המרא דאתרא הרה"ג שלום לוי זצ"ל – רב העיר קרית שמונה
בס"ד
הלכות ברכת התורה
- א. מה יפים הם דברי הלבוש לברכות התורה וכך הוא כותב (אורח חיים סימן מז סעיף א):"קודם שיתחיל ללמוד או לומר דברי תורה יברך ברכת התורה. ומאד מאד צריך האדם ליזהר בה, להראות שהתורה היא חשובה בעיניו ונהנה ממנה כמו שמברך על כל הנאותיו, ואם אינו מברך עליה אינו זוכה לבן תלמיד חכם, שזה עונשו מדה במדה (נדרים פא ע"א), שמאחר שאינו מברך עליה מורה שאין קורא בה לשמה ואינו משמח עמה ולא נהנה בה, אלא היא בעיניו כאומנות בעלמא, לפיכך אינו זוכה לשלשלת הנמשך לעוסק בה לשמה, דכתיב (ישעיה נט, יא) לא ימושו מפיך וגו'. ואסמכוה אקרא דירמיה שאמר (ט, יא) מי האיש החכם ויבן את זאת ואשר דבר פי ה' אליו ויגידה על מה אבדה הארץ, וכתיב בתריה (שם יב) ויאמר ה' על עזבם את תורתי וגו' ולא שמעו בקולי ולא הלכו בה, ואמרו רז"ל (נדרים שם) דהכי פירושא דקרא מי האיש וגו', והכי קאמר הנביא דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולמלאכי השרת שהם כולם נכללים במלות חכם ונבון ואשר דבר פי ה' אליו, וכולם לא יכלו לפרש על מה אבדה הארץ ר"ל על מה אבדה הארץ את חכמיה שלא יוולדו בה עוד, עד שפירשו הקדוש ברוך הוא בעצמו שנאמר (שם) ויאמר ה' על עזבם את תורתי וגו', וסיים ולא שמעו בקולי ולא הלכו בה לומר שלא היו מברכין על התורה תחלה. ונראה שפירושו הלכו מלשון טיול ושעשוע כמו והתהלכתי בתוככם (ויקרא כו, יב), כלומר שלא חשבו לימודה לטיול והנאה רק לאומנות ושלא לשמה, ולא רצו לפרשו על עזבם את תורתי ממש, דאל"כ למה לא פירשוה החכמים שבדור, שהרי הדבר גלוי וקל הוא להבין שעל עזיבת התורה נאבדה ונחרבה הארץ, אלא ודאי לפי שראו שהיו עוסקין בתורה וראו שאפילו הכי נאבדה הארץ, לפיכך שממו עליה הכל ולא ידעו לפרשו, עד שפירשו הקדוש ברוך הוא בעצמו שהוא יודע כל הנסתרות וידע שלא היו מברכין עליה תחלה, מפני שלא הייתה חשובה בעיניהם רק עסקו בה כאומנות בעלמא ושלא לשמה".
- ב. אנו מצווים לברך ברכות התורה בכל יום, והן ג' ברכות: 'על דברי תורה' 'והערב נא' עד 'המלמד תורה לעמו ישראל' ואחרונה ברכת: 'אשר בחר בנו'.
- ג. הגמרא אומרת (במסכת ברכות דף י"א): שצריך לברך ברכות אלה ללימוד מקרא משנה ותלמוד. וכידוע תלמוד כולל גמרא ודברי ראשונים ואחרונים.
- ד. אסור לקרוא פסוקים מבלי שבירך ברכות התורה גם אם הוא אומר אותם דרך תחנונים.
- ה. ישנה מחלוקת פוסקים אם חיובה מהתורה או מדרבנן. נפקא מינא לשוכח, אם בירך אם לאו: שאם חיובה מהתורה-חוזר, ומדרבנן-לא חוזר. לכן המסתפק לא יברך כדין ספק ברכות להקל ושב ואל תעשה עדיף.
- ו. במקרה של ספק אם בירך, יבקש מחברו שיוציאנו ידי חובה בברכתו ודין שומע כעונה ובלבד שיכוון חברו להוציאו ידי חובה ואף המסופק יתכוון לצאת בברכת חברו.
- ז. אם לא בירך ברכות התורה אבל אמר: 'אהבת עולם', יוצא ידי חובתו בזה, ומיד אחר התפילה ילמד דברי תורה כדי שברכת 'אהבת עולם' תחול על דברי תורה אלה.
- ח. הישן שנת קבע על מיטתו ביום אין זה הפסק ולא צריך לחזור ולברך.
- ט. ואומר "כף החיים" שמן הנכון לכוון בבוקר כשמברך ברכות התורה, על כל מה שילמד באותו היום והלילה שאחריו עד שיישן.
- י. קראוהו לעלות לתורה טרם שבירך ברכות התורה, אחרי קריאת התורה לא יברך את ברכת: 'אשר בחר בנו' אבל יברך את שאר ברכות התורה, 'על דברי תורה' ואת 'והערב נא'.
- יא. נשים חייבות לברך ברכת התורה בשחר, אף על פי שאינן חייבות בלימוד תורה מ"מ חייבות הן בתפלה, ותפלה כנגד תמידין וקרבנות תקנום, והנשים גם כן חייבות בקריאת פרשת התמיד ושאר משניות הקרבנות, לפיכך צריכין לברך על קריאתן. ועוד שחייבות ללמוד הדינים השייכות להם.(לבוש)