המרא דאתרא הרה"ג שלום לוי זצ"ל – רב העיר קרית שמונה
בס"ד
דיני קדיש
- א. "נוסח הקדיש: 'יתגדל ויתקדש'. הוסד על פי המקרא (יחזקאל לח, כג): "והתגדלתי והתקדשתי" האמור במלחמות גוג, שאז יתגדל שמו של הקדוש ברוך הוא, דכתיב (זכריה יד, ט): "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד" (הלבוש או"ח סימן נ"ו סעיף א').
- ב. אמר ר' יהושוע בן לוי: 'כל העונה אמן יהא שמיה רבא מברך בכל כוחו קורעין לו גזר דינו' (מסכת שבת דף קי"ט ע"א). חלקו בפירוש 'בכל כוחו' האם כפשוטו, או שדי בכל כוח כוונתו.
- ג. צריך לרוץ כדי לשמוע קדיש (מרן בשו"ע או"ח סימן נ"ו סעיף א').
- ד. יש העומדים בזמן אמירת קדיש וכך נוהגים בני אשכנז היוצאים ביד רמ"א. על פי הנסתר אין לעמוד וכך נהגו מקהלות ספרד ובני המזרח (שדי חמד כללים מערכת ב' בפאת השדה סימן כ"ט).
- ה. כשם שאסור לעבור לפני המתפלל שמונה עשרה כך אסור לעבור לפני מי שאומר קדיש (הגאון חיד"א בברכ"י סימן נ"ה אות ט').
- ו. לא אומרים קדיש אם אין עשרה מתפללים.
- ז. ואלו העשרה צריכים להיות עשרה זכרים גדולים שהביאו שתי שערות, דכתיב (ויקרא כב, לב): "ונקדשתי בתוך בני ישראל", שפירושו כל דבר שבקדושה יקדשו אותי בתוך בני ישראל, ואין נקרא 'בתוך בני ישראל' אלא בעשרה, דאתיא גזירה שוה 'תוך' 'תוך': כתיב הכא "בתוך בני ישראל" וכתיב התם (במדבר טז, כא) "הבדלו מתוך העדה", ואח"כ אתיא גזירה שוה ד'עדה' 'עדה': כתיב הכא 'עדה' וכתיב התם (שם יד, כז) "עד מתי לעדה הרעה הזאת" דקאי על המרגלים שהיו שנים עשר, ויהושע וכלב אינם בכלל עדה רעה, נשארו עשרה, וילפינן (ברכות כא ע"ב) מה התם 'עדה' הם עשרה אף כאן הם עשרה. וסתם בני ישראל דכל התורה בגדולים זכרים קמיירי(לבוש אורח חיים סימן נה סעיף ד).
- ח. היה המניין עשרה בצמצום ועמד אחד מהם להתפלל שמונה עשרה או שהוא ישן, בכל זאת מצטרף להשלים המניין לעשרה. (מרן בשו"ע סימן נ"ה סעיף ו'). (ועדיף לעורר את הישן).
- ט. חרש המדבר ואינו שומע או שומע ואינו מדבר, הרי הם כפקחים ומותר לצרפם למניין עשרה לאמירת קדיש (מרן בשו"ע סימן נ"ה סעיף ז').
- י. ובשעת הדחק מותר לצרף למניין עשרה אף שיכור שאין הוא גרוע מישן.
- יא. התחילו לומר קדיש במניין עשרה מצומצם ויצאו מקצתם יש לגמור את הקדיש שהתחילו בו.
- יב. הקדיש הנשמע בשיעורי הלויין יוצאים בו ידי חובה ואומרים אמן (הגר"ע יוסף זצ"ל).
- יג. ביום פטירת אביו או אמו אומר קדיש קודם אמירת 'עלינו לשבח', והוא חובה ליתומים לאומרו.
- יד. קדיש יתום מעלתו גדולה ומצילה את הנפטר מעונשים קשים. אם היה צדיק בחייו, הקדיש אחרי מותו, מעלה אותו ממעלה למעלה בגן עדן.
- טו. היתום מתחיל לומר את הקדיש משבת שלפני יום הפטירה, וממשיך לומר עד יום פטירת המנוח בשעת מנחה.
- טז. אם אין יתום בבית הכנסת אין חובה לומר קדיש קודם 'עלינו לשבח'.
- יז. האומר קדיש לעילוי נשמת נפטרים עריריים שאין מי שיאמר עליהם קדיש, הנפטרים יעמדו לו להיות מליצי יושר שיגזרו עליו בשמים גזירות טובות.
- יח. אדם שנתגייר יכול לומר קדיש על אביו הביולוגי בתנאי שאביו לא היה רשע אלא גוי רגיל.
- יט. יתום הרוצה לומר קדיש 'על ישראל' אחרי שאמרו 'עלינו לשבח', רשאי לומר 'ר' חנניה בן עקשיה וכו' ויאמר קדיש וליתום שכזה פותחים כל השערים (הגר"ע יוסף זצ"ל).
- כ. נכון הוא, שאין לכמה אנשים לומר קדיש ביחד אלא: יסדרו תור שכל אחד יאמר בתורו. או יאמרו כולם יחד מילה במילה ממש. או אחד יאמר בקול והאחרים אתו בלחש מילה במילה (שאילת שלמה א,כ"א ,למו"ר הגר"ש אבינר שליט"א).