טוהר המחנה – פרשת כי תצא תשע"ד

בס"ד תשע"ד

טוהר המחנה

פרשתנו ממשיכה את סוף הפרשה הקודמת ועוסקת בעניין היציאה למלחמה – מלחמת מצוה של כיבוש הארץ מיד צר ואויב. יש לנו מצוות עשה מן התורה לכובשה ולא להשאירה ביד אויבנו (מצוות עשה ד' במניין הרמב"ן). אבל התורה מלמדת אותנו איך נגשים למלחמה: ישנם דברים שהם בגדר מצוה וראוי לעשותם, ישנם דברים שהם בגדר רשות ורק אם אין ברירה ניתן לעשותם, וכמובן ישנם דברים האסורים וצריך להימנע מעשייתם. הדרכה של תורה זו מראה לנו מי אנחנו ומה מיוחד בנו. והדברים אמורים בהשוואה לעמי האזור שסביבנו. ניתן לראות שבשעת מלחמה יש הפקרות ומתן לגיטימציה ליצרים הטבעיים של האדם עד כדי איבוד צלם אנוש של ממש. והכל – כך הם אומרים – בשם הדת. אך "לֹא כְאֵלֶּה חֵלֶק יַעֲקֹב"! עם ישראל נבדל מהאומות, וכפי שאמר עלינו בלעם במשלו הראשון: "הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן, וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב". התורה מחנכת אותנו איך להתנהג גם במצבים הללו שבהם יש מקום להתפרצות הצדדים השפלים שבאדם, גם כאן עלינו לשמור על טוהר המחנה, כפי שנראה בפסוקים.

השכל האנושי מחלק

התורה יורדת לסוף דעת האדם ומבינה שיכול האדם בשכלו, לחלק ולומר: 'לא כל הזמנים שווים: ההנהגה המוסרית היא הנכונה בדרך כלל, אמנם בשעת מלחמה אין צורך להיות מוסרי, אפשר לתת פורקן לכל היצרים, ואפשר לטמאות את עצמנו בכל מיני טומאות גופניות ונפשיות'. ואומר אברבנאל שכך היה דרכם של אומות העולם בשעת המלחמה, לאכול כל תועבה ולהיות שטופי זימה, גונבים וחומסים "וגם יתלבשו באכזריות חמה ושטף אף להיות גבורתם בכח וגבורה אנושית" כפי שאנו רואים כיום – ובהיסטוריית העמים האכזריים – מעבר לכל פרופורציות.

"כִּי ה' אֱלֹקֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ"

אמנם ההפך הוא הנכון, וגם בשעת המלחמה צריכים להתנהג בדרך המוסר הנעלה. והסיבה "כִּי ה' אֱלֹקֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ", עם ישראל הוא עם קדוש, והניצחון שלנו לא בא בגבורה אנושית בלבד, אלא כוחנו הוא אלקי. ועל ידי שנוסיף כוח רוחני, אויבנו יפלו תחתנו. לכן צריך שיהיה: "מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ, וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר". שאם לא כן, חס ושלום יתקיים המשך הפסוק: "וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ".

טענת הגויים

אנו יכולים לראות שלמעשה הגויים חיים בסתירה פנימית זו, לא רק בשעת מלחמה. כך למשל כותב הרמב"ם, בספרו שמונה פרקים (פרק א) בשם גדול הרופאים – שבאומות העולם – שלאדם יש כמה נפשות. בכדי להבין עוצמת קלקול דבריו, נביא סיפור על אריסטו (פילוסוף יווני, שחי לפני 2400 שנה בתקופת הנביאים. והרמב"ם מביא אותו כדוגמא לשיא החכמה האנושית), שהיה מלמד חכמה ומוסר לתלמידיו. אמנם באחת הפעמים ראוהו תלמידיו שעושה מעשה בלתי מוסרי בעליל, עם אחד מתלמידיו. כמובן התלמידים התפלאו וביקשו הסבר. תשובתו אליהם הייתה: שיש כמה נפשות באדם, כשאני מלמד אתיקה (מוסר) זו הנפש החיונית שבי – וממנה יש לכם ללמוד. אך המעשה הבהמי הזה בא מהנפש הבהמית שבי, וזה לא פוגע זה בזה.

ביהדות 'נפש האדם אחת'

הרמב"ם כותב שלא כן ביהדות, הוא קובע חד משמעית ש'נפש האדם אחת היא!'. והכוונה כפי שחז"ל (ברכות סב) מלמדים אותנו דרך סיפור קטן ומפליא, על האמורא רב כהנא (שחי לפני 1800 שנה, והיה תלמיד חכם עצום שרבותיו פחדו מחריפות שכלו). הוא נכנס מתחת למיטתו של רבו האהוב, רב – בשעה שהיה עם אישתו – על מנת ללמוד דרך ארץ בעניין הצנוע הזה. רב כהנא הבין שרבו כמלאך אלקים, ועל כן גם בדברים הגשמיים ביותר עליו להיות קדוש, הפך דברי אריסטו. בכיוון המחשבה של אריסטו יהיה ניתן לטהר את הטמא.

התורה מתנגדת לחיים?

אחרי מה שאמרנו, עלול האדם לחשוב שהתורה מתנגדת לחיים, שהרי הנטייה הטבעית של האדם מראה מה חפץ ליבו כעת. והרי הוא נמשך כעת לתאוות המשגל והנאות העוה"ז ורק בגלל שהתורה אוסרת את הדבר, הוא מונע עצמו, משמע שהתורה היא הפוכה מן החיים? מכוח שאלה זו, ישנם הרבה שלא רוצים להכיר את היהדות, כי הוא רוצה לחיות והרי התורה נוגדת עניין זה. בשביל לענות על שאלה יקרה זו, צריך להגדיר מהו היצר הרע. יצר הרע הוא הרצון לחיות בעוה"ז. צריך לדעת שהיהדות מחנכת אותנו להגיע למצב של ייחוד בין שני היצרים. הרי ישנו מתח תמידי בין שני הכוחות הללו: האם ללכת על פי הרצון שלי כעת, או שמא עלי לכבוש את תאוותי. והמתח הוא חזק ומתיש כוח האדם.

תכלית האדם

השלימות הגדולה כאשר אין מתח ושני היצרים מסכימים, אז יש שלוות עולמים ואדם זה הופך להיות כאחד הקדושים. זה הפשט של ברכת חכמים שהיו מברכים זה לזה: 'עולמך תראה בחייך' (ברכות יז) – הכוונה שתגיע לייחוד היצרים המיוחל. כך נסביר את דברי חז"ל 'מצוות בטלות לעתיד לבוא', אין הכוונה ח"ו שהמצוות יתבטלו, שהרי עולם כמנהגו נוהג. אלא הכוונה שהציווי יתבטל, לא יצטרכו לכפות על קיום המצוה, האדם יזרום על פי הטבע הפנימי שלו, שהוא יהיה מכוון על פי הרצון האלקי. עבודתנו בעוה"ז, להביא את עצמנו לאידיאל הגדול הזה, ויש עבודה רבה ב"ה.

אנו נמצאים בחודש אלול, חודש שבו צריך לחפש משמעות לחיינו, להסיר את כל הדברים המונעים אותנו מלהגיע אל השלמות המדוברת. בחודש הזה המלך בשדה והדברים והקבלות שנקבל על עצמנו נשמעים ועושים רעש גדול בשמיים, וממילא הבקשות רצויות יותר כעת, לכן "רחץ וטהר ואל תאחר, בטרם ימים פונים". שבת שלום.