מהלכות בשר וחלב – חלק א'

בס"ד

בשר וחלב:

• בתורה כתוב ג' פעמים המשפט "לא תבשל גדי בחלב אמו". ולמדו חז"ל שכתוב אחד בא לאסור בישול של בשר בחלב יחדיו (גם אם לא אכלת ולא נהנית). ואחד בא לאסור אכילה (גם אם אחר בישל). וכתוב שלישי בא לאסור הנאה (גם אם אחר בישל ואתה לא אוכל אלא נהנה, פירוש לדוגמא: שאתה חוסך סכום מסוים בכך שאתה מאכיל את כלבך בבשר וחלב זה ולא קונה עבורו מזון המיוחד לכלבים) (רמב"ם).
• וחמורים האיסורים בשר וחלב וכלאי הכרם משאר האסורים, ששאר האסורים אדם עובר עליהם רק אם אכל ונהנה, ואלו בשר וחלב וכלאי הכרם אסורים גם אם חיך האדם לא נהנה ממנו. (רמב"ם).
• לכתחילה צריך לקבור את איסור בשר וחלב, ואם בדיעבד שרפו אז אפרו אסור ואפילו לצלות בו ביצה אסור. ואם צלה בו ביצה או בשר וכדומה, הביצה והבשר אסורים.
• אמנם מהתורה איסור בשר וחלב נוהג רק בדרך בישול, אולם חכמים אסרוהו בכל עניין, ואף אם מדובר בכבוש או מבושל.
• בשר וחלב שאינו אסור מן התורה, מותר בהנאה, ולכן אם נאסר על ידי מליחה וכבישה, שאינו אסור מן התורה אלא מדרבנן מותר בהנאה.
• חמאה שנתבשלה בקדרה של בשר בת יומא, אסור להדליק בה להאיר הבית מטעם שאסורה בהנאה.
• חמאה שנתבשלה בקדרה של בשר בת יומא, אסור להדליק בה נרות חנוכה, ואף על פי שמצוות לאו ליהנות ניתנו, מכל מקום אסור כיוון דבנר חנוכה בעי שיעור ובבשר וחלב אסור בהנאה, כתותי מכתת שעורא (וכאילו אין כאן שעור הדרוש למצוות חנוכה).
• המבשל בשר טהורה בחלב טמאה, או בשר טמאה בחלב טהורה מותרים בבישול ובהנאה, ובשר חיה ועוף אפילו בחלב טהורה מותרים בבישול ובהנאה (ואף באכילה אינו אסור אלא מדרבנן).
• דגים וחגבים בחלב מותרים באכילה.
• וברבינו בחיי פרשת משפטים כותב, שסכנה לבשל דגים בחלב ולאכול מפני צרעת, ויש המחלקים בין דגים לחלב שאסור, לדגים בחמאה שמותר.

מראית עין:

• בשר עוף בחלב, אסור מדרבנן, ולכן לא גזרו עליו משום מראית עין, ויכול להניח עוף בתוך חלב שקדים.
• אבל "בכף החיים" מובא שיש לחלק בין סעודות גדולות לאוכל בביתו, שבביתו אין חייב להניח שקדים ליד חלב השקדים שהעוף בתוכו, ובסעודות גדולות יש להקפיד להניח שקדים בחלב, משום מראית עין.
• אסור לבשל בשר בחלב של אישה מחשש מראית עין, וכל זה בבישול (שכן אם היינו מבשלים בשר טהורה בחלב טהורה, האיסור היה מן התורה לכן משום מראית הקפידו שלא לבשל חלב אישה עם בשר).
• אבל אין איסור מראית עין לגבי אכילה (ללא בישול) של חלב אישה עם בשר בהמה טהורה.
• "ובלאו הכי בזמן הזה מתמאסים מחלב אדם ואם כן אית ביה משום "בל תשקצו" ורק אנחנו לעניין דינא…"(כף החיים).
• נפל חלב אישה לתוך תבשיל יש אומרים שאין צריך שיעור לבטלו וגם אם חלב האישה הוא הרוב לעומת התבשיל שנפל לתוכו ויש אומרים שלכל הפחות צריך שיהא בתבשיל רוב מול החלב אישה, אם כי אין צורך ברוב.
• גם דם דגים אין לאוכלו, אם לא נתן לתוכו קשקשים של דג להיכר שמדובר בדם דגים, שלא אסרתו התורה.
• מותר להגיש גלידה מחלב פרווה אחרי סעודה בשרית, וכן לתת מלבין קפה לתוך קפה על מנת לאכול ולשתות אחרי סעודה בשרית ואין בזה איסור מראית עין כיוון שכולם יודעים שזה פרווה ואין צורך בסימן של היכר (יבי"א). ויש המחמירים לתת סימן היכר שהמדובר בפרווה, כאשר על השולחן עדיין מונח בשר (הגר"מ אליהו זצ"ל).

דבר המעמיד:

• "דבר המעמיד" פירושו, שמים בחומר נוזלי חומר מסויים, וחומר זה גורם לקרישת הנוזל והפיכתו למוצק.
• השם חתיכת עור בהמה כשרה, בתוך חלב נוזלי שהפך בעקבות כך לגבינה, ואין בגבינה שישים נגד עור הבהמה הטהורה, הגבינה אסורה ואם יש שישים, הגבינה מותרת. ולכתחילה אין לעשות כן.
• אולם המעמיד בעור קיבת נבילה וטריפה ובהמה טמאה אוסר בכל שהוא ואפילו באלף לא בטיל.
• וההסבר לאמור בסעיף ב' ו-ג': "והחילוק בזה כתבו הפוסקים דעור קיבת כשרה מאחר שהוא מותר בפני עצמו ולית ביה איסור אלא משום חיבורו עם הגבינה, כל אימת דלא יהיב טעמא לאו בשר בחלב הוא אלא האי באפיה קאי והאי באפיה קאי אבל עור נבילה וכיוצא בו שאסור מעצמו כיוון שהוא מעמיד אנו רואין כאילו האיסור בעין…" ("כף החיים" סימן פ"ז אות צ"ד).
• נתן בחלב נוזלי של בהמה כשרה, דבר המעמיד שהוא אסור ודבר המעמיד שמותר, הוי זה וזה גורם והגבינה מותרת אם יש שם שישים נגד האיסור. ודווקא כשאין האיסור לבדו יכול להעמיד אבל אם האיסור לבדו יכול להעמיד לא הוי זה וזה גורם ואסור.