הרב איתמר לוי – רב קהילת האר"י קרית שמונה
בס"ד
מלחמת גוג ומגוג
ביום טוב הראשון של חג הסוכות נקרא את נבואת הנביא זכריה. נבואה מדהימה ביופייה. לפי פירושו הנפלא של ר' יצחק אברבנאל אנחנו עדיין מחכים למימושה. הנבואה מדברת על מלחמת גוג ומגוג, שהקב"ה יעורר את מלכות אדום הרשעה לעלות על ירושלים לכובשה. ועליהם יקים את גוג ומגוג (הם הישמעאלים השוכנים בירכתי צפון), ואת האומות שנמצאות במזרח (עמון ומואב) לבוא על האדומים לכלותם. בעצם זהו היום הגדול המיועד לתת נקמת ה' באדום. יוצא לפי זה, שמלחמת גוג ומגוג בירושלים, תהיה כנגד הנוצרים (האדומים) המחזיקים בה, ולא כנגד ישראל. ואותו שלל שלקחו מאיתנו בעבר, כעת יחזור אלינו בניסים ונפלאות שיעשה השי"ת באותו יום. הנביא מפרט לפרטים כיצד תראה המלחמה.
תיאור מצב
"ואספתי את כל הגויים אל ירושלים למלחמה" – הקב"ה ייתן בליבם רצון לבוא לירושלים וממילא תתפתח מזה מלחמה ביניהם. האדומים יבואו תחילה, וילכדו חצי מיושבי העיר, יחללו את הנשים (כפי שעושים במלחמותיהם), ויוליכו חצי מאנשי העיר כשבויים, לגלות. ואת החצי השני לא יצליחו לכבוש, ולא בגלל גבורת הנותרים, אלא הישמעאלים מצפון ועמון ומואב מהמזרח, יעלו עליהם למלחמה וזה יצריך את האדומים לצאת לקראתם למלחמה. מדהים לראות כיצד ה' מקנא לעמו ונוקם נקמתם, ה' ילחם לנו כמו שהיה בים סוף וזה יהיה בהר הזיתים, הנמצא מזרחית לירושלים.
בקיעת הר הזיתים
שלב הבא, הנביא מתאר בקיעת הר הזיתים. אין הכוונה כפשוטו אלא משל. הישמעאלים יעמדו מצד אחד והאדומים מצד שני – וילחמו אחד בשני – כאשר הגיא ביניהם ויראה כאילו נבקע לשניים (או שמחמת המלחמה יצטרכו להפוך את ההר למישור). בזמן הזה היהודים שנלקחו בשבי, ינצלו את הזמן – שהאדומים נלחמים בישמעאלים – "ונסתם גיא הרי" וינוסו אל ההרים ויתחבאו מפני שוביהם. באותה מלחמה, חרון אף ה' יהיה על הגויים, עד כדי כך שגם השרים (המלאכים) הממונים על שמירת אותם אומות, לא יבואו לעזרתם.
"לעת ערב יהיה אור"
עם כל זה, עם ישראל לא ירגיש בשמחת הנקמה שה' עושה באויביהם, כי יהיה בלבול רב, מחמת תוקף המלחמה. לכן אומר הכתוב: "והיה ביום ההוא לא יהיה אור יקרות וקפאון" והכוונה שכמו שביום המעונן לא רואים הבדל בין האור לחושך, כן במלחמה הזו, לא ירגישו בשמחת הנקמה, מפני הפחד מאויביהם. והסיבה, לפי שהשי"ת יטיל עליהם גשם שוטף ואש וגופרית ורוח זלעפות, עד כדי שלא יהיה יום ולא לילה. ואז "והיה לעת ערב יהיה אור" והכוונה שתוקף הצרה ההיא, תתברר כאור, שהרי ה' אלהי-ם יצא ונלחם באדומיים ובישמעאלים, ובחסות המלחמה ימלטו בני ישראל מידיהם, ואף יקומו עליהם למלחמה.
