המרא דאתרא הרה"ג שלום לוי זצ"ל – רב העיר קרית שמונה
בס"ד
מהלכות יום טוב:
ערוב תבשילין ( בשו"ע סימן תקכ"ז):
א. אסור לבשל ביום טוב עבור שבת ויש לעשות עירוב תבשילין מערב יום טוב.
ב. ערוב זה צריך לעשותו בפת ובתבשיל. הפת צריך להיות בשיעור של כביצה לכל הפחות.והתבשיל שעורו כזית לכל הפחות.ונהגו שהתבשיל יהיה כביצה קשה משום שאינו מתקלקל מהר.
ג. אישה יכולה להניח ערוב תבשילין ואף לברך עליו כדין.
ד. אף על פי שנהגו שרב העיר מזכה את בני עירו בערובו, מצווה שכל אדם יעשה ערוב תבשילין לעצמו.
ה. מי ששכח להניח ערוב תבשילין ואין בידו מספיק זמן לעשות זאת,ישאל מורה הוראה כיצד ינהג.
ו. כשהעירוב בידו יברך:"…אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על מצוות עירוב…" ויש לומר אחרי כן את הנוסח המופיע במחזורים :"בדין עירובא יהא שרי לנא …" וצריך להבין מה שאומר.
הדלקת נרות יום טוב (שו"ע סימן תקי"ד):
ז. לכתחילה תדליק האישה את הנרות לפני השקיעה מחצית השעה לכל הפחות. ויכולה להדליק עד זמן השקיעה ובתנאי שלא קבלה עליה את קדושת יום טוב ויש המדליקות נרות יום טוב קודם הקידוש(ובזמן זה ההדלקה תיעשה על ידי העברת אש ולא אש חדשה ואין לכבות את הגפרור בדרך שהיא מכבה אותו בכל השנה אלא תניחהו מידה שיכבה מאליו).
ח. נרות יום טוב יש להדליקם במקום בו עורכים קידוש.
ט. אסור להדביק נרות לפמוטים ביום טוב על ידי התכתם, וכן צריך להכינם מערב יום טוב.ואם חל שבועות ביום ששי (יש להכין מערב יום טוב –שני "סטים" של נרות אחת לערב יום טוב ואחת לשבת.)
י. אישה שנוהגת לברך "שהחיינו" אחרי קידוש של יום, לא תברך "שהחיינו" בזמן הדלקת נרות של יום טוב.
יא. יום טוב שחל ביום ראשון יש להדליק את הנרות יום טוב רק אחרי צאת השבת באופן ודאי וההדלקה תיעשה על ידי ההעברה מאש שדולקת מלפני כניסת שבת. וכך יש להדליק גם ביום טוב שחל בשאר ימות השבוע, ואחר ההדלקה יש להיזהר מלכבות את הגפרור כדרך שמכבים ביום חול אלא יש להניחו אחר ההדלקה על מנת שיכבה מאליו.
קידוש ליל שבועות:
יב. את הקידוש יש לעשות רק אחרי צאת הכוכבים לקיים מה שנאמר בתורה:"תמימות תהיינה".
יג. שבועות שחל ביום ראשון,במוצאי שבת מברכים לפי סדר יקנה"ז: יין, קידוש, נר, הבדלה, וזמן (שהחיינו).
יד. מברכים "שהחיינו "בקידוש ליל שבועות.
מוקצה ביום טוב (שו"ע או"ח סימן תצ"ה):
טו. בדרך כלל שווים דיני מוקצה של שבת לשל יום טוב להוציא הבדלים מסוימים.
טז. מרן בעל השולחן ערוך החמיר במוקצה ביום טוב יותר מאשר בשבת.ולכן למרות שמותר בשבת לטלטל עצמות וקליפות משום שהם ראויים למאכל בהמה ,ביום טוב החמירו חכמים ואסרו לטלטלם ,על מנת שלא יבואו לזלזל ביום טוב ,והאוכל פיצוחים וזורק קליפותיהן לתוך כלי אסור לו לטלטלו ביום טוב אלא אם מניח בתוכה דבר המהווה בסיס לדבר המותר ,שהוא מאכל אדם ואז יוכל לטלטל את הכלי על מנת לפנות את הקליפות.
יז. מאכל אדם שהתקלקל ביום טוב עצמו ואינו ראוי אלא למאכל בהמה אסור לטלטלו ביום טוב.
יח. התירו לטלטל מוקצה לצורך אוכל נפש. לדוגמא: אבן המונחת על גבי חבית שבתוכה אוכל, מותר להסיר את האבן על מנת להגיע לאוכל שבתוך החבית.
יט. ביצה שנולדה ביום טוב אסור לאוכלה ביום טוב. ואם נתערבה אפילו באלף ביצים שנולדו בחול כולן אסורות ביום טוב.
כ. יום טוב שחל בשבת אפשר להקל בדיני מוקצה כמו בשבת רגילה וכל מה שמותר בשבת רגילה מותר גם אם חל בה יום טוב.
כא. כל דיני מוקצה חלים ביום כיפור כמו בשבת.
הוצאה מרשות לרשות (שו"ע סימן תקי"ח):
כב. כיוון שהותרה הוצאה לצורך אכילה, הותרה שלא לצורך גם במקום שאין עירוב כלל. ויש פוסקים שסבורים שלא הותר הוצאה אלא לצורך אוכל נפש ממש, או צורך מצווה ודברים הנצרכים לו לאותו היום, וראוי לחוש להם לחומרא.
כג. ולכן מותר להביא סידור בידו לבית הכנסת במקום שאין עירוב ויכול אף להחזירו לביתו בסיום התפילה.
כד. וכן מותר לטלטל חפיסת סיגריות או גפרורים הגם שאינו צריך לכל הסיגריות ולכל הגפרורים.