יום ירושלים תשע"ו

בס"ד כג' אייר תשע"ו

תיאור שחרור ירושלים

לפני 49 שנים עשה עמנו השי"ת ניסים גלויים ונצלנו ממוות לחיים. בכל יום ויום ממלחמת ששת הימים עם ישראל חזר לעוד חלק נוסף של מולדתו על ידי גבורה עצומה ומסירות נפש של חיילנו, חיילי החי"ר (ומהיום השני למלחמה ליוו אותם המטוסים שהתפנו לעזרת אחיהם) ובהשגחת הבורא עלינו: ביום ראשון, כ"ו באייר – לחבל עזה, ביום שני, כ"ז באייר – להרי שומרון, ביום שלישי, כ"ח באייר – לירושלים, ביום הרביעי, כ"ט באייר – להרי חברון, ביום החמישי, א' בסיוון – למרחבי סיני, ביום השישי, ב' בסיוון – לרמת הגולן. במהלך המלחמה נהרגו 779 חיילי צה"ל ולוחמי כוחות הבטחון הי"ד ו-2589 נפצעו. יום כ"ח באייר, נבחר כיום ההודאה, למרות שהוא היום השלישי למלחמה ועוד שלושה ימי מלחמה לפנינו, והסיבה לפי שבו שוחררה ירושלים ומפני חיבתה של ירושלים היה דומה אותו יום על כל ישראל, כאילו בו ניתנה להם כל ארץ ישראל. במספר מילים נתאר את שחרורה של ירושלים ונכיר טובה לבורא עולם על הניסים שעשה ועושה עמנו תמיד. הדברים לקוחים (מילה במילה, תוך דילוג והבאת הדברים הרלוונטים) מתוך 'מגילת ששת הימים' שכתב ד"ר חגי בן ארצי הי"ו.

ירושלים חצויה

עד מלחמת ששת הימים, ירושלים הייתה חצויה. תשע עשרה שנה קודם, במלחמת השחרור, השתלטו הירדנים על ירושלים העתיקה ועל השכונות המזרחיות של העיר. הירדנים השמידו כל זכר שלנו, את הרובע היהודי שבעיר העתיקה, ואת כל בתי הכנסת העתיקים והמפוארים שבו. גם החריבו את בית הקברות היהודי העתיק שעל הר הזיתים וניפצו את מרבית המצבות. הם מנעו גישה מאזרחי ישראל אל הכותל ואל האוניברסיטה העברית ובית החולים הדסה שעל הר הצופים. עם פרוץ מלחמת ששת הימים, פתחו הירדנים בהפגזה כבדה על ירושלים, שממנה נהרגו ונפצעו עשרות רבות מתושבי ירושלים. הלגיון הירדני השתלט על ארמון הנציב שבדרום ירושלים, שבו שכן מטה האו"ם, ותגבר את המצור על הר הצופים בעשרות טנקים חדישים.

כיבוש ארמון הנציב

בעקבות ישיבת חירום של הממשלה הוחלט שיש להסיר את האיום מעל בירת ישראל, ראשונה פעלה חטיבת ירושלים בפיקודו של אליעזר אמיתי על ארמון הנציב וסילקה ממנו את הצבא הירדני. בהמשך היום כבשה גם את מוצבי הצבא הירדני שבדרום ירושלים בסביבת הכפר צור באחר, והתחילה בתנועה צפונה לעבר העיר העתיקה. החיילים הירדנים גילו התנגדות עיקשת, וכיבוש המוצבים היה כרוך בלחימה קשה ובקורבנות רבים.