יציאת מים חיים
באותה מלחמה יצאו מים חיים מירושלים, וילכו מזרחה דרך אותה בקעה, וחצי מהנחל ילך מערבה, כפי שניבא יואל (ד,יח): "ומעיין מבית ה' יצא", וכן יחזקאל (מז,ב): "והנה מים מפכים.. והיו לנחל גדול". ה' יברא בריאה חדשה בירושלים, שבזמן הגאולה יצאו מים חיים בדרך נס מבית ה'. והמים האלו יצאו גם "בקיץ" וגם "בחורף", שבדרך כלל בקיץ המים מתייבשים, ובחורף הם קופאים, אבל לא כן במים האלו שיצאו מירושלים שיזרמו ללא הפסקה תמיד (יש המפרשים זאת בדרך משל, שהכוונה ללימוד התורה והאמונה שיצא מירושלים לכל באי עולם).
התרחבות ירושלים
הנביא ממשיך ואומר, שבעקבות המלחמה יתקיים הפסוק: "והיה ה' למלך על כל הארץ" לפי שהאומות שישרדו מאותה מלחמה ויראו את מעשי ה' לעמו, יקבלו עליהם מיד להאמין בו. באותו מעמד יהפוך הקב"ה את כל ההרים שסביבות ירושלים למישור וזה יקרה בדרך נס שההרים ימסו כדונג, או שהאומות מפני ריבוי אוכלוסין ישטחום. ועל ידי זה ירושלים תהפוך להיות גבוהה מכל הארצות. המישור יתחיל "מגבע לרימון" ולצד דרום "נגב ירושלים". ירושלים תתרחב עד "שער בנימין" הנמצאת חוץ לירושלים. וכן ניבא ירמיהו שעתידה ירושלים להתרחב ולחזור למקומה האמיתי (שאחרי שהחריבה טיטוס, אדריאנוס בנאה לא במקומה הקודם).
מגפת צרעת
אח"כ תבוא מגפה – היא הצרעת – על האויבים אשר נלחמו על ירושלים. המגפה תהיה שיפלו איבריהם ויוכחשו וזה יקרה להם תוך כדי הליכה. בנוסף יבואו עליהם נגעים בלשון ובעיניים, באופן שלא יוכלו לראות ולאכול. ואז תהיה מהומה גדולה ביניהם שלא יכירו בין אוהב לאוייב, ויהרגו אחד בשני. היהודים הנותרים בירושלים (שלא יצאו בגולה), יצטרפו להכות באותם גויים שמכים אחד בשני, ואת השלל יאספו לעצמם. והכוונה לכסף, הזהב והבגדים, אבל לא הבהמות, שאותם לא ישללו כי תהיה גם בהם המגפה של הצרעת, וממילא אין מה לעשות איתם.
לעלות להשתחוות בסוכות
הגויים שישרדו מן המלחמה הזאת, ישובו אל ה' בכל לבבם ויכירו במלכותו, ויעלו מדי שנה בשנה לירושלים להשתחוות "למלך ה' צבאו-ת" והכוונה למלך המשיח (אבן עזרא, שכתוב עם שוא תחת האות ל') שבחר בו ה'. וכל זה יהיה בחג הסוכות, לפי שהמלחמה הייתה בחג הסוכות. כל האומות שלא יעלו לירושלים – להשתחוות – יקבלו שני סוגי עונש: האחד הצרעת, זכר לצרעת שהייתה בזמן אותה המלחמה. והעונש השני שלא ירדו גשמים בארצם, שהרי בחג נידונים על המים. ולכן גם לאומה המצרית – שלא צריכה גשמים שהרי הנילוס משקה אותה – יהיה כדאי לה לעלות בכל זאת, שאם לא יעלו תבוא עליהם הצרעת.
קודש לה'
באותם ימים העמים יכנעו כל כך לפני השם, שלא רק האנשים יקראו בשם ה' בעלותם לירושלים, אלא גם על "מצלות הסוס" יהיה כתוב "קודש להשם". כי יהיה זה בעיניהם לכבוד ולתפארת. כיוון שיעלו אנשים רבים כל כך, הסירים לא יספיקו ויצטרכו את כל הסירים הנמצאים בירושלים וביהודה לקדש לצורך העניין. שבת שלום וחג שמח.