הרב איתמר לוי – רב קהילת האר"י קרית שמונה
בס"ד ל' מנחם אב תשע"ז
פרשת עגלה ערופה
הפרשה מסיימת בדין עגלה ערופה, מעשה שמאוד לא מובן ואף מעורר מספר תמיהות. אביא בפניכם את פרטי המצווה כפי שמבוארים בגמרא (סוטה מד-מח) וברמב"ם (הלכות רוצח, ט), ואת דברי הראשונים בנתינת טעם למצווה זו, על פי דברי ר"י אברבנאל.
פרטי המצווה
חז"ל אומרים שאת העגלה מביאים כאשר נמצא מישהו הרוג בסמיכות לעיר ולא יודעים מי הכהו. יוצאים חמישה זקנים מתוך הרכב הכהנים והלווים שישבו בבית דין הגדול שבירושלים (הרכב השופטים היה מן הכהנים והלווים בדרך כלל, לפי שהם היו יושבים ללמוד וללמד ולשפוט את ישראל), ומודדים מי העיר ההכי קרובה לאותו הרוג. כשזיהו את העיר הקרובה, היו קוברים את ההרוג במקום שנמצא בו, ובית דין של אותה העיר – הקרובה אל החלל – מביאים עגלת בקר מבין אנשי אותה העיר, ומורידין אותה אל נחל איתן (והכוונה לנחל שהוא זורם ושוטף בחוזק). שם עורפין את ראשה בקופיץ (סכין גדול) מאחריה, מכיוון העורף. אח"כ בית הדין והזקנים של אותה העיר (ואפילו שיהיו מאה!) רוחצים את ידיהם שם במקום עריפתה של העגלה, ואומרים בלשון הקודש בתוך הנחל: "ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו". הכהנים עונים גם כן: "כפר לעמך ישראל". ואחרי זה הקב"ה מכפר להם, כפי שהתורה מסיימת: "וניכפר להם הדם". אלו הפרטים, וננסה לתת הסבר קרוב אל השכל, עד כמה שאפשר.
דעת הרמב"ם
הרמב"ם (מו"נ ח"ג פרק מ) מסביר כי כל מעשי העגלה בכדי שיתגלה מי הוא הרוצח ולבערו מן העולם. מן הסתם הרוצח גר בערים שסביבות הרצח, ואז כשיצאו הזקנים להתעסק במדידות ויעשו את כל הטקס האמור, על ידי זה יהפוך הדבר להיות 'שיחת היום' ואולי יתגלה הרוצח. זו הסיבה שהתורה גם אוסרת לעבוד את האדמה במקום בו נערפה העגלה – יש איסור הנאה עולמית. דבר זה יגרום לבעל הקרקע לעשות הכל כדי שזה לא יקרה – שלא יאסרו את שדהו, ויתאמץ למצוא את הרוצח.
דעת הרמב"ן
הרמב"ן (כא,ה) מביא דברי הרמב"ם ומקשה על דבריו – נכון שיש כאן תועלת שיוודע הרוצח, אבל יוצא שהמעשה אינו רצוי מצד עצמו? ועוד לפי פירושו, היה צריך לקחת שדה שראוי לזריעה, ולא מקום שזורם לתוכו נחל רציני וחזק, מי שיראה שלא זורעים ולא עובדים בקרקע לא יחשוב על הסיבה האמורה, אלא יחשוב שזה מצד הנחל שזורם בו. לכן הרמב"ן מפרש שעגלה ערופה זהו חוק בלי הסבר, כדוגמת שעיר המשתלח של יום הכיפורים, ופרה אדומה – שאין הסבר רציונאלי.
דעת האברבנאל
ר' יצחק אברבנאל מביא את דברי הרמב"ן וחולק עליו, ומחזק דברי הרמב"ם וקובע: "טעם הרמב"ם הוא האמת!". אבל כיוון שהרמב"ם לא הסביר את כל פרטי המצווה, הרב (אברבנאל) עושה זאת בעצמו. לדעתו, יש שני לימודים שיוצאים מכל עניין העגלה: הראשון, להראות על עניין הרוצח, ונבאר.
להורות עניין הרוצח
לוקחים עגלה כי ישראל מכונים בשם זה "אפרים עגלה מלומדה" (הושע י), ומביאים את העגלה מהעיר הקרובה, להורות שמשם יצא הנרצח. העגלה צריכה להיות "אשר לא עובד בה ואשר לא משכה בעול" – כאן רמז שההרוג נרצח על לא עוול בכפו – הוא לא עשה שום פעולה שחייבה אותו הריגה. לכן צריך עגלה, שהיא בת שנתיים, לרמז שהיא בשנות הנערות שלה (בגיל שלוש היא נקראת 'פר'), כל זה רומז על הנרצח שהוא נקי בלי חטא. צריך להביא את העגלה לנחל איתן ולעורפה בנחל – המים רומזים לתורה, לכאורה יש כאן עיר של תורה, ונרצח בה החלל בדרך רשעות, זו הסיבה שעורפים את ראשה – לרמוז על הדרך שבה נהרג אותו נרצח, שהוא לא נהרג בדרך של משפט, או בדרך הרגילה שהורגים פנים מול פנים, פה זה היה בסתר, כמו העגלה שלא הורגים אותה מצד הפנים, אלא מצד העורף. התורה מסיימת שהנחל הזה "לא יעבד ולא יזרע" עוד, וזה כפי שאמר הרמב"ם, שבעל השדה יחקור וישתדל מאוד למצוא את הרוצח, כדי שלא תערף העגלה ולא יאסר שדהו לעולם.
המטרה לגלות מי הרוצח
כל המעשים הנ"ל מראים שההריגה של החלל הזה, יצאה מאותה העיר – כל זמן שלא מצאו את הרוצח, כולם בעצם חשודים כרוצחים. זה יגרום לכל אחד לזרוק מילה שתביא אותנו למציאת הרוצח. הם ירצו לנקות את עצמם ויגידו משפטים כדי להסיר האשמה מהם, כמו: 'ההרוג יצא מעיר אחרת' או 'לא רצחו אותו סתם' או 'הרוצח לא מאנשי העיר הזאת' – שבכל אחד מהמשפטים הללו יש כדי לגלות את האמת.
רמז על העונש שיבוא
הלימוד השני הרמוז בעניין העגלה, זהו העונש הגדול העתיד לבוא על אנשי אותה העיר בעוון של אותו הרוג. באותם הימים, כולם היו עובדי אדמה או רועי צאן, והצלחת שני המלאכות האלו, תלויה בריבוי המים, ובעיתוי בואם המתאים. לכן הציווי על אנשי העיר, הקרובים לנרצח וחשודים על הרצח, להביא עגלת בקר אל נחל איתן – לרמוז שכל המקנה והבקר של אנשי אותה העיר ימותו, בעוון החטא הזה. העגלה צריכה להיות "אשר לא עובד בה" והרמז שהמקנה והבקר של אנשי אותה העיר, ימותו לפני השלב שאפשר יהיה להפיק ממנו תועלת (לא יגיע לגידולו). לכן עורפים אותה בנחל, שחיות הצאן תלויה במים שהולכים להפסק, וכן השדה הזאת לא תעבד עוד והרמז שגם עבודת הקרקע של אנשי אותה העיר תפסק עד כדי חורבן. גודל העונש המצופה להם, יביא אותם לבדיקה מדוייקת מי הוא הרוצח. שבת שלום ומבורך.