הרב איתמר לוי – רב קהילת האר"י קרית שמונה
בס"ד כא' אייר תשע"ז
תחיה חומרית ורוחנית
יום העצמאות הוא יום הולדתה של מדינת ישראל, ויום ירושלים מראה מה תכליתה של אותה מדינה. ביום העצמאות זכינו לעצמאות פיזית-מדינית, וביום ירושלים אנו זוכים לגאולה הרוחנית, שהיא תכליתה האמיתית של אותה תקומה מדינית, כפי שאומר הנביא ישעיהו: "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים". אביא כאן מעט מן הדברים להסבר השמחה ביום זה, על פי מה שכתב הרב דרוקמן שליט"א.
גאולה שלימה
מעניין לראות שיום העצמאות ויום ירושלים נקבעו להיות בתקופה זו שבין פסח לשבועות. פסח הינו "זמן חרותנו" – בו יצאנו ממצרים, ושבועות הינו "זמן מתן תורתנו". אלו שני הימים המתארים את הגאולה השלימה של עם ישראל – אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה. מדהים לראות כמה חגים אלו קשורים זה בזה: פסח ושבועות, עם יום העצמאות ויום ירושלים.
פסח ושבועות
יציאת מצרים היא יום הולדתו של עם ישראל, יום בו העניק ה' לנו את עצמאותנו, וכך גם יום העצמאות הוא יום ההולדת של מדינת ישראל, בה קיבלנו שוב את עצמאותנו. מתן תורה הוא התכלית של יציאת מצרים, שזה גילוי שם ה' בעולם, על ידי תורתו, והמקבילה לחג השבועות הוא יום ירושלים המראה על תכליתה של המדינה. נכון שהמגמה היא נתינת התורה, אבל חשוב לזכור שבלי יציאת מצרים לא היה אפשר לקבל את התורה. כדי לקבל תורה היינו צריכים קודם לצאת ממצרים.
ציפייה ליום הגדול
התקופה הזו, שבין פסח לשבועות, מלווה במצוות ספירת העומר, שמקשרת בין הבסיס החומרי (פסח) לתכלית הרוחנית (שבועות). לכן יש מצוות ספירת העומר, שמתחילים למנות מיד למחרת חג הפסח. המניין מראה ציפייה ליום הנכסף, ועל החפץ להגיע לאותו יום גדול, כפי שמסביר ספר החינוך. לפי הסבר זה, היה צריך להיות ספירה הפוכה, הרי כשאדם מצפה לאירוע חשוב, הוא מונה כמה ימים נותרו לו, ולא כמה ימים הוא עבר, מה שחשוב הוא העתיד, העבר איננו משמעותי, ואם כן מדוע בספירת העומר המניין על הימים שעברו: 'היום כך וכך לעומר', היינו צריכים לספור: 'עוד כך וכך ימים לעומר'?
העבר בסיס לעתיד
התשובה, שבמקרה שלנו לא רק העתיד חשוב, דהיינו מתן תורה, והשאר בטל, אלא כאן גם העבר חשוב, יציאת מצרים. היציאה ממצרים, כפי שאמרנו, היא הבסיס למתן תורה ומשום כך גם לה יש חשיבות גדולה. רק לאחר יציאת מצרים, יש אפשרות להתקדם לעבר מתן תורה. דרך משל, לאדם בעל כשרונות שידיו כבולות וכל עוד הוא אסור, אין באפשרותו להוציא לפועל את כשרונותיו. השחרור הפיזי, הוא הבסיס להוצאת היכולות הרוחניות שלו אל הפועל. כך בנמשל, יציאת מצרים היא הסרת הכבלים מהידיים (עצמאותנו) ומתן תורה הוא מילוי היעד המצופה מאתנו. כך גם היחס שבין יום העצמאות ליום ירושלים. יום העצמאות השתחררנו מעול זרים, ורק על ידי זה אפשר לגלות את עצמיותנו הרוחנית. מעניין שכך גם אירעו הדברים, שיום העצמאות קרוב לפסח – ה' באייר, ויום ירושלים קרוב לחג השבועות – כ"ח באייר.
חכמת המסכן בזויה
אם נעמיק דברנו, נוכל לומר, שיום ירושלים גדול יותר מיום העצמאות, ואסביר דברי. תפקידו של עם ישראל להיות מודל לחיקוי מצד אומות העולם, ובלשון הנביא "אור לגויים". לשם כך, צריך שיעריכו אותנו, מה שלא היה בפועל אחרי הקמת המדינה. הייתה הסכמה של אומות העולם 'לתת' לנו מדינה, אבל מתוך רחמים ומסכנות, וכפי שאמר החכם באדם: "חכמת המסכן בזויה ודבריו אינם נשמעים". כך הסתכלו האומות עלינו, 'עשינו להם טובה' וזהו. כך גם אנו הסתכלנו על עצמנו וממילא, במעמד זה, אינך יכול להשפיע על עצמך, ובודאי שלא על אחרים. כך היה עד כ"ח באייר התשכ"ז, לפני חמישים ושתים שנה.
שינוי מגמה
לפני חמישים ושתים שנה, זכינו להכנס בשערי ירושלים של מטה, ובמהלך זה יש שינוי מגמה כלפי האנושות כולה. אם עד כה הרגשנו ש'עשו לנו טובה' ו'נתנו לנו רשות' להאחז במדינה הזו, דבר זה השתנה, אנחנו כאן נמצאים בזכות אבותינו והשי"ת הבטיח נחלה זו לבניהם ומכוח זה אנחנו בעלי הבית על המקום. ממילא העזנו לכבוש את ירושלים.
ירושלים של מעלה
מפליא גם לראות את השינוי ביחס האומות לעם ישראל – אחרי כיבושה של ירושלים. עד כה אם היית שואל מישהו מן האומות: 'מי הוא היהודי?' היה עונה לך: 'זו הגירסה הראשונה של הנצרות', ולא היה לו מה להוסיף יותר. אחרי כיבושה של ירושלים, התחילו להתעניין מיהו היהודי ומה יש לו לומר לאנושות. גם בתוכנו, הורגש השינוי, הגענו לציון, נכנסנו בירושלים של מטה, המדרש אומר: 'אין הקב"ה נכנס בירושלים של מעלה, עד שיכנס בירושלים של מטה'. הרב צבי יהודה זצ"ל הסביר שניתן לראות זאת בחוש, הדור שנולד אחרי מלחמת השחרור, הם נשמות גבוהות השייכות לדורו של משיח. חל שינוי בכל המערכת וזה הביטוי המעשי לכניסתו של הקב"ה לירושלים של מעלה.
לכסוף לירושלים
אחרי כל זה צריך לזכור, שאנחנו בתוך התהליך, תהליך שעדיין לא הושלם. ירושלים תבנה, כפי שאומר הכוזרי, אם עם ישראל יכספו לבנותה, תכלית הכוסף. לא מספיק להגיד זאת במילים, צריך להתפלל על זה בכל יום, ולהרגיש בחסרון. הזוהר אומר (חיי שרה קכח, ב) שכל ארץ ישראל מקופלת תחת ירושלים, משם הכל מתחיל! – ועל ידי זה נזכה לבניין בית המקדש במהרה בימינו, אמן. שבת שלום ומבורך.