חכם עדיף מנביא – פרשת שופטים תשע"ד

בס"ד ל' אב תשע"ד

חכם עדיף מנביא

מוסדות השלטון ביהדות הם ארבעה: מלך, שופט, כהן ונביא (ראשי תיבות: משכ"ן). התורה בפרשתנו, מבררת מה תפקידו של כל אחד מהם. בדברים שלפניכם נגדיר תפקיד הנביא. ויש בהגדרה זו, השלכה ישירה לבעיה נפוצה כיום הנובעת מחיפוש אחר המיסטיקה והמגיה – הרצון לעבוד את ה' בדרך שהאדם בדה מעצמו – דברים האסורים על פי היהדות, אך לצערנו הנגע אחז גם בקרב אנשי התורה אשר בתוכנו. אני מדבר על מה שהיה מקדמת דנא בעם ישראל מכונה בשם הפנייה לנביא – וכיום הפנייה אל הצדיק שיש לו דרגות ברוה"ק (לצערנו אין עדיין נבואה) – באיזה דרך עושים זאת? 

כוח גנטי לא לפי מעשיו

הדברים צריכים משנה זהירות, רבים עלולים לטעות וליפול ברשתם של אותם 'באבות' 'בעלי שם' שכל חפצם להגדיל הונם על חשבון כיסו של האזרח הפשוט. ניתן לראות דמויות, עם כוח רוחני עצום ומופלא, שניתן להם במתת אלקים, אשר נותנים עצות לכל שואל ודורש, לפעמים יש בהם ממש, אך לפעמים הנזק רב על התועלת. צריך לדעת שבדברים האלו יש גם גנטיקה ומאוד יכול להיות שאותו 'צדיק' שיצא לו שם בתחום, הוא למעשה 'נבל ברשות התורה', ולפעמים גם רשע גמור, העובר על אותם עבירות החמורות שבתורה. ועדיין יש בו הכוח לראות העתיד או דברים נסתרים הגורמים לטעות אחריו. כפי שהתורה אומרת – בפרשה הקודמת – "כִּֽי־יָקוּם בְּקִרְבְּךָ נָבִיא אוֹ חֹלֵם חֲלוֹם וְנָתַן אֵלֶיךָ אוֹת אוֹ מוֹפֵת" הוא מספר דברים שיקרו בעתיד ואכן קורים אותם דברים. יש לו כוח. בכל זאת התורה אומרת: "לֹא תִשְׁמַע אֶל־דִּבְרֵי הַנָּבִיא הַהוּא אוֹ אֶל־חוֹלֵם הַחֲלוֹם הַהוּא כִּי מְנַסֶּה ה' אֱלֹֽקֵיכֶם אֶתְכֶם לָדַעַת הֲיִשְׁכֶם אֹֽהֲבִים אֶת־ה' אֱלֹקֵיכֶם בְּכָל־לְבַבְכֶם וּבְכָל־נַפְשְׁכֶֽם". הקב"ה מנסה אותנו, על ידי שנותן כוח מסטי לאדם זה, כל זאת בכדי לבדוק את האמונה והבטחון שלנו בו יתברך.

צריך שיידע ש"ס ופוסקים

צריך לבדוק מה התורה אומרת בכלל בכל הפנייה לדמויות הללו. נכון, חז"ל אומרים לנו שאחד מ48 קנייני התורה היא 'אמונת חכמים', אבל צריך לדעת מי נכנס בגדר של החכם שאליו הולכים לקבל עצה וברכה. הרב מרדכי אליהו זצ"ל נתן סימן לזהות מיהו הצדיק שאפשר ללכת אליו. התנאי הראשון והבסיסי שצריך שיידע ש"ס ופוסקים, צריך שידע מה השולחן ערוך אומר. אם לא ידע הרי בוודאי עושה עבירות, והקב"ה לא נמצא במקום כזה. לכן העצה לפני שנגשים לכל דמות כזו, לשאול תלמיד חכם שאתה סומך עליו.

מדוע לא ללכת לנביא?

