הרב איתמר לוי – רב קהילת האר"י קרית שמונה
בס"ד כ"ו אדר תשפ"א
עניינו של שבת הגדול
בר"ח ניסן עומד משה ומצוה בשם ה' את ישראל: (ב) הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה: (ג) דַּבְּרוּ אֶל כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בֶּעָשֹׂר לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְיִקְחוּ לָהֶם אִישׁ שֶׂה לְבֵית אָבֹת שֶׂה לַבָּיִת – ציווי לקחת שה של קורבן הפסח בעשור לחודש – ציווי זה היה מיוחד רק לפסח מצרים, ובעתיד יוכלו לקחת את השה בכל זמן שירצו. השאלה מדוע נצוינו לקחת את השה בעשור לחודש? השו"ע כותב סימן שלם ומשנה מהרגלו שבמקום לפסוק הלכות, הוא מספר לי סיפור מדוע נקרא השבת שלפני פסח שבת הגדול, מפני הנס שנעשה בו. התמיהה הגדולה שאין שום הדרכה מעשית בדבריו ולא מובן מדוע השו"ע מקדיש סימן שלם ועוד לא אומר כלום?! הטור למשל הוסיף הסבר מה היה הנס הגדול, שעם ישראל יצא ממצרים ביום חמישי בשבוע – שזה היה ט"ו בניסן – ואם כן י' בניסן באותה שנה חל ביום שבת ואז לקחו את השה וקשרוהו למיטה והמצרים ראו ולא אמרו כלום. אם כן הנס הגדול היה שהמצרים לא נגעו בעמ"י, אימה נפלה עליהם, ולכן נקרא שבת הגדול.
קושיית הבית יוסף
אם כן על כל יום שאחרי י' בניסן עד פסח – במשך ארבעה וחצי ימים עד יום י"ד בין הערביים – כל הימים היו צריכים להיות ימים גדולים?! ומתרץ שהיום הראשון היה השוק למצרים, אבל אח"כ התרגלו כבר והולכים אחרי ההתחלה. יוצא שהקב"ה הכניס אותנו לבעיה שציוה לקחת את השה בי' בניסן ואח"כ עשה נס גדול. א"כ למה הקב"ה יצר את הבעיה, שלא יצוה על לקיחת השה וממילא לא יצטרך לעשות נס אח"כ?!
הבנה אחרת מה היה הנס
אלא הנס לא היה כפי שהבנו בהתחלה. לא העובדה שמצרים לא נגעו בישראל היה הנס, אלא זה היה התוצאה של הנס. הנס היה העזה של ישראל, שהיהודים העזו לעמוד מול האלים של מצרים ולומר להם אנחנו מצפצפים עליכם ואנחנו עושים את רצון ה'. לפי זה התירוץ של הבית יוסף מובן יותר, שאם כפי שאמרנו בתחילה שהנס היה שהמצרים לא נגעו בנו – אז הם לא נגעו בנו ארבעה וחצי ימים?! אבל אם כפי שאמרנו בסוף שהנס היה העזה של ישראל – העזה של ישראל באמת הייתה ביום הראשון בלבד. שהרי היה פחד לפני הלקיחה בי' ניסן, אבל אחרי שעשו זאת, זה כבר היה עשוי וא"כ לא צריך העזה נוספת.
מה מיוחד בתאריך י' בניסן?
עכשיו נחזור ל-י' בניסן. אותם עבדים כפופים ושפלים פתאום זקפו קומתם ועמדו מול האדון המצרי ואמרו לו: "אנחנו עושים מה שהקב"ה אומר!" זה לא יאומן, זה נס אדיר. אבל עדיין אפשר לשאול, הרי י' בניסן זה חמישה ימים לפני יציאת מצרים, בעצם למעשה עברנו כמעט את כל מכות מצרים – שאלו היו ניסים אדירים – אז מה מיוחד בי' ניסן? התשובה, שזה הדבר הראשון שאנחנו עשינו! כל שאר הניסים עשה הקב"ה בלעדינו. זה אנחנו שאמרנו לקב"ה אנחנו אחריך, אנחנו איתך, אנחנו רוצים לצאת ממצרים. עד כה הכל היה אתערותא דלעילא, כאן באה אתערותא דלתתא שלנו. אם כן אפשר לומר שזו הסיבה שהקב"ה אמר לנו לקחת את השה בי' בחודש. למרות שזה יוצר בעיה. כי רק אחרי שנדלק הניצוץ של החירות בתוכינו, יכולה יציאת מצרים להיות למעשה. כדי שיציאת מצרים תוכל להיות בפועל – צריך ידלק ניצוץ החירות שבתוכינו.
