המרא דאתרא הרה"ג שלום לוי זצ"ל – רב העיר קרית שמונה
בס"ד
חליצת התפילין:
א. נהגו העולם שלא לחלוץ תפילין עד קדושת "ובא לציון". על צד הקבלה כתוב בשער הכוונות שצריך להתפלל כל התפילה אחר שהניח תפילין ואין לחולצו כי אם אחר "על כן נקווה לך".
ב. ובספר "אור צדיקים" כתב שאין לחלוץ התפילין עד שילמוד בהן תחילה אחד המרבה ואחד הממעיט כי לא יזכה האדם לקנות ג' חלקי הנשמה, נר"ן, אא"כ ילמוד בתפילין וביותר אם לומר בתפילין דר"ת.
ג. וכתב הגאון חיד"א זצ"ל, כשילמוד בטלית ותפילין יכוון ליחד השם המיוחד באופן זה: יעורר היראה ליראה מהשם יתברך מאות יו"ד ואהבה להשם יתברך מהאות ה"א הראשונה, והתורה מאות וא"ו והמצווה של התפילין מאות ה"א אחרונה וייחד השם המיוחד ביחודא שלים.
ד. ביום שיש בו מילה אין לחלוץ עד אחר המילה כיוון שהמילה היא אות וגם התפילין הם אות ראוי להיות עלינו אות תפילין בשעה שמקיימין המילה. ומנהג ותיקין להיות הסנדק והמוהל ואבי הבן בתפילין.
ה. ביום שיש בו קריאת ספר תורה נוהגים שלא לחלצם עד שיחזירו ספר תורה ויניחוהו בהיכל. והרוצה לחלוץ תפילין (בגלל הכרח) קודם לכן לא יחלוץ בפני ספר תורה אלא יסלק לצדדים אחרת הרי הוא כחולץ תפילין לפני רבו ואסור שזלזול הוא שמגלה ראשו בפניו.
ו. ביום ראש חודש חולצין אותם קודם תפילת מוסף בגלל קדושת "כתר" ואין נכון להיות באותה שעה כתר של תפילין. ועפ"י הזוהר המניחן במוסף של ראש חודש חייב מיתה.
ז. יש לחלוץ תפילין של ראש מעומד וכן הכריכות מהאצבע (כמו סדר הנחתם שהיו מעומד).
ח. מנהג חכמים לנשק התפילין בשעת הנחתן וגם לאחר חליצתן, על מנת לחבב המצוות.
ט. חליצת התפילין קודמת להסרת הטלית גדול. כי כמו שהנחת הטלית קודם התפילין כך יהיה הטלית בראשך עד אחר שתסיר את התפילין.
י. לא יאחז ברצועות ויגלול התפילין אלא יאחז התפילין ויגלול הרצועות.
יא. הקדמונים בני ארץ ישראל כשחלצו התפילין נהגו לברך ברכה אחרונה של "אקב"ו לשמור חוקיו" כמובא בטור וב"י, וכיום נהגו שלא לברך על החליצה.
יב. כתב השל"ה שראה רבו שחלץ תפילין של ראש ביד שמאל, והטעם שמראה שקשה עליו חליצתו מפני שמצוותן כל היום אך מפני שאין לנו גוף נקי חולצין אחר התפילה ולכן חולץ בשמאל. כתב ספר חסידים, כבד את ד' מהונך אתה קונה ארגז לשמור כסף וזהב, יותר יש לך לקנות ארגז נאה להצניע ספריך ותפילין ומי שחננו ד' בעושר יעשה התיק של כסף וזהב.
גודל שכר מצוות תפילין:
יג. בטור מובא שכל המניחם מאריך ימים שנאמר ד' עליהם יחיו. ופירש רש"י ז"ל : אותם שנושאים עליהם שם ד' בתפילין יחיו. והטעם כי עקר חיות האדם הוא בלב ובמוח, ולכן מי שמניח תפילין במקום חיותו ומקדש מוחו ולבו הרי הוא מאריך ימים.
יד. עוד כתב הטור, ואמר רבא כל המניח תפילין ומתעטף בציצית וקורא קריאת שמע ומתפלל מובטח לו שהוא בן עולם הבא. ואמר אביי מערב אני בו שאין אש של גהנום שולט בו, רב פפא אמר מערב אני בו שכל עוונותיו נמחלים. וכותב הפרישה ז"ל: דרבא בא להוסיף ואמר לא מבעיא שיאריך ימים בעולם הזה אלא שמובטח לו שיהיה גם כן בן העולם הבא והוא עיקר האריכות ימים והחיים, ובא אביי ומוסיף ואומר שלא די שיהיה בן העולם הבא אלא אפילו אין הגהינום שולט בו כלל לפי שלא יגיע לו שום חטא. ובא רב פפא ומוסיף שאפילו עבירות שעשה כבר נמחלין לו אם מניח תפילין. וכל זה אם נזהר בהם שלא לזלזל בהם לשוח שיחת חולין או הבלים. ומכל שכן שלא לעשות דבר מלאכה.
טו. ואומר הזוהר הקדוש פרשת פינחס שמצוות תפילין שקולה כנגד כל המצוות.
טז. תפילין של ראש מכפר על העיניים רמות, ושל יד מכפר על שפיכות דמים.
יז. כתב המרדכי שיש לאדם להדר אחר תפילין נאים שנאמר: זה אולי ואנוהו. דהיינו שכתבם לבלר אומן בכתב נאה ודיו נאה וקולמוס נאה וקלפים נאים. וצריך להיזהר שהסופר יהיה ירא אלוקים וסר מרע וחרד על אל דבר ד' כדי שיעלו לרצון לפני ד'.
יח. מסופר שחצי עולם היה מתקיים בזכות התפילין שכתב הרב יוסף ויטאל ז"ל אביו של הרח"ו זלה"ה בקדושה וטהרה וכוונה גדולה.
יט. והספרים הקדושים הרבו לדבר בגנותו ועונשו של מי שלא מניח תפילין והיריעה קצרה מלהכיל את כולם.
כ. קטן היודע לשמור תפילין בטהרה שלא יישן ויפיח בהם, חייב אביו לקנות לו תפילין לחנכו (מרן) ,ועל זה כתב החס"ל אות ג' אין ראוי לחנך הקטנים אלא אי קים ליה בגויה שהוא בודק עצמו יפה קודם תפילה. וגם שהוא נקי מלכלוך צואה בפי הטבעת ואינו ישן עמהן ואינו מדבר דברי שחוק וקלות ראש ואם לאו ההעדר טוב.