המרא דאתרא הרה"ג שלום לוי זצ"ל – רב העיר קרית שמונה
בס"ד
מדיני קדושת תפילין:
א. נוהגים העולם להתענות כשנופל מידו התפילין על הארץ בלא נרתיקו (והוא הדין כשנופל ספר תורה בנרתיקו) ו"אליה רבה" כותב שאף תפילין שנפלו בנרתיקן יש ליתן פרוטה לצדקה.
ב. אסור לשמש מיטתו בבית שנמצאים בו תפילין עד שיוציאם לחדר אחר או שמפסיק בפניהם על ידי מחיצה הגבוהה עשרה טפחים. ואסור להניחם תחת ראשו או מרגלותיו שהוא גם כן דרך ביזיון.
ג. אסור לשנות תפילין של ראש ולעשותן של יד בגלל שקדושת תפילין של ראש חמורה יותר ואין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה.
ד. וגזרו להיכנס בתפילין עליו לבית כיסא קבוע אפילו להשתין מחשש שמא ישכח ויעשה בהם צרכיו.
ה. כל זמן שהתפילין עליו אסור לישון בהם אפילו שנת ארעי דגזרינן שמא יבוא להפיח בהם.
ו. אסור להיכנס בתפילין גלויות לבית קברות או לד' אמות של מת משום "לועג לרש".
ז. והוא הדין שאם נכנס עם תפילין לבית מרחץ מקום שכולם עומדים שם ערומים חייב לחלוץ את התפילין.
ח. עשרים ואחת פעמים נזכר שם ד' בתפילין של יד ואותו מספר בשל ראש, יותר מציץ של כהן גדול, ששם שם ד' מופיע פעם אחת בלבד, ולכן גדולה מאוד קדושת תפילין.
מהפטורים ממצוות תפילין:
ט. חולה מעיים או ששתה סם המשלשל פטור מתפילין משום שתפילין צריכות גוף נקי. גם היודע שאינו יכול להתפלל מבלי להפיח אסור לו להניח תפילין.
י. מצוות תפילין היא מצוות עשה שהזמן גרמה שהרי שבת ויום טוב לאו זמן תפילין לכן נשים ועבדים פטורים מהמצווה.
יא. אונן פטור מכל מצוות שבתורה כולל הנחת תפילין.
זמן הנחתן:
יב. זמן הנחתן של תפילין בבוקר משיראה את חברו הרגיל עמו קצת ברחוק ד' אמות ויכירנו.
יג. אסור להניח תפילין בלילה שמא ישכחם וישן בהם וחיישנן שמא יפיח בשנתו.
יד. בשבת ויום טוב אסור להניח תפילין שהן עצמן אות בין הקב"ה ובין ישראל שנאמר: "כי אות ביני" וגו', ויום טוב גם כן מקרי אות, דפסח מצרים מקרי אות, והוקשו כל מועדי ד' בפרשת "אמור".
טו. מטעם זה אסור להניח תפילין בחולו של מועד ובני אשכנז נוהגים להניחם בחול המועד, ועתה פשט המנהג בארץ ישראל שלא להניחם. והנוהגים להחזיק במנהגם ולהניחם טוב ורצוי שלא לברך עליהם כלל.
טז. מצוותם להיות עליו כל היום אבל מפני שצריכים גוף נקי שלא יפיח בהם ושלא יסיח דעתו מהם, ואין כל אדם יכול להיזהר בכך, נהגו שלא להניחם כל היום. ומ"מ צריך כל אדם להיזהר בהם להיותם עליו בשעת קריאת שמע ותפילה. ויראי ד' נהגו להניחם גם בשעת תפילת מנחה, והארי ז"ל היה נזהר בזה מאוד.
יז. מי שלא הניח תפילין בשחרית יכול להניחם במשך היום כולו עד לשקיעת החמה, ומשקיעת החמה ועד צאת הכוכבים יניחם בלא ברכה.
סדר הנחת התפילין:
יח. אחר שהתעטף בטלית מצויצת יניח תפילין, שמעליהן בקודש.
יט. וזה שמקדימים טלית לתפילין, היות והציצית שקולה כנגד כל המצוות ועוד שהיא תדירה יותר שנוהגת בין בחול בין בשבת ויו"ט, ותדיר קודם (נימוק"י)/והאר"י ז"ל נתן טעם על פי הסוד: "כי הציצית הם ממוחין דקטנות אשר קדמו אל המוחין דגדלות לכן צריך להקדים להתעטף בציצית קודם התפילין".
כ. וסימנך: "והיו העטופים ללבן והקשורים ליעקוב" בתחילה יהי מעוטף בטלית לבן ואחר כך הקשורים של התפילין.
כא. שבח גדול שבחו חכמי הנגלה והסוד במי שמתעטף בטלית ומניח תפילין בביתו וכך הולך לבית הכנסת שהקב"ה שמח בו והמלאך המשחית זז משם וניצול האדם מכל נזק ומכל משחית. א"ר נהוראי אסהדנא עלי מאן דנפיק מתרע ביתיה בציצית ותפילין ברישא אזדמנת שם שכינתא ותרין מלאכין ומלוין יתיה לבי כנישתא ומברכין ליה וחד מקטרגא אזיל אבתריה ועל כרחיה עני אמן. (וראה מה מאריך החיד"א על כן בשם הזוהר בס' מורה באצבע ומביא את דברי הזוהר על כך בשם פ' ואתחנן).
כב. ומצווה זו קודמת למצוות להיות מעשרה ראשונים בבית הכנסת בשבת וימים טובים שאין מניחין תפילין אין צורך להתעטף בטלית גדול וללכת לבית הכנסת (אלא אם כן יש בעיות ערוב וכדומה).
כג. וקודם כניסתו לבית הכנסת יכוון לקיים מצוות ואהבת לרעך כמוך.
כד. צריך שיהיו תפילין עליו בשעת קריאת שמע ותפילה, אחרת הרי הוא כמעיד עדות שקר, ואם אין לו תפילין מוטב שיתעכב אחר תפילת הציבור וישאל תפילין מחברו וזה עדיף מתפילה עם הציבור. כל זה כשאין חשש שיעבור זמן ק"ש ותפילה.
כה. בנוסף לכוונה הפשוטה לקיים מצוות עשה, שצוונו וקשרתם לאות על ידיך והיו לטוטפות בין עיניך יש לכוון בהנחתם שציוונו הקב"ה להניח ארבע פרשיות אלו שיש בהם יחוד שמו ויציאת מצרים על הזרוע כנגד הלב ועל הראש כנגד המוח כדי שנזכור ניסים ונפלאות שעשה עמנו, שהם מורים על יחודו ואשר לו הכוח והממשלה בעליונים ובתחתונים לעשות בהם כרצונו, וישתעבד להקב"ה הנשמה שהיא במוח וגם שהוא עיקר התאוות והמחשבות ובזה יזכור הבורא וימעט הנאותיו. ויבין כי נברא לתכלית זאת לעשות רצונו יתברך וישליך על ד' יהבו וכל צרכיו.