בפרשה שלנו בולט עניין זה. התורה מדברת על מציאות של חוסר ודאות בידיעת ההלכה (או בחקיקת המצוות לדורות), ולכן הולכים אל השופט שבאותו העיר, ואם אינם יודעים עולים אל הסנהדרין הנמצאים בלשכת הגזית שבירושלים ושם יגידו לך את דבר המשפט. התורה לא אומרת ללכת לנביא. שואל אברבנאל (על הפרשה שלנו), מדוע לא נלך אל הנביא, או אל האורים ותומים, או נשתמש בבת קול? וכן המדרש אומר שבימי אבלו של משה רבנו נשתכחו שלוש מאות הלכות, ואמרו העם ליהושע שישאל את הקב"ה ויקבל תשובה. יהושע מסרב, ושם העם רוצה לסוקלו. אמנם הקב"ה מסיח דעת העם מלסוקלו על ידי שהביא עליהם מלחמה. משם רואים שהקב"ה חפץ שהדבר יישאר מסופק ולא יקבלו הפתרון על ידי הנביא. מדוע?

הנבואה לא מתמידה

רבנו ניסים מסביר, שהרי לא בכל זמני היסטוריית עמנו הייתה נבואה, וכן בזמן הנבואה, לפעמים הנביא לא מקבל נבואה, כגון בזמנים שעם ישראל אינו ראוי או שהנביא עצמו מנוע מצד מעשיו. אם נסמוך על הנבואה לפסוק הלכה – מה נעשה בזמנים בהם אין נבואה, האם פסיקת ההלכה תתבטל באותם זמנים. לכן הקב"ה מסר הכרעת ההלכה לחכמים שעליהם נאמר "כי לא תשכח מפי זרעו", אצלם יש הבטחה שהתורה לא תפסק.

"לא בשמים היא"

אברבנאל מוסיף על דבריו עוד חמישה טעמים. ואביא שניים מהם המראים רעיון זה שאמרנו: הראשון, שהתורה לא ניתנה לנביאים בלבד, אלא לכל ישראל. וכיוון שכך, הבנת התורה אפשרית לכל ישראל לפי השכל שלהם, שאם לא כן, הייתה נתינת התורה אלינו לבטלה, שהרי אין יכולת להבינה בשכלנו האנושי. אלו פשט דברי חז"ל שהסבירו מה הכוונה "לא בשמים היא", שהכוונה שהתורה כבר לא נמצאת בשמים, אלא ניתנה לנו בסיני וכתוב בה: "אחרי רבים להטות", פירוש העניין שהיא ניתנה לבעלי השכל, ומכריעים על פי רוב הדעות. אם כן, הדבר מסור לחכמים בעלי השכל, ולא לנביאים. לולי זה, היינו עלולים לטעות ולחשוב שאין אפשרות להבין התורה בלי לצרף אלינו רוח נבואה גם כן. כאן למדנו שלא כן, אלא מסרה לחכמים שעל פי קבלתם ודעתם יכריעו כל מחלוקת ויבארו מה יעשה בישראל.

גורם לחכמים לעמול בתורה

טעם נוסף, אם הנביאים היו מבארים ספקות התורה והמצוות, אז החכמים לא היו מתאמצים בלימוד התורה, וממילא לא היו שוקדים על דלתותיה יום יום – בשביל מה להתאמץ, הרי הנביאים מכריעים בסופו של דבר. אמנם כאשר אין לנביאים שליטה בעניין זה, החכמים יהיו מוכרחים להעמיק חקר בים התורה והתלמוד, שהרי אין על מי לסמוך.

ביטול עם ביקורת

לסיכום, צריך להתבטל לצדיק עם ביקורת, כפי שאומר הרב קוק זצ"ל (אורות ישראל ג,ג). וכפי שחז"ל מלמדים אותנו שהתלמידים היו שואלים את רבותיהם על כל הנהגה שלא הייתה מובנת להם: 'ילמדנו רבנו, מדוע עשה הרב כך'. מתוך ההבנה ש'תורה היא וללמוד אנחנו צריכים'. משמעות דבר זה, שיש מקום לחשיבה, שום אבר לא מיותר באדם, ובפרט לא האבר הנעלה שבאדם – המבדיל אותו מהבע"ח – השכל. על ידי זה תרבה ותגדל התורה ומלאה הארץ דעה את ה' אמן, כן יה"ר.