המרא דאתרא הרה"ג שלום לוי זצ"ל – רב העיר קרית שמונה
בס"ד
דברים האסורים משום סכנה (חלק שני)
- חמשה דברים העושה אותם מתחייב בנפשו ודמו בראשו: האוכל שום קלוף, ובצל קלוף וביצה קלופה, והשותה משקין מזוגין (והכוונה בכל הנ"ל) שעבר עליהן הלילה, והלן בבית קברות, והנוטל ציפורניו וזורקן לרשות הרבים, והמקיז דם ומשמש מיטתו.
- מכאן יוצא שהאוכל שום בצל וביצה קלופין שעבר עליהן כל הלילה הרי זה מתחייב בנפשו.
- כל זה אמור אם לא נשאר עיקר מהפרי, או חלק מהקליפה אבל אם היה בהם עיקרן או חלק מהקליפה, אין בהם סכנה לאוכל אותם, גם אם נשארו גלויים כל הלילה.
- ואם מעורבים עם דבר אחר כגון: חומץ וירקות אין בהם סכנה.
- והרש"ל "בים של שלמה" כותב שכל מה שהזהירו חז"ל משום סכנה של רוח רעה, לא שייכים בזמננו.
- ברית כרותה לשפתיים, לכן לא יאמר לתינוק: שחתול או כלב תיקח זה התינוק, ויש חשש היזק לתינוק זה בעולם הזה ופוגם נפשו לעולם הבא ושומר נפשו ירחק מכך (פר"ח בשם של"ה ועוד אחרונים).
- לא יקלל אדם עצמו כי יש מלאכי חבלה הנקראים אוררי יום שעונים אמן… וגם לא יקלל את חברו כי אליו תשוב הקללה.
- אומר הזוהר הקדוש (דף י"ד ע"ב) שלושה הם הגורמים רע לעצמם אחד מהם המקלל עצמו, והשני הוא מי שזורק פירורי לחם שיש בהם שעור כזית, והשלישי זה המדליק אש במוצאי שבת קודש לפני שכל ישראל הגיעו לקדושת ו"בא לציון" שאומרים במוצאי שבת.
- מריבה בבית יולדת גורמת סכנה לילד (החיד"א בציפורן שמיר).
- מריבה בבית חתן וכלה גורם רעה ח"ו (החיד"א בציפורן שמיר).
- לא יתקוטט עם בני ביתו כי על ידי מריבה וקטטה הוא קורא לסיטרא אחרא לשבת בביתו.
- הנושא אישה לשם ממון זיווגו לא יצלח, אלא כל אשר ייתן לו חמיו וחמותו ייקח בעין טובה ואז יצליח.
- אסור לגעת באוכלים לפני נטילת הידיים כדין בשחרית.
- הורים שדואגים שילדיהם הקטנים יטלו ידיים שחרית מושכים על ילדים אלו נפש גדולה.
- קטנים שנגעו במאכל קודם נטילת ידיים שחרית כותב "המשנה ברורה" (סימן ד') שאין לאסור המאכל בשל כך, אלא ידיחו המאכל ג' פעמים ומותר.
- אסור לאכול מאכלים ומשקים שנפשו של אדם קצה בהם כגון: שנתערב בהם קיא וצואה וליחה סרוחה, והאוכל אוכלין שכאלה עובר בג' לאוין: שביזה את עצמו, ביזה את האוכלין, ובירך ברכה שאינה כתיקונה.
- אם השהה נקבים גדולים עובר משום "בל תשקצו" ובנקבים קטנים עובר בשניים: משום "בל תשקצו" ומשום "לא יהא בך עקר".
- יש אומרים שבקטנים לא עובר "בבל תשקצו" אלא שאסור משום סכנה.
- המשהה הפחה אינו עובר משום "בל תשקצו".
- אסור לקצוץ עץ פרי והעושה כן מסתכן. ועץ פרי הסמוך לאילנות אחרים, החשובים ממנו, והוא מכחישם מותר לקצוץ אותו. הרא"ש מוסיף שאם צריך למקומו של העץ, מותר לקצוץ אותו. היתרו זה של הרא"ש רק לצריך את מקומו של העץ לדבר הנצרך לו, ולא להרחיב את חצרו לצורך טיול או תוספת אור. הרוצה לעקור אילן עם שורשיו ולנטוע אותו במקום אחר, ואין כאן חשש השחתה, אז גם חשש סכנה אין ומותר הדבר. ולרווחא דמילתא, בכל המקרים שהזכרנו לקצוץ עץ או להעתיקו ממקומו, עדיף שהדבר יעשה על ידי גוי ולא ישראל.
לסיכום: דוגמאות נוספות לאמור לעיל אפשר למצוא בשו"ע יו"ד סימן קט"ז, בחושן משפט סי' תכ"ז, ו"בכף החיים" על יו"ד קט"ז. וראה מה כתב על כך בשו"ת "שאגת אריה" יו"ד סימן כ"ז, וב"ערוך השולחן" יו"ד סימן קט"ז.