הרב איתמר לוי – רב קהילת האר"י קרית שמונה
בס"ד כ"ז תמוז תשע"ה
התיקון לשנאת חינם
ימים אלו, ימים קשים לישראל, לפני 1952 שנה נחרב הבית והסיבה לכל זה עוון שנאת חינם שלצערנו עדיין מרקד בתוכנו. בפרשה שלנו נראה שמשה רבנו ממש מפחד משנאה זו שעלולה לפרוץ בין השבטים ביום מן הימים, וכפי שאכן קרה. ע"פ הסברו הנפלא של הרב עוזי ביננפלד שליט"א.
תגובה חריפה
שני השבטים, ראובן וגד – ואח"כ נוסף עליהם גם חצי שבט מנשה – מבקשים ממשה להישאר בעבר הירדן המזרחי ולא להיכנס עם שאר השבטים אל הצד המערבי של הירדן. תגובת משה חריפה, ומשווה אותם בבקשתם למרגלים שהמיטו אסון על האומה, שהרי בקשה זו עלולה להחליש את אחיהם – שאר השבטים – מלרשת את הארץ. כמובן זו לא הייתה כוונתם, ומיד תקנו דבריהם על פי מה שאמר משה. הם קיבלו על עצמם להילחם יחד עם אחיהם ולרשת את הארץ מיד עמי כנען, ורק אחרי שתשעת וחצי השבטים ישבו במקומם, הם יחזרו לנחלתם. מטרת משה שכולם יהיו שותפים בכיבוש הארץ, מתוך כוונה לאחד האומה.
"מזבח גדול למראה"
מעניין לראות שכמה שנים אח"כ, חששו של משה הפך למציאות. במשך 14 שנה, שניים וחצי השבטים הפכו להיות סיירת חוד החנית של האומה ועוברים כחלוצים לפני אחיהם (שבע שנים כובשים את כל הארץ, ועוד שבע שנים עוזרים לאחיהם לשבת איש בנחלתו). לאחר מכן, יהושע (פרק כב) קורא להם ומשבח אותם ונותן להם רשות לשוב לארצם. הם חוזרים למקומם, לא לפני שהם מקימים "מזבח גדול למראה" על גלילות הירדן, הם רוצים לעורר פרובוקציה ומצליחים. כל הציבור נאסף ומתכונן לצאת עליהם למלחמה היות והם הקימו מזבח לע"ז. וכבר שולחים משלחת בראשות פינחס הכהן הגדול, ומאשימים אותם בעוון חמור של עבודה זרה, המזכיר את עוון פעור שהיה באותו מקום ועלול לקטרג כעת על שאר השבטים (משמע שדואגים לעצמם בלבד).
לאן נעלמה האחוה?
הפלא הגדול בכל הסיפור הזה, שהתנ"ך מדגיש ששאר השבטים לא ראו את המזבח, אלא שמעו על הקמתו, ומבלי לבדוק אם נכונה השמועה היו מוכנים לצאת עליהם למלחמה. זה ממש מקומם, הרי שניים וחצי השבטים עזרו לכם במשך 14 שנים – לא ראו נשותיהם וילדיהם כל התקופה הזאת! – וכל זה בשביל שאר השבטים, מה קרה שבכזאת קלות נשכחה האחווה והיו מוכנים לצאת למלחמה.
היו תקדימים
האמת, שעוד לפני כן, בספר יהושע, רואים תקדימים לכל ההתנהלות המקולקלת הזו. בחלוקת הארץ כל שבט דואג לעצמו, עד כדי כך ששוכחים לתת לשבט לוי את החלקים שלו בארץ, 48 ערים. למרות שהתורה אומרת חמש פעמים "השמר לך פן תשכח את הלוי", שבט לוי צריכים לבקש מיהושע לדאוג להם, כי שכחו לדאוג להם.
ימי דבורה
אח"כ בתחילת ספר שופטים, דבורה הנביאה בשירתהּ, משבחת את הגיבורים ומבקרת את אלו שנמנעו מלהושיט עזרה במלחמת ברק עם צבא סיסרא בתבור. מעניין לראות שהיא מבקרת את שבט ראובן ששמע "שריקות עדרים" – את רעש המלחמה – ולא בא לעזור. עכשיו נוכל להבין מדוע, שבט ראובן מרגיש שאין פה אחווה. ממילא שכל אחד ידאג לעצמו, אני לא טורח לעבור את הירדן לעזרת 'אחים' כאלו. היו עוד כמה שבטים שלא באו להושיט עזרה, אבל ראובן שמע ולא בא.
ימי שאול
כך זה ממשיך משך 350 שנה עד ימי שאול המלך. שם המלך נחש העמוני מתכונן להרוג את היהודים היושבים ביבש גלעד, ואין מי שמושיט להם עזרה, נחש נותן להם שבוע להזעיק עזרה, מתוך הנחה שאף אחד לא יבוא לעזרתם. שטח נחלת אנשי יבש גלעד נמצא מעל שטחם של שבט ראובן בעבר הירדן המזרחי, אבל הם לא פונים אליהם, כי הם לא יעזרו להם. הם חוצים את הירדן והולכים לאחיהם שמשבט בנימין – ולא בכדי להזעיק עזרה אלא – לבכות יחד עמם על מר גורלם. שאול, שהומלך לפני שבועיים, שומע הדברים, ומגייס 330 אלף אנשים מעם ישראל על ידי איומים והורג במלך עמון בהצלחה אדירה. אמנם לא כולם מגיעים למלחמה זו, שהרי בסוף ספר שמואל, במפקד שעושה דוד, רואים שהסכום של העם אנשי המלחמה הוא, מליון ושש מאות אלף.
ימי דוד
מתי כולם מגיעים? בהמלכת דוד המלך. ישנה רשימה ארוכה של כל אותם אלו שהגיעו להמליכו, כל השבטים כולם היו שותפים. מעניין לראות שגם שבט ראובן שולח 120 אלף נציגים. למעשה דוד מצליח לעשות משהו שלא הצליחו כל הקודמים לו, הוא מצליח לרכז את כולם ואפילו את אותם אלו שלא היו שותפים עד כה.
מלך המשיח
דוד הצליח במה שלא הצליחו קודמיו והסיבה, נלמד מהאישה השלישית שנשא דוד (שמואל ב פרק ג): "מעכה בת תלמי מלך גשור". חז"ל אומרים שזו הייתה אשת יפת תואר שדוד לקחה במלחמה. לפי חז"ל בהסבר הפסוקים (בדברי הימים), הייתה מלחמה עם גשור, אותה ניהל שבט ראובן בצפון. ודוד (בזמן שהיה נרדף על ידי שאול), למרות כל הסכנות שבדבר, הלך להושיט עזרה לשבט ראובן. למרות ששבט ראובן עד כה לא הושיט עזרה והתרחק בבחירה מן האומה, בכל זאת דוד לא עושה חשבונות כאלו. זה דוד מלך המשיח, שתפקידו לאחד האומה, כפי שאומר הרמב"ם.
חז"ל אומרים: 'אין בין דוד בא עד שתכלה פרוטה מן הכיס'. והכוונה שתכלה 'הפרטיות' מכל אחד מאיתנו, יפסיקו להיות קשרים אינטרסנטיים ('תעזור לי על מנת שאעזור לך'). צריך להיות דוד המלך שהושיט עזרה בלי לצפות לתמורה. על ידי זה תרבה האהבה ויבוא משיח במהרה בימינו אמן.