שירת דוד | שביעי של פסח

שירת דוד | שביעי של פסח

ההפטרה שנקרא בחג שביעי של פסח היא השירה של דוד המלך, אותה נהג לומר – כך לפי ר' יצחק אברבנאל – בכל פעם שנעשה לו נס הצלה מאויביו. היא מוזכרת בתנ"ך פעמיים: לראשונה אצלנו בספר שמואל ב, ושוב בספר תהילים, מזמור יח. המעניין שישנם 74 הבדלים בין המזמור הכתוב בתהילים לזה הכתוב בשמואל. הסיבה להבדלים כי דוד המלך כתב בתחילה את המזמור לעצמו בלבד, ורק אח"כ חשב איך לעשות את המזמור הזה נגיש לכל אדם, כשהחליט לכתוב את ספר תהילים לכל יהודי המתבודד עם קונו. לכן באו השינויים כדי ליפות את הדברים שיתאימו לכולם ולא רק לדוד הפרטי. אין ספק שזהו המזמור (בה"א הידיעה) של דוד המלך. כדאי לעבור עליו בכדי להבין כיצד עלינו להודות לקב"ה על הניסים שעושה עמנו ומהי הדרך הנכונה בעבודת ה' שלנו.

ארדוף אויבי ואשיגם

מדוע, או מה עושה את המזמור הזה מיוחד כל כך? נראה לי לומר שהמוטו של דוד המלך נמצא במזמור הזה. המשפט המוכר כל כך "אֶרְדְּפָה אֹיְבַי וָאַשְׁמִידֵם וְלֹא אָשׁוּב עַד כַּלּוֹתָם" נמצא בו. כך הוא כתוב בהפטרתנו בספר שמואל ב (כב,לח). אך בספר תהילים (יח,לח) הוא מופיע בלשון היותר מוכרת לנו: "אֶרְדּוֹף אוֹיְבַי וְאַשִּׂיגֵם וְלֹא אָשׁוּב עַד כַּלּוֹתָם". משפט זה מתאר את מהות חייו של דוד המלך. נביא כאן את דברי המדרש ומדהים לראות כמה הדברים נכונים ביותר לימינו אנו.

ארבעה מלכים

אומר המדרש (איכה רבה, סי' ל): "ארבעה מלכים היו מה שתבע זה לא תבע זה, ואלו הן דוד ואסא ויהושפט וחזקיהו, דוד אמר (תהלים י"ח) ארדוף אויבי ואשיגם וגו' אמר לו הקדוש ברוך הוא אני עושה כן .. עמד אסא ואמר אני אין בי כח להרוג להם אלא אני רודף אותם ואתה עושה.. עמד יהושפט ואמר אני אין בי כח לא להרוג ולא לרדוף אלא אני אומר שירה ואתה עושה.. עמד חזקיהו ואמר אני אין בי כח לא להרוג ולא לרדוף ולא לומר שירה אלא אני ישן על מטתי ואתה עושה". לפי המדרש ארבעה מלכים – מתוך עשרים מלכי בית דוד שהיו – תבעו מהקב"ה עזרה בשעת מלחמה. כל אחד גדול מחברו ולכן הוא גם יכול לתבוע כיצד תעשה לו הישועה. המעניין לראות שהפוך מהמצופה ככל שהמלך יותר גדול, הוא ביקש פחות התערבות ניסית, לפי שמגיע לו בזכות מעשיו. נקרא לזה נס בדרך הטבע. נסביר דברנו.

מי גדול ממי?

דוד מוזכר ראשון והוא ביקש בזכות עצמו, שהוא ירדוף את אויביו וישיגם ולא יצטרך עזרה ניסית משדדת מערכות הטבע. ובלשונו (שמואל ב, כב,כא): "יִגְמְלֵנִי יְקֹוָק כְּצִדְקָתִי כְּבֹר יָדַי יָשִׁיב לִי".  דוד ראוי מצד מעשיו, וממילא רשאי לנצח בקרב בדרך הטבע. אין צורך לנס שמיימי. אחריו אסא פחות במעלה מדוד – שבסוף ימיו לא שמע לדברי הנביא – לכן יכל לבקש רק לרדוף אויביו, אבל הקב"ה ימשיך מכאן. אחריו בנו של אסא, יהושפט. שהוא היה מלך צדיק. הוא זה שיזם שלום עם אחאב מלך ישראל – בסופו של דבר במהלך זה גרם להכניס את כל רשעותם של מלכי ישראל לתוך שושלת בית דוד המעטירה – אבל הוא פחות משניהם מצד זכויותיו, ולכן רק יכל לומר שירה והקב"ה עשה את כל השאר. הוא לא רשאי לרדוף ובודאי שלא להרוג באויביו. המלך האחרון הוא חזקיהו, הוא לא יכל לרדוף ולא להשיג ואפילו לא לומר שירה, הוא הלך לישון על מטתו והקב"ה עשה הכל. יהיו כאלה שיאמרו שזה האידיאל הגדול, אבל כאן אנחנו לומדים שלא כן.

כך הבין הרמח"ל

שמא תאמר הרי לא לומדים הלכה ממדרש שהרי מדרשים רבים יש ולפעמים אף סותרים זה לזה? לענות על זה נביא את דבריו המאוחרים של הרמח"ל בספרו מסילת ישרים פרק י', כשהוא מפרט על מידת הנקיות. בלשונו: "ואמרו זכרונם לברכה (איכה רבתי טו): שדוד היה נזהר ומנקה עצמו נקיון גמור מכל אלה, ועל כן היה הולך למלחמה בבטחון חזק, והיה שואל (תהלים יח): ארדוף אויבי ואשיגם ולא אשוב עד כלותם, מה שלא שאלו יהושפט אסא וחזקיה לפי שלא היו מנוקים כל כך. והוא מה שאמר הוא עצמו בתוך דבריו (שם): יגמלני ה' כצדקי כבור ידי ישיב לי".

כך היא גאולתנו

הדברים האלו מהפכניים וחשובים מאוד לדורנו ויש בהם הלכה למעשה לראות נכוחה את התרחישים הנוגעים לגאולתנו. שהרי יהיו כאלה שיצפו להתגשמות חזון הנביאים בדרך ניסית וכפי שהיה ביציאת מצרים. הם גם תולים דבריהם בדברי הנביאים – על פי הבנתם בלבד – כדוגמת דברי הנביא מלאכי (ג,א): "וּפִתְאֹם יָבוֹא אֶל הֵיכָלוֹ הָאָדוֹן אֲשֶׁר אַתֶּם מְבַקְשִׁים". הם מסבירים שיהיו פה ניסים על טבעיים. לטענתם – כל זמן שלא כן הם פני הדברים, עוד לא נגאלנו. אבל העולה מדברי רבותנו – במדרש ובמסילת ישרים – שככל שיש לנו זכויות מצד מעשינו, ממילא כך נזכה לניסים בתוך הטבע. זהו סיפור גאולתנו. חשוב לומר דברים אלו בקול גדול, אנחנו דור ענק שזוכים להתגשמות חזון הנביאים, וכנראה ראויים מצד מעשינו לגאולה טבעית זו. כך הייתה הגאולה בימי עזרא וכך בימינו אנו. ואין לבוז לימים גדולים אלו כפי שאמר זכריה (ד,י): "כִּי מִי בַז לְיוֹם קְטַנּוֹת" – זה רק נראה קטן אבל כך היא גאולתנו. יה"ר שנזכה להגשמתה המלאה בימינו, אכי"ר.