המרא דאתרא הרה"ג שלום לוי זצ"ל – רב העיר קרית שמונה
בס"ד
סדר ההדלקה בחנוכה (חלק שלישי)
- א. נוטלים ידיים משום נקיות, ויש לקבץ את בני הבית כולם.
- ב. בני אשכנז מחנכים את הטף להדליק נרות חנוכה משלהם ואין מנהג הספרדים כן אלא מדליקים חנוכייה אחת לכל בני הבית.
- ג. לפני ההדלקה יש לוודא שיש שמן בשיעור המספיק להדלקה.
- ד. בלילה הראשון מברכים שלוש ברכות: "להדליק", "שעשה ניסים", ו"שהחיינו". וסימנך: "עשה לך שרף (כנגד "להדליק") ושים אותו על נס (כנגד "שעשה ניסים"),וראה אותו וחי (כנגד "שהחיינו").
- ה. אחר ההדלקה אומרים: "הנרות הללו" ונוהגים להוסיף מזמורים ופיוטים שונים.
- ו. גם בבית הכנסת מדליקים נרות חנוכה כדי לפרסם את הנס ברבים.
- ז. מעמידים את החנוכייה בדרום בית הכנסת בכיוון מזרח – מערב (שו"ע או"ח סימן תרע"א סעיף ז' עיי"ש בדברי מרן והרמ"א), לכתחילה יש לוודא שיש מניין אנשים בבית הכנסת.
- ח. המדליק יברך ביום הראשון את שלוש הברכות שהזכרנו לעיל .
- ט. אבל, ר"ל, לא ידליק בלילה הראשון של חנוכה בבית הכנסת בגלל ברכת "שהחיינו" שאינו מברכה בציבור, אבל בביתו מברך "שהחיינו" (כף החיים או"ח סימן תרע"א אות ע"ג).
- י. אין הציבור והמדליק יוצאים ידי חובת ההדלקה בנרות בית הכנסת (שו"ע או"ח סימן תרע"א סעיף ז' בדברי הרמ"א שם).
- יא. מדליקים בבית כנסת בין מנחה למעריב (שם), מנהג ירושלים להדליק בבית הכנסת גם ביום לפני "ארוממך" שבזמירות תפילת שחרית, וכן יש לנהוג בכל מקום.
- יב. הדלקת נרות חנוכה בערב שבת ובמוצאי שבת בבית: תחילה מדליקים נרות חנוכה ואחר כך נר שבת (שו"ע או"ח סימן תרע"ט סעיף א') ובלבד שיהא לאחר פלג המנחה (שם כף החיים אות ה'. פלג המנחה = דהיינו שעה ורביע קודם הלילה ואם הדליק קודם פלג המנחה צריך לכבותה ולהדליקה קודם בין השמשות ולברך עליה).
- יג. יש להתפלל קודם להדלקה מנחה, במידה ויש מניין, אבל לא יתפלל יחידי בשל כך.
- יד. צריך שיתן שמן כדי שידלקו עד מחצית השעה לאחר צאת הכוכבים דאם לא כן הוי ברכה לבטלה.
- טו. במוצאי שבת בבית מבדילים ואחר כך מדליקים, כמנהג כל העדות. בבית כנסת: במוצאי שבת – מנהג הספרדים להדליק לפני ההבדלה. ובקהילות אשכנז: יש הנוהגים להדליק בבית הכנסת לפני ההבדלה, ויש נוהגים אחרי.
- טז. כמה נרות מדליק? שכן בגמרא (מסכת שבת דף כ"א ע"ב) מובא: "ת"ר מצוות חנוכה איש וביתו, והמהדרין נר לכל אחד ואחד, והמהדרין מן המהדרין, בית הלל אומרים יום ראשון מדליק אחד, מכאן ואילך מוסיף והולך".
ופירשו התוספות: דזה קאי אנר איש וביתו, דהיינו: שכל בני הבית אין להם אלא נר אחד בלילה הראשון, ממילא כשרואים בבית שני נרות בלילה השני ירגישו תוספת הנס, אבל לאותם שמדליקים בלילה הראשונה נר לכל אחד מבני הבית ,אז אם ידליקו בלילה השני שניים לכל אחד אין כאן היכר לתוספת הנס, כי יאמרו שיש הרבה בני בית ולכל אחד אין שם רק נר אחד, וזה דעת הטור והשולחן ערוך.
אבל הרמב"ם פירש שאף לאותם שמדליקים נר לכל אחד יעשו לכל אחד שני נרות בלילה השני וכן עד שמונה (וזהו דעת הי"א שכותב הרמ"א בהגה באו"ח סימן תרע"א סעיף ב'.). לכאורה יש כאן חידוש במנהג, שהספרדים נוהגים כדעת התוספות והאשכנזים כדעת הרמב"ם, וזה לא מצינו בשאר המקומות. ויש לומר שאין כאן חידוש, שהרמב"ם בעצמו כותב "שכן נוהגים", ואם כן מנהג מוקדם הוא זה (וראה כל זה באריכות בכף החיים).