המרא דאתרא הרה"ג שלום לוי זצ"ל – רב העיר קרית שמונה
בס"ד
שבחה של ירושלים וחשיבות תביעת בניין בית המקדש:
א. כשם שארץ ישראל מקודשת משאר הארצות כך מקודשת ירושלים מכל ערי ישראל. ירושלים הייתה מושגחת באופן ישיר ע"י רבש"ע, דבר שבא לידי ביטוי בעשרה ניסים שנעשו לאבותינו בירושלים.
ב. ירושלים לא נתחלקה לשבטים.
ג. חיבה יתירה נודעה לחכמת התורה בירושלים "כי מציון תצא תורה ודבר ד' בירושלים". אמר ר' יהושוע בר לוי: "מי גרם לרגלינו שיעמדו במלחמה? – שערי ירושלים שהיו עוסקים בתורה "מעולם לא לן אדם בירושלים ובידו עוון. כיצד? תמיד של שחר מכפר על עברות שבלילה, ותמיד של בין ערביים מכפר על עברות שביום שנאמר: צדק ילין בה (במדבר רבה כ"א).
ד. עשרה קבין של יופי ירדו לעולם, תשעה נטלה ירושלים ואחד כל העולם כולו. (קידושין מ"ט). "ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו "עיר שמחברת ישראל זה לזה. (ירושלמי ).
ה. אומר המדרש (שוחט תהילים י"ג): "כל אותן האלפים שנפלו בימי דוד לא נפלו אלא על שלא תבעו מקדש".
ו. אמר אברהם אבינו ע"ה, לפני הקב"ה: "ריבונו של עולם, שמא ח"ו ישראל חוטאים לפניך אתה עושה להם כדור המבול וכדור הפלגה? אמר לו לאו. אמר ריבונו של עולם, במה אדע? אמר לו: קחה לי עגלה משולשת וגו', אמר לפניו: ריבונו של עולם תינח בזמן שבית מקדש קיים בזמן שאינו קיים מה תהיה עליהם? אמר לו: כבר תיקנתי להן סדר קרבנות כל זמן שקוראין בהם מעלה אני עליהם כאילו מקריבין לפני ומוחל אני על עוונותיהן" (מגילה ל"א ע"ב).
ז. ועיין במדרש תנחומא (צו י"ד) בדברי רבש"ע אל יחזקאל הנביא: "… אמר לו הקב"ה: גדול קרייתה בתורה כבנינה, לך אמור להם ויתעסקו לקרות צורת הבית בתורה, ובשכר קרייתה שיתעסקו לקרות בה אני מעלה להם כאילו הם עוסקים בבניין הבית".
ח. והרמב"ם בפירושו למשנה (סוף מנחות) כותב: "כל העוסק בתורה כאילו הקריב עולה ומנחה וחטאת, ואמרו: תלמידי חכמים העוסקים בהלכות עבודה מעלה עליהם הכתוב כאילו נבנה בית המקדש בימיהם, ועל כן ראוי לאדם להתעסק בדברי הקורבנות ולשאת ולתת בהן, ולא יאמר הרי הן דברים שאין צורך להן בזמן הזה כמו שאומרים רוב בני האדם".
ט. וכותב "החפץ חיים" במאמר אור התורה: "… כך בעניין הזה, ידוע אהבת הקב"ה לישראל שמכנה עצמו בשם חתן לכנסת ישראל. כמש"ר כמשוש חתן על כלה ישיש עליך אלוקיך ואם נהיה מוכנים ומקושטים בכל חוקי התורה ובידיעת דיני העבודה בבית עולמים רק נעמוד הכן לקראת מלכנו יתברך שיבוא כבודו לשכן בתוכנו בודאי ימהר ביאתו".
מי"ז תמוז ועד ראש חודש אב:
י. מעוט שמחה: מי"ז תמוז יש למעט בשמחה בכל תחומי החיים של יהודי מישראל וריקודים אסורים, וכל מסיבה של שמחה אסורה.
יא. אירוסין: אחרי י"ז בתמוז מותרים שמא יקדמנו אחר.
יב. נישואין: יש ספרדים ועדות המזרח שנהגו לערוך נישואין מי"ז תמוז ועד ר"ח אב (ואין עד בכלל) וכדעת מרן בשולחנו הטהור. ומנהג האשכנזים: שאין לערוך נישואין מי"ז תמוז.
יג. יש להתיר מסיבות ימי הולדת לקטנים: בלי מוסיקה.
יד. לשמוע מוסיקה: אין לנגן ולשמוע מוסיקה, אבל מותר לשמוע שירי קודש. שירת שירי חול בפה – אסורה ושירי קודש, בפה, מותר. ומותר לשיר שירי ערש על מנת להרדים תינוק. וילדים שלומדים שעורי נגינה מותרים להמשיך בלימודים אלה ולנגן עד ר"ח אב.
טו. השמעת כלי שיר: אם מדובר בשמחה של מצווה כגון: ברית מילה, פדיון הבן, בר מצווה, ואף סיום מסכת, מותר לשמוע שירי קודש בלבד אף אם הם מלווים בכלי נגינה בכל ימי "בין המצרים".
טז. טלויזיה ורדיו: אין לראות ולשמוע בטלויזיה וברדיו תוכניות משמחות אבל מותר לשמוע ולראות תוכניות רציניות (והשומע לנו לא יראה טלויזיה כל השנה).
יז. טיולים ב"בין המצרים": אין לערוך טיולי הנאה ב"בין המצרים". טיולי לימוד יש לתכנן לזמן אחר, ואם לא ניתן ישאלו מורה הוראה כיצד לנהוג.
יח. ים ובריכה: מין הדין מותר ללכת בימים אלה אולם משום סכנה יש להימנע. ואנשי הקייטנות ישאלו מורה הוראה כיצד לנהוג.
יט. פרי חדש: יש להימנע מלאוכלו בימים אלה על מנת שלא לברך עליו "שהחיינו" בזמן של פורענות. חולה הצריך את הפרי יש להתיר לו. ובשבתות מותר לכולם לאכול הפרי החדש.
כ. בגד חדש: לעשות בגד ולקנותו – מותר כשצריך לכך. אבל אסור ללובשו בראשונה בימים אלה. ובשבת מותר אף ללובשו ולברך "שהחיינו". ואחרי ר"ח אב גם בשבת אין ללבוש בגד חדש.
כא. תספורת, גילוח וגזיזת ציפורניים: מותר לגזוז ציפורניים. ומותר להתגלח ולהסתפר עד ערב שבת "חזון" ולבני אשכנז: אין מסתפרים בכל ימי "בין המצרים". להוציא ילדים קטנים שמותר.
כב. אכילת בשר: יש להקל ולאכול בשר עד ראש חודש אב. ומרן החיד"א מתיר לאכול בשר גם בראש חודש עצמו. יש המקילין לאכול עד שבוע שחל בו ט' באב. בשבתות של ימי "בין המצרים" ואף בשבת "חזון" מותר לאכול בשר ולהעלות אל שולחנו כסעודת שלמה המלך בשעתו.
כג. הנהגות: אין להכות ילדים ותלמידים אפילו לא מכה קלה. אין ללכת יחידי משליש היום ועד ט' שעות מפני קטב מריר. אין לקנות חפצים חדשים. ונהגו בני ספרד לומר "תיקון חצות" ביום אחר חצות היום ולומר: "תיקון רחל" ומזמורי התהילים "על נהרות בבל", ו"מזמורי לאסף", "זכור ד' מה היה לנו". יש להרבות בהרהורי תשובה בין אדם למקום ובין אדם לחברו.