המרא דאתרא הרה"ג שלום לוי זצ"ל – רב העיר קרית שמונה
בס"ד
מקצת הלכות תענית עשרה בטבת (בגלל קוצר היריעה)
- א. את צום עשרה בטבת קבעו חז"ל בגלל שביום זה סמך מלך בבל מצור על ירושלים, מצור שנמשך שלוש שנים עד לחורבן הבית בט' באב, יום זה הוא יום התחלת כל צרותיה של ירושלים.
- ב. סיבה נוספת לצום עשרה בטבת, מכיוון שביום זה נסתלק עזרא הסופר, שהיה מעין שני למשה רבינו ע"ה, שכן ראוי היה שתינתן תורה על ידו לישראל, אלמלא קדמו משה רבינו ע"ה והוא בבחינת רבם של ישראל, ויש ערך מיוחד להתענות ביום שמת רבו מובהק, וחייבים בכבוד רב שכזה יותר מכבוד אביו.
- ג. סיבה שלישית לקביעת צום עשרה בטבת, בגלל תרגום התורה ליוונית, תרגום שנכפה על עם ישראל בידי שלטון גוי והיה יום קשה לישראל כיום שנעשה בו העגל, בגלל האסור ללמד תורה לגוי (ובמיוחד שבגלל תרגום זה נמשכים זיופים בתורה הקדושה עד ימינו אנו).
- ד. חכמים הם שתקנו לנו להתענות בצום זה והם גם אלה שפטרו חולים מלצום בתענית זו מחשש שאם יתענו יבואו לידי סכנה או ספק סכנה.
- ה. צום כיפור הוא מדאורייתא לכן חולה צריך לשאול רופא אם התענית מסכנת אותו.לא כן הדבר בתענית עשרה בטבת – שאין צורך לשאול רופא.
- ו. גם חולה שנתרפא ועדיין חלש הוא מאד – לא יתענה.
- ז. מעוברת – תוך ג' חודשים להריונה, אם יכולה להתענות – תתענה, אולם אם יש לה בחילות והקאות וכדומה פטורה מלצום. ולאחר ג' חודשים להריונה – אסור לה לצום משום שמכחישה את העובר שבמעיה.
- ח. אישה שמניקה את בנה בפועל לא תתענה היות וזהו מאכלו של התינוק, וגם אם לא מניקה בפועל כגון: שגמלתו והיא תוך כ"ד חודשים מהלידה אינה צריכה להתענות. (גמרא מסכת נידה דף ט', ובשו"ע יו"ד קפ"ט).
- ט. ילדים הפחותים מגיל בר מצווה ובנות פחות מבת מצווה אינם צריכים להתענות אפילו לא תענית שעות (=שאוכלים יותר מאוחר מהרגלם כגון אם רגילים לאכול בשעה 9 יאכלו בשעה 10).
- י. וכל אלה החולים והמעוברות והמניקות שהותר להם לאכול בצום זה אין צריך לאכול פחות משיעור, כמו שנוהגים חולים שאין בהם סכנה ביום כיפור, אלא אוכלים כפי צורכם, כדי שלא יכבד עליהם החולי.
- יא. חתן שחלה התענית בתוך שבעת ימי המשתה מחלוקת פוסקים אם הוא צריך לצום או שהוא פטור. לדעת הגר"א הוא פטור מצום משום שהוא יום טוב שלו ולדעת אחרונים אחרים (ר' יהודה עייאש והחיד"א בברכי יוסף ההולכים כפסיקת הריטב"א שהוא ראשון כידוע) אסור לחתן ולכלה לפרוש מהציבור ועליהם לצום ואבל רבים דוחה יום טוב של יחיד, והמדובר בתענית שקבועה בזמנה. ובתענית דחויה החתן וכלה פטורים.
- יב. וכן הדבר לגבי ברית מילה בזמנה שחייבים שלושת בעלי ברית אברהם לצום, אלא אם הברית דחויה שרשאים לאכול ויאכלו אחר חצות היום.
- יג. ביום התענית בקריאת התורה, אדם שלא מתענה, לא עולה לתורה גם אם מדובר בכהן או לוי יחידים בבית הכנסת. כן הדבר בשחרית ובמנחה.
- יד. כל שיש ששה מתענים בבית הכנסת מוציאים ספר תורה וקוראים בו ב:"ויחל משה" ואם יש פחות מששה מתענים – אין קוראים: "ויחל משה". (וכדאי שהגבאי יברר זאת בלחש אם העולה מתענה).
- טו. ואם חל התענית בימים ב' ו- ה' שאז קוראים בפרשה ניתן להוציא ספר תורה אף אם אין ששה מתענים (יחוה דעת א, ע"ט).
- טז. בתענית במנחה נושאים הכוהנים כפיהם בתנאי שיהא בתוך חצי שעה לפני השקיעה, לא לפני כן.
- יז. כהן חולה שאכל בתענית לא יעלה לדוכן במנחה משום שרבותינו ז"ל גזרו שאין עולים לדוכן במנחה משום שכרות.
- יח. תרופה שאפשר לקחת מבלי לשתות, או תרופה שאיננה טעימה לחיך מותר לקחתה בארבעת הצומות.
- יט. יש המתירים לעשן סיגריות בארבעת הצומות ובתענית יחיד.
- כ. שכח ואכל בתענית ציבור, ימשיך בצומו כרגיל. ואם אכל שיעור כזית אף על פי שהשלים תעניתו לא יאמר "עננו" בתפילת מנחה (ילקוט יוסף).