המרא דאתרא הרה"ג שלום לוי זצ"ל – רב העיר קרית שמונה
בס"ד
מדיני השכמת הבוקר (חלק שלישי ואחרון)
- א. וכשינעל מנעליו, אם הם מנעלים שאינם צריכים קשירה, ינעל של ימין תחלה, שכן מצינו לעולם בתורה שהימין חשובה, כגון לעניין בהן יד ובהן רגל (חומש ויקרא פ"ח פסוק כ"ג). ולעניין חליצת יבמה שחולצת בימין (מסכת יבמות דף ק"ד ע"א: בשמאל – חליצתה כו'. מ"ט דרבנן? אמר עולא: ילפינן 'רגל' (ויקרא י"ד) 'רגל' ממצורע, מה להלן דימין, אף כאן דימין. ורבי אלעזר לא יליף רגל רגל ממצורע? והתניא, ר"א אומר: מנין לרציעה שהיא באזן הימנית? נאמר כאן אזן ונאמר להלן אזן, מה להלן ימין, אף כאן ימין! אמר רב יצחק בר יוסף אמר ר' יוחנן: מוחלפת השיטה. רבא אמר: לעולם לא תיפוך, אזן אזן מופני, רגל רגל לא מופני. וכי לא מופני מאי פירכא איכא? איכא למיפרך: מה למצורע – שכן טעון עץ ארז ואזוב ושני תולעת.").
- א. ואם הם מנעלים שצריכין קשירה, ינעל של ימין תחלה ולא יקשרנו, ואחר כך ינעל של שמאל ויקשרנו תחלה, משום דגבי ענין קשירה מצינו בתורה דאחשבה לשמאל, כגון בקשירת תפילין.
- ב. אבל כשחולץ מנעליו, יחלוץ של שמאל תחלה, בין במנעלים קשורים בין במנעלים שאינם קשורים. וטעמא מפני שבזה יהיה ג"כ חשיבות לימין, שאם יחלוץ של ימין תחלה, יצטרך לעמוד יחף על הימין לבדו עד שיחלוץ בשל שמאל, וזה הו"ל בזיון לימין, לכך יחלוץ של שמאל תחלה, וימתין השמאל יחף על חליצת הימין (לבוש סימן ב' סעיף ה').
- ג. אומרת הגמרא (מסכת קידושין דף ל"א ע"א): "אמר רבי יהושע בן לוי: אסור לאדם שיהלך ארבע אמות בקומה זקופה, שנאמר (ישעיה ו'): 'מלא כל הארץ כבודו'. רב הונא בריה דרב יהושע לא מסגי ארבע אמות בגילוי הראש, אמר: שכינה למעלה מראשי" ובגמרא אחרת (מסכת שבת דף קי"ח ע"ב): "אמר רב הונא בריה דרב יהושע: תיתי לי דלא סגינא ארבע אמות בגילוי הראש". ומכאן למדו שהליכתו תהא בהכנעה ובכפיפות קומה וכן אסור לילך ד' אמות בגילוי ראש.
- ד. יפנה ויטול ידיו ויניח תפילין ויקרא קריאת שמע ויתפלל וזו היא מלכות שמים שלמה. כפי ששבחו חז"ל בגמרא את הנוהג כך לפני תפילה וכך הם אומרים בגמרא (מסכת ברכות דף י"ד ע"א – ט"ו ע"א): "ואמר רבי יוחנן: הרוצה שיקבל עליו עול מלכות שמים שלמה יפנה ויטול ידיו, ויניח תפילין ויקרא קריאת שמע ויתפלל, וזו היא מלכות שמים שלמה. אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: כל הנפנה ונוטל ידיו ומניח תפילין וקורא קריאת שמע ומתפלל – מעלה עליו הכתוב כאלו בנה מזבח והקריב עליו קרבן, דכתיב (תהילים כ"ו): 'ארחץ בניקיון כפי ואסובבה את מזבחך ה' '.
ובגמרא במקום אחר נאמר שכך יש לנהוג ערב בוקר וצהרים לפני תפילה וכך מובא שם (מסכת ברכות דף ס"ב ע"א): "תנו רבנן: איזהו צנוע – זה הנפנה בלילה במקום שנפנה ביום. איני? והאמר רב יהודה אמר רב: לעולם ינהיג אדם את עצמו שחרית וערבית, כדי שלא יהא צריך להתרחק! ותו, רבא ביממא הוה אזיל עד מיל, ובליליא אמר ליה לשמעיה: פנו לי דוכתא ברחובה דמתא. וכן אמר ליה רבי זירא לשמעיה: חזי מאן דאיכא אחורי בית חבריא, דבעינא למפני! – לא תימא במקום אלא אימא כדרך שנפנה ביום. רב אשי אמר: אפילו תימא במקום – לא נצרכה אלא לקרן זוית. גופא, אמר רב יהודה אמר רב: לעולם ינהיג אדם את עצמו שחרית וערבית, כדי שלא יהא צריך להתרחק. תניא נמי הכי, בן עזאי אומר: השכם וצא, הערב וצא, כדי שלא תתרחק".