קרב 'גבעת התחמושת'

במקביל נכנסה לפעולה גם חטיבת המילואים של הצנחנים בפיקודו של מרדכי (מוטה) גור. הוטלה עליה המשימה לכבוש את המרחב שבין העיר החדשה לבין הר הצופים כדי לתגבר את הכוח הקטן שהיה על ההר. במהלך הלילה ניהלה החטיבה קרב קשה על "גבעת התחמושת", מוצב ירדני מבוצר ומוגן היטב, שהיה ממוקם על הדרך להר הצופים. בלי סיוע אווירי או ארטילרי ועם כוח קטן יחסית הצליחה החטיבה להשתלט לפנות בוקר על המוצב הירדני במחיר של עשרות הרוגים ופצועים. בבוקר יום השני למלחמה נפרצה הדרך להר הצופים. האיום הוסר סופית לאחר שגדוד מחטיבת "הראל" כבש את המוצבים הירדניים שעל הגבעה הצורפתית וגבעת המבתר.

האם לכבוש את העיר?

במהלך היום השני השלימו שתי החטיבות את כיתורה של העיר העתיקה בסדרה של קרבות קשים: חטיבת ירושלים השתלטה על שכונת אבו תור שמדרום לעיר, וחטיבת הצנחנים השתלטה על שכונת שייח' ג'ראח וא-טור שמצפון וממזרח לעיר. ממשלת ישראל התכנסה לדון בשאלה האם להסתפק בנטרול האיום הצבאי, או לפרוץ ולהשתלט על העיר? כל מפקדי צה"ל שעמדו מסביב לעיר היו מפקדים ולוחמים בחטיבות הפלמ"ח: יצחק רבין, הרמטכ"ל. עוזי נרקיס, אלוף פיקוד. אורי בן ארי, מח"ט השריון. ובממשלה כיהן בתפקיד בכיר מפקד הפלמ"ח, יגאל אלון. בכולם היה צרוב זכרון המפלה הקשה של אובדן העיר העתיקה (במלחמת השחרור), עיר הקודש של העם היהודי, מושא תפילותינו וחלומותינו במשך דורות רבים.

הכניסה לירושלים

למרות החששות מפגיעה בכנסיות ובמסגדים, הורתה הממשלה לצה"ל לכבוש את העיר העתיקה. בשעה 10:00 בבוקרו של היום השלישי למלחמה, כ"ח באייר תשכ"ז, פרצו החטיבות את חומות העיר. חטיבת ירושלים פרצה אל העיר דרך שער האשפות שבדרום מזרח העיר והשתלטה על הרובע היהודי. ואילו חטיבת הצנחנים, בסיוע טנקים מחטיבת השריון, פרצה דרך שער האריות שבצפון-מזרח העיר, והשתלטה על הרובע המוסלמי ועל הר הבית.

'הר הבית בידי'

בשעה 11:00 נשמעה בכל רשתות הקשר הכרזתו של מוטה גור, מח"ט הצנחני"ם: "הר הבית בידי, אומר שנית: הר הבית בידי". אלף ותשע מאות שנה לאחר חורבן בית המקדש זכה עם ישראל בעזרת ה' לשוב אל הר הבית ולשחררו. כל הלוחמים, דתיים וחילוניים, התלכדו בתפילה נרגשת, שבסופה תקע הרב גורן בשופר, והכריז ששיבת ישראל לירושלים היא לנצח נצחים. מיד אחריהם הגיעו לתפילה בכותל מפקדי צה"ל: משה דיין, יצחק רבין ועוזי נרקיס. ומהאזרחים הראשונים שזכו להתפלל ליד הכותל היו: הרב צבי יהודה קוק והרב דוד כהן (הנזיר), בנו של הרב קוק ותלמידו המובהק.

חזרנו לעולם

על פי הוראת הממשלה פונתה שכונת המוגרבים מתושביה וכל בתיה נהרסו כדי לאפשר לעם ישראל להתפלל ליד שריד בית מקדשנו במקום מכובד ומרווח. שבועות אחדים לאחר המלחמה החליטה הממשלה על איחוד ירושלים המערבית והמזרחית, העיר העתיקה והעיר החדשה, לעיר מאוחדת בריבונות ישראל, בירת ישראל מאז ולעולם. שבנו אל ירושלים, שממנה גורשנו פעמיים – בחורבן בית ראשון ובחורבן בית שני. ובע"ה מבטיחים הנביאים שחורבן בית שלישי לא יהיה (יחזקאל לז, כה). שבת שלום.