ההבדלים בין פסח מצרים לפסח דורות
זה ביחס לעשור בחודש, אבל יש עוד שני דברים בהם פסח מצרים מיוחד מפסח דורות. כפי שאומרת המשנה (פסחים ט): מה בין פסח מצרים לפסח דורות פסח מצרים מקחו מבעשור וטעון הזאה באגודת אזוב על המשקוף ועל שתי מזוזות ונאכל בחפזון בלילה אחד ופסח דורות נוהג כל שבעה. כל שלושת המרכיבים של פסח מצרים המכנה המשותף שלהם הוא אחד. את הדבר הראשון כבר הסברנו: מקחו מבעשור. נשאר לבאר עניין ההזאה, והחפזון.
לגבי הדם
אומר המדרש (ילקוט שמעוני תורה פרשת בא רמז ר ד"ה והיה הדם לכם): וראיתי את הדם היה רבי ישמעאל אומר והלא הכל גלוי לפניו שנא' ידע מה בחשוכא ונהורא עמיה שרא ואומר גם חשך לא יחשיך ממך ומה ת"ל וראיתי את הדם [י"ב, י"ג], אלא בשכר מצוה אחת שאתם עושים אני נגלה וחס עליכם. המדרש אומר שהקב"ה לא צריך לזהות אותנו, והדם שאנו שמים הוא רק כדי לעשות מעשה ובעבור זה יתגלה אלינו.
וכן לגבי החיפזון
נאמר בתורה (שמות יב,יא): "וְכָכָה תֹּאכְלוּ אֹתוֹ מָתְנֵיכֶם חֲגֻרִים נַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם וּמַקֶּלְכֶם בְּיֶדְכֶם וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן פֶּסַח הוּא לַיקֹוָק". מקשה הפרי צדיק: למה הוצרכו לחיפזון הזה והלא האכילה הייתה בלילה ויציאת מצרים הייתה ביום? רבש"ע ידע שהוא עתיד להוציא את עם ישראל ביום, אז בשביל מה צריך את ההצגה של החפזון בלילה? והוא מתרץ נכון שבאופן מעשי הם היו מוכנים בבוקר, אבל הקב"ה רצה שאנחנו נעשה מעשה שמבטא שאין לנו כבר סבלנות, אנחנו צריכים להראות שאנחנו אחריך רבש"ע. כלומר המכנה המשותף של שלושת הדברים המייחדים את פסח מצרים זה המעשים שלנו, מסירות נפש שלנו, שמבטאת ניצוץ של מסירות נפש שנדלק בתוכנו, הם חיוניים כדי שאנחנו נצא ממצרים.
נחזור לשולחן ערוך
אומרת המשנה, ואנחנו אומרים את זה בהגדה של פסח (משנה פסחים פרק י): "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". על כן השו"ע מזכיר את שבת הגדול. הוא תובע מאיתנו, זה לא רק סיפור – מהו שם השבת? – כי השער לזמן חירותינו זה שבת הגדול. כאן זה מתחיל שחלק ניצוץ החירות בתוכנו, שאנחנו אומרים לקב"ה אנחנו איתך, אנחנו רוצים לצאת מכאן. הדברים האלה יש להם משמעות מיוחדת ביחס לדור שלנו, לגאולה שלנו. זה עניינו של שבת הגדול, שבת הגדול בא לעורר אותנו שנאמין לפחות שאנחנו חיים בתקופה של גאולה ואסור להתייאש, גם עם כל הקשיים. שבת הגדול שלום.