הרב איתמר לוי – רב קהילת האר"י קרית שמונה
בס"ד כב' מנחם אב תשע"ז
השינויים בעניין איסור אכילת הבשר
בפרשה ישנה אריכות לשון על שלושה נושאים מרכזיים והם: בחירת מקום המקדש, איסור העבודה זרה ואיסור אכילת מאכלים אסורים. כאשר הקשר ביניהם – משה רבנו מזהיר בתחילה על נזקי הנפש (המקדש והעבודה זרה) ואח"כ על נזקי הגוף. נחלקו רבותינו על הנושא האחרון, מפני מה אסרה תורה אכילת המאכלים האסורים: חלק מחכמי אומתנו (הרמב"ם, הרמב"ן והחינוך) הסבירו שסיבת איסור אכילתם בגלל היזקם לגוף. אך החולקים (בעל העקידה ור"י אברבנאל) סוברים שאין התורה ספר רפואות, וההוכחה שהרי הגויים אוכלים את אותם השקצים וגופם חזק ואינם נחלשים כלל וכלל. לדעתם, סיבת איסור אכילתם – כיוון שהם מטמאים את הנפש. אם נעמיק באיסור אכילת הבשר המוזכר בפרשתנו, יש כאן משהו מאוד לא ברור: נחזור אחורה לימי אדם הראשון – שם נאסרה אכילתו לגמרי. ואח"כ לנוח ובניו – הותרה אכילת הבשר לכל סוגיו. ואח"כ לכל ישראל כאשר ניתנה תורה – שוב חזר חלקו להיות אסור, ורק חלקו הותר, כפי שרואים בפרשה. השאלה מדוע, האם יש חוקיות בדבר?
דעת הרמב"ן
הרמב"ן כתב שבתחילה הקב"ה רצה שכל בעלי החיים יאכלו עשבים, והאדם למעלתו – יאכל מפירות העץ והאדמה. כל זה לפני המבול, אבל אחרי המבול, כיוון שנוח הציל את בעלי החיים, הוא מקבל רשות לאוכלם. אח"כ לישראל נאסרו חלק מן בעלי החיים – אותם שמזיקים באכילתם.
דעת בעל העיקרים
הסבר אחר כותב ר' יוסף אלבו, בעל ספר העיקרים, שבתחילה נאסרה אכילת בעלי החיים שיש באכילתם אכזריות של נטילת חיים, ועוד שמולידה עכירות בנפש ואטימות הלב, ולמרות שמקצת בשר בעלי החיים טוב למאכל, עדיין ההיזק רב על התועלת.
קין והבל ראו את אביהם טורח בעבודת האדמה ואוכל מן הצמחים בלבד ולכן כל אחד המשיך דרך אביהם על פי הבנתו, בטעות. קין הבין שאין יתרון לאדם אלא בזה שאוכל מהמובחר שבצמחים, ולכן הביא מנחתו מפרי האדמה – להודות לה' על היתרון שנתן לו על הצמחים. לעומתו, הבל הבין שהיתרון של האדם הוא היכולת של האדם למשול על בעלי החיים, אבל אסור לו להורגם רק לצורך הקרבה לה'. לכן ה' לא הציל את הבל מהמוות – שעדיין לא הבין מעלה הנפשית של האדם על בעלי החיים. רק שת הרגיש במעלת הנפש, אבל לא הקשיבו לו – הדור נמשך אחרי קין והבל שלא הבינו מעלת האדם, ורק חשבו שיתרון האדם נקבע על פי הכלל 'כל דאלים גבר'. לאחר המבול, כשיצא נוח מן התיבה ורצה להקריב קורבן לה', מתוך הבנה שיש לאדם יתרון בשכלו על הבעל חי – אז הקב"ה התיר אכילת הבשר לגמרי, בכדי לעקור את הדעה המוטעית שבה האמינו כולם עד כה. כשניתנה תורה לישראל ונמחקה אותה דעה מוטעית, חזר לאסור לישראל את המינים שלא טובים לנפשנו.
דעת בעל העקידה
דעה שלישית של ר' יצחק עראמה, בעל ספר העקידה, שלא הותר לאדם אכילת הבשר, לפי שחטא ונמשל לבהמה, כפי שהכתוב אומר "נמשל כבהמות נדמו". ממילא אכילת הבשר, ראויה להיות רק לאדם השלם במעלה, שבאכילתו, מעלה את הבע"ח למדרגת האדם. אחרי המבול, נוח ובניו הגיעו למעלה זו שהיו צדיקים – לכן הותרה אכילת הבע"ח, להראות שפרשו מדור האדם. אבל לישראל, במעמד הר סיני, נאסרו קצת מבעלי החיים, אותם שנמשך מהם נזק.
דעת אברבנאל
ר' יצחק אברבנאל סובר שאדם הראשון נאסר באכילת בשר למעלתו, שהרי הדם הנוצר מן אכילת הצמחים – אין בו עיפוש ומאריך ימי האדם וגם מביא את האדם להיות כפוף להנהגת השכל. מה שאין כן הדם הנוצר מאכילת הבשר – שנוטה לאכזריות, ומתעפש – כך שבסופו של דבר מביא למיתה מוקדמת של האדם. לכן נאסרה אכילת הבשר לאדם הראשון, שכך השכל ינהיגו, וגם יאריך ימיו.
לאחר המבול
לאחר המבול, ראה השי"ת שאין אפשרות להשפיע על בני האדם כפי שהיה, כיוון שקנו תכונה של השחתה, ומכאן ואילך הדרך לתיקון צריכה להיות על ידי ענישה, לכן הותרה אכילת הבשר, כי אי אפשר לתקן את האדם על ידי מזונו, כדוגמת החולה שיתייאשו מרפואתו, שכבר מתירים לו לאכול כל מה שירצה.
במעמד הר סיני
במעמד הר סיני, עם ישראל שבו לבקש שלימות, אבל עדיין לא הגיעו למעלת אדם הראשון, ולכן לא נאסר להם הבשר לגמרי, אבל גם לא הותר לגמרי – כיוון שהתעלו ממדרגת דור המבול, ולכן התיר להם אכילת הבשר המשובח בלבד, שמוליד דם שיכול להנהיג את השכל על גופו.
חיזוק מהמדרש
המדרש (ויקרא רבה יג, ב) מסייע לדברי רי"א, וזה לשונו: 'אמר ר' תנחום בר חנילאי: משל לרופא שנכנס לבקר שני חולים, אחד יש בו כדי לחיים (יכול לחיות), ואחד אין בו כדי לחיים (לא יחיה), זה שיש בו כדי לחיים, אומר לו: דבר פלוני לא תאכל, וזה שאין בו כדי לחיים אומר לו: כל מה שירצה תנו לו'. כך לאומות העולם שאינן לחיי העולם הבא, אמרה תורה שמותרת להם אכילת הבשר: "כירק עשב נתתי להם את כל", אבל ישראל שהם לחיי עולם הבא, אמרה תורה: "את זה תאכלו ואת זה לא תאכלו". שבת שלום ומבורך.