בס"ד
שערי תשובה:
רבנו יונה ב"שערי תשובה" כותב: "מן הטובות אשר היטיב השם יתברך עם ברואיו כי הכין להם הדרך לעלות מתוך כוח מעשיהם, ולנוס מפח פשעיהם, לחשוך נפשם מני שחת ולהשיב מעליהם אפו, ולמדם והזהירם לשוב אליו כי יחטאו לו לרוב טובו ויושרו, כי הוא ידע יצרם, שנאמר: "טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך", ואם הרבו לפשוע ובגד בוגדים בגדו לא סגר בעצם דלתי תשובה, שנאמר: "שובו לאשר העמיקו סרה", ונאמר: "שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם". והוזהרנו על התשובה בכמה מקומות בתורה והתבאר כי התשובה מקובלת גם כי ישוב החוטא מרוב צרותיו כל שכן אם ישוב מיראת השם ואהבתו שנאמר: "בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד ה' אלוקיך ושמעת בקולו". והתבאר בתורה, כי יעזור ה' לשבים כאשר אין טבעם משגת ויחדש בקרבם רוח טהורה להשיג מעלת אהבתו, שנאמר: "ושבת עד ה' אלוקיך ושמעת בקולו ככל אשר אנכי מצווך היום אתה ובניך בכל לבבך ובכל נפשך". ואומר בגוף העניין: "ומל ה' אלוקיך את לבבך ולבב זרעך" להשיג אהבתו וכבר הבטיחתנו התורה הקדושה: "והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה אשר נתתי לפניך והשבות אל לבבך בכל הגויים אשר הדיחך ה' אלוקיך שמה, ושבת עד ה' אלוקיך ושמעת בקולו ככל אשר אנוכי מצווך היום אתה ובניך בכל לבבך ובכל נפשך ומל ה' אלוקיך את לבבך ואת לבב זרעך לאהבה את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך למען חייך.." ומצוין בנביא "הנה ימים באים והשלכתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע אל דבר ה'".
אלול: חודש הרחמים והסליחות:
א. "מראש חודש אלול עד אחר יום הכיפורים המה ימי רצון, ואף כי בכל השנה הקב"ה מקבל תשובה מן השבים אליו בלב שלם, מכל מקום ימים אלו מובחרים יותר ומזומנים לתשובה להיותם ימי רחמים וימי רצון, כי בראש חודש אלול עלה משה אל הר סיני לקבל לוחות שניות ונשתהה שם ארבעים יום וירד בעשירי בתשרי, שהיה אז גמר כפרה, ומן אז הוקדשו ימים אלו לימי רצון ויום עשירי בתשרי ליום הכיפורים…" (מתוך קיצור שולחן ערוך)
ב. מנהג הספרדים ועדות המזרח להתחיל ולומר סליחות מיום ב' לחודש אלול. וגם הנשים בימי נידתן רשאיות לבוא לבית הכנסת לאמירת סליחות, אף שבדרך כלל מחמירות על עצמן לבוא לבית הכנסת בזמן אחר. ואלו מנהג אשכנז שביום הראשון בשבוע שקודם ראש השנה ואילך אומרים סליחות, ואם ראש השנה חל ביום שני או שלישי מתחילין מיום הראשון בשבוע שקודם.
ג. תקיעת שופר באלול מנהג הספרדים ועדות המזרח שאין תוקעים בשופר כלל אחרי שחרית, ומנהג אשכנז לתקוע בשופר אחר תפילת שחרית (יש המתחילים בא' אלול ויש המתחילים בב' אלול) כסדר הזה: תקיעה, שברים תרועה תקיעה, חוץ מערב ראש השנה, על מנת לעשות הפסק בין תקיעות רשות לתקיעות חובה. שכן טבע השופר לעורר ולהחריד את העם כמו שאומר הכתוב: "היתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו" (עמוס ג/6).
ד. נהגו לומר בכל תפוצות ישראל את מזמור "לדוד ה' אורי וישעי" (תהילים כ"ז), כל חודש אלול עד שמיני עצרת, שחרית וערבית. והוא על פי המדרש (שוחר טוב) "ה' אורי" – בראש השנה, "וישעי" – ביום הכיפורים. "כי יצפנני בסכה" – רמז לסוכות.
ה. שליח ציבור לימים נוראים, צריך להיות ירא שמים, יודע תורה, ובעל מעשים טובים, עדיף שיהיה בגיל שלושים שנה ומעלה, נשוי ואב לילדים, אבל כל ישראל כשרים רק שיהיה השליח ציבור מרוצה לקהל.
ו. אבל על אביו ואמו לא יהיה שליח ציבור בראש השנה ויום כיפור, ולא בעל תוקע בשופר ואם הוא קבוע ומרוצה לקהל אין לבטלו. ואלו בכל ימי הסליחות יכול הוא להיות שליח ציבור אלא אם כן הוא בתוך "שבעה" לאבלותו.
ז. אבל בתוך "שבעה" לאבלותו אסור לו לילך לומר "סליחות" בבית הכנסת.
ח. יחיד האומר סליחות, אינו רשאי לומר י"ג מידות דרך תפילה ובקשה אלא דרך קריאה בתורה בניגון ובטעמי מקרא. וכן כל הבקשות שבלשון ארמית יוכל לאמרם בעשרה בלבד אולם יוצאי צפון אפריקה יוכלו לומר קטעי הסליחות שבארמית גם אם אין עדיין עשרה.
ט. אין מברכים את החודש בשבת שלפני ראש חודש תשרי.