בס"ד
מנהגי חודש אלול:
א. נהגו במקומות רבים לעשות סדר "יום כיפור קטן", בערב ראש חודש אלול.
ב. מתחילת אלול עד יום הכיפורים, כשכותב אדם אגרת לחברו צריך לרמוז לו בסופו או בתחילתו, שיכתב ויחתם לחיים טובים.
ג. נהגו אנשי מעשה לבדוק בחודש זה תפילין ומזוזות.
ד. נהגו להשתטח על קברי אבות וצדיקים לפני ראש השנה על מנת שימליצו המתים טוב עלינו לפני בורא עולם.
ה. יש להרבות בחודש זה בתשובה, צדקה ותפילה יותר מכל חודשי השנה.
ערב ראש השנה:
ו. ביום זה נוהגים לעשות התרת נדרים, שעוון נדרים חמור מאד, ומי שלא מקיים את נדרו מלמדים עליו חובה ומזכירים לו עוונותיו שכן מיד שאדם נודר פנקסו נפתחת, ובכלל צריך אדם להרגיל עצמו לומר לפני כל מעשה טוב "בלי נדר".
ז. ביום זה יש להרבות בצדקה.
ח. נהגו לעלות לבית העלמין ולהשתטח על קברות צדיקים והורים ולבקש סליחתם ושיתפללו טוב בעדנו.
ט. מסתפרים וטובלים לכבוד החג וטוב להסתפר לפני הצהריים. וגם נשים יזהרו לטבול לפני ראש השנה. ואנוס שלא יכול היה לטבול מסיבה כל שהיא ,ישפוך על גופו תשעה קבין מים, ולכל הפחות יעשה נטילת ידיים, שישפוך על ידיו עשר פעמים לסירוגין ואחר כך עשר פעמים בצירופים על כל יד שיהיו בסך הכול ארבעים.
י. במנחה שלפני ראש השנה יש לומר וידוי, ואם חל בשבת יש לומר "צדקתך".
עירוב תבשילין:
יא. על מנת שיהיה אפשר לבשל ולאפות מיום טוב לשבת, הסמוכים זה לזה תקנו לנו חז"ל עירוב תבשילין.
יב. לכתחילה יש להכינו בערב יום טוב ובשעת הדחק אפשר להכינו גם לפני כן.
יג. העירוב צריך להיות של פת ותבשיל.
יד. הפת צריך להיות בשיעור של כביצה (לפי דעה אחת שיעור כביצה הוא 57.6 גרם ולפי דעה שנייה שיעור כביצה הוא 100 סמ"ק). ושיעור התבשיל כזית (30 גרם).
טו. לכתחילה יש ליטול פת שלמה. והתבשיל יהיה משל בשר או דג או ביצה קשה או מיני לפתן מבושלים או צלויים שמלפתים בהם את הפת.
טז. יש להניח את הפת והתבשיל בצלחת וידו נוגעת בהם בזמן הברכה.
יז. נוסח הברכה מופיע במחזורים: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצותיו וצוונו על מצות עירוב: בדין עירובא יהא שרי לן לאפויי ולבשולי ולאטמוני ולאדלוקי שרגא ולמעבד כול צרכנא מיום טוב לשבת, לנא ולכול בני העיר הזאת". ואם אינו מבין לשון הקודש יאמר בלשון שמבין: "בערוב זה יותר לנו לאפות, לבשל, להטמין, להדליק נרות ולעשות כול צרכנו מיום טוב לשבת".
יח. המערב לאחרים ששכחו להניח עירוב תבשילין, יזכה את העירוב על ידי אחר, והלה יזכה עבורם, ורצוי שהזוכה יאמר :"הריני זוכה עבורם".
יט. ומצווה על כול אדם לעשות עירוב לעצמו ואל יסמוך על אחרים.
כ. אבד העירוב או שנאכל לפני הבישול לשבת אם נשאר ממנו כזית מותר לבשל ולא-אסור לבשל. אולם אם התבשיל קיים ורק הפת אבד יכול לבשל.
כא. זמן הנחת העירוב לכתחילה עד שקיעת החמה ובדיעבד עד צאת הכוכבים.
כב. אלו שמכינים את כול צורכי השבת עוד מערב יום טוב, יעשו את העירוב בלא ברכה. אך טוב שבערב יום טוב יניח תבשיל כלשהו המפיג טעם לחממו ביום טוב לשבת כדי שיוכל לערב בברכה.
כג. ונהגו לאכול את העירוב בסעודה שלישית של שבת.
ליל יום א' של ראש השנה:
כד. כשראש השנה חל בשבת יש להדליק נרות שבת וחג. מנהג ישראל קדושים ליתן מעות לצדקה לפני ההדלקה.
כה. סדר ההדלקה מנהג ספרד: אחרי שמעמידים הפמוטים מברכים (בכיסוי עיניים) ומדליקים. ומנהג אשכנז קודם מדליקים אחר כך מברכים.
כו. ומוסיפים ברכת "שהחיינו" אחר ההדלקה.
כז. ראש השנה הנו חג בן שני ימים וגם בלילה השני חייבים להדליק נרות יום טוב. אולם אסור ליצור אש חדשה בחג (אסור להדליק גפרור) לכן יש להשאיר אש דולקת מלפני כניסת החג וממנה נעביר אש לנרות הלילה השני.
כח. סדר תפילת ליל ראש השנה הראשון לספרדים ועדות המזרח: מזמור של חג, מזמור "טוב להודות", פיוט "אחות קטנה", תפילת מעריב, סדר הפרנסה, וגומרים התפילה. בלילה השני: אומרים אותו הסדר רק במקום פיוט "אחות קטנה" אומרים פיוט "חון תחון על בניך". אחר התפילה מברכים איש את רעהו בברכת "לשנה טובה תכתבו".
כט. אחרי התפילה כל אחד ישוב לביתו שמח וטוב לב, יברך בני ביתו ויתרחק בלילה זה מכעס ומהקפדה והדומה להם. יש לנצל שעת רצון זו ולברך את בניו ובנותיו.
ל. בשני לילות החג טוב ללמוד משניות מסכת ראש השנה.
לא. שכח לומר "יעלה ויבא" בלילה ויום של שני ימי ראש השנה אינו חוזר.
לב. אישה שחל ליל טבילתה בראש השנה מותר לה לטבול, ואם אשתו מוחלת על עונתה יכול הבעל לסמוך על מחילתה, ולדחות טבילתה למוצאי החג.