המרא דאתרא הרה"ג שלום לוי זצ"ל – רב העיר קרית שמונה
בס"ד
מהלכות השכמת הבוקר (חלק שני)
- א. ויש נוהגין עוד לומר קודם פרשת הקרבנות, פרשת הכיור (חומש שמות פ"ל), שהיא העבודה הראשונה בכל יום. וגם משום שתקנו נטילת ידיים בכל בקר, תקנו לומר פרשת הכיור שרחצו ממנו הכוהנים ידיהם ורגליהם. ואח"כ פרשת תרומת הדשן (חומש ויקרא פ"ז), ואח"כ פרשת התמיד (חומש במדבר פכ"ח), ואח"כ פרשת מזבח מקטר קטורת (חומש שמות פל"א), ופרשת סמני הקטורת ועשייתן (שם פל"ד), ואח"כ פרשיות הקרבנות כדלעיל, כי כן הוא סדר העבודה בכל יום.
- ב. ואסור לקרות פסוקי תורה בלי ברכת התורה, לכן הרגיל לקרות את הפרשיות שאמרנו חייב לברך קודם ברכות התורה, וגם לאלה הפוסקים שאין צריך לברך על פסוקים שהם דרך בקשה וריצוי כאו יודה שצריך לברך שכן בפרשיות אלה אין דרך בקשה וריצוי, וגם פסוקי תהילים, לפי שיטה זו, יצריכו ברכת התורה לפניהם, שכן אין כל פסוקי לשון תחינה ובקשה אלא יש בהם שבח וקריאה בעלמא.
- ג. ועוד, מטרתם של אמירת מזמורי תהילים הוא להבריח את המקטרגים כדי שהתפילה תעלה בשלום (שערי אורה), ולכן נקראים 'מזמורים' על שם שהם מחתכים את הדרך להעלות את התפילה, ולא לשם תחינה לכן ראוי לברך ברכות התורה לפני אמירתם.
- ד. מפני שמחויב האדם להיות תמיד אימת בוראו עליו, יהיה צנוע בכל מעשיו, שהצניעות והבושת מביאין האדם לידי הכנעה לפניו יתברך (לבוש או"ח סימן ב' סעיף ב'). ולפיכך כשיקום אדם ממיטתו, לא ישב במיטה ערום וילבש חלוקו מיושב, אלא בעודנו שוכב יקח חלוקו ויכניס בו ראשו וזרועותיו, ונמצא כשיקום ויצא מתחת כיסוי סדינו יהא מכוסה מאליו, שיפול חלוקו על כל גופו מעצמו ובמידה זו היו משתבחים חז"ל כמובא בגמרא (מסכת שבת דף קי"ח ע"ב: "אמר רבי יוסי: מימי לא נסתכלתי במילה שלי. איני? והאמרו ליה לרבי: מאי טעמא קראו לך רבינו הקדוש? אמר להו: מימי לא נסתכלתי במילה שלי. – ברבי מילתא אחריתי הוה ביה – שלא הכניס ידו תחת אבנטו. ואמר רבי יוסי: מימי לא ראו קורות ביתי אימרי חלוקי. ואמר רבי יוסי: מימי לא עברתי על דברי חברי. יודע אני בעצמי שאיני כהן, אם אומרים לי חברי עלה לדוכן – אני עולה. ואמר רבי יוסי: מימי לא אמרתי דבר וחזרתי לאחורי).
- ה. ואל יאמר הריני בחדרי חדרים מי יודעני ומי רואני שאני ערום, כי הקדוש ברוך הוא מלא כל הארץ כבודו אשר לפניו חשכה כאורה.
אומרת הגמרא (מסכת שבת דף קי"ד ע"א): "מר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: גנאי הוא לתלמיד חכם שיצא במנעלים המטולאים לשוק. והא רבי אחא בר חנינא נפיק! – אמר רבי אחא בריה דרב נחמן: בטלאי על גב טלאי. ואמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: כל תלמיד חכם שנמצא רבב על בגדו – חייב מיתה, שנאמר(משלי ח'):" כל משנאי אהבו מות" אל תקרי משנאי אלא משניאי". כלומר שממאסין עצמן בעיני הבריות, והבריות אומרים אוי להם ללומדי תורה שהם מאוסים ומגונים, נמצא זה משניא את התורה. לכן ידאג ללבוש בגדיו בצורה מתוקנת שהחוץ לא יהיה לפנים ולהיפך ויקפיד על ניקיון בגדיו כדי שלא יתגנה בעיני הבריות.