו טעם יין אין לקדש עליו. אולם בקבוק יין פתוח שהיה מונח במקרר נחשב ליין מכוסה ומותר לקדש עליו.
- ד. היה ובכל זאת קידש על יין שריחו רע או יין מגולה, האחרונים חולקים אם המקדש יצא ידי חובת קידוש אם לאו. הגאון חיד"א זצ"ל בספרו "ברכי יוסף" סובר שלא יצא ידי חובת קידוש וצריך לחזור ולקדש על יין כשר.
- ה. לגבי יין מבושל, ישנה מחלוקת פוסקים מה מברכים עליו 'שהכל' או 'הגפן'. דעת חלק מהראשונים (הרא"ש, התוס' בפרק המוכר פירות במסכת בבא בתרא, הסמ"ק, הרמב"ן והרשב"א) שיש לברך עליו 'בורא פרי הגפן', ולדעת ראשונים אחרים (רשי"י ז"ל והר"ש) יש לברך על יין מבושל 'שהכל'.
- ו. הרי"ף בתשובותיו (תשובה רצ"ה) אומר; אם היין רתח רתיחה אחת אין מברכים עליו 'הגפן' אלא 'שהכל', משום שאחרי בישולו יורד הוא בטעמו ובחשיבותו ואינו ראוי לקידוש.
- ז. הרמב"ם לא אומר מפורשות שיש לברך על יין מבושל 'שהכל' והאחרונים חלקו בכוונת דבריו. אולם ידוע בפסיקה שכאשר הרמב"ם לא גילה דעתו בפירוש יש לבדוק מהי דעת הרי"ף, רבו של הרמב"ם, בנושא המדובר.
- ח. דעת מרן בעל ה"שולחן ערוך" שלא כדעת הרי"ף והרמב"ם. לדעתו יש לברך 'הגפן' על יין מבושל. הטעם לדבריו, שהוא סומך על דברי הירושלמי שאומר לברך על יין מבושל 'הגפן', ואלו הבבלי שותק ולא מביע דעה בנושא.
- ט. נשאלת השאלה: הרי מרן כותב בהקדמתו לספרו "בית יוסף" שיש לפסוק להלכה לפי דעת רוב שלושת עמודי עולם: רי"ף, רמב"ם ורא"ש. לדוגמא, אם שניים יאמרו שאין לברך על יין מבושל 'הגפן' אלא 'שהכל', כך צריכה להיות ההלכה למעשה ומדוע כאן שינה מרן מהכלל שקבע ואמר שצריך לברך 'הגפן' על יין מבושל?
- י. ניתן לתרץ ולומר תשובה א': מרן לא ראה את תשובות הרי"ף שנדפס כמה דורות אחריו.
- יא. תשובה ב': הגמרא במסכת ברכות (דף מ' ע"א) דנה בדיני טעות בברכת הנהנין, והפוסקים כתבו שם לגבי דין ירקות שראויים לאכילה חיים ואכלם מבושלים ברכתם 'שהכל', ואם עיקר אכילתם מבושלים ואכלם חיים ברכתן 'שהכל' גם כן. אם בכל זאת בירך עליהם 'בורא פרי האדמה' במקום 'שהכל' – יצא, כיוון שהם פירות האדמה ואין שקר בדבריו של המברך. כמו כן לגבי יין מבושל שאף הסוברים לברך עליו 'שהכל', אם בירך 'הגפן' – יצא, שסוף סוף מן הגפן הוא בא.
עוד ניתן לשאול הרי הפוסקים חלוקים מה לברך על יין מבושל, אולי נפעיל כאן את הכלל ההלכתי של ספק ברכות להקל ונברך עליו 'שהכל' ולא 'הגפן'? והתשובה, שהכלל של ספק ברכות להקל מדבר כאשר יש ספק אם צריך לברך בכלל, אולם כאן כולם מודים שצריך לברך אלא מסתפקים אם לברך 'הגפן' או 'שהכל'? ואין שייך כאן הכלל ספק ברכות להקל.