הרב איתמר לוי – רב קהילת האר"י קרית שמונה
בס"ד כג' אב תשע"ד
"בָּנִים אַתֶּם לַָה' אֱלֹקֵיכֶם"
התורה בפרשתנו, מכנה אותנו בתואר הגדול והנפלא "בנים", כפי שאומר הכתוב: "בָּנִים אַתֶּם לַָה' אֱלֹקֵיכֶם". השאלה, האם השם הזה דבק בנו באופן תמידי, או שמאבדים שם זה לפי מעשינו. בדבר זה נחלקו גדולי ישראל בכל הדורות, עוד מתקופת התנאים הקדושים, לפני אלפי שנים: ר' יהודה בר עלאי סובר שאנו נקראים "בנים", אבל לא תמיד – לפעמים מאבדים כינוי זה, כשלא עושים רצונו של מקום. ר' מאיר חולק וסובר שתמיד נקראים "בנים", אפילו כשחוטאים ומביא ראיות מן הפסוקים (קידושין לו ע"א).
לא 'אח' אבל כן 'בן'
בדרך כלל, כשיש מחלוקת בין ר"מ לר' יהודה – הלכה כר' יהודה (זהו כלל בחז"ל), אמנם כאן אומר הרשב"א שהלכה כר' מאיר. הרב מחלק בין 'אח' ל'בן': אמנם אדם זה לא מתנהג כאח ולכן קנסו אותו שמגעו גורם ליין להיות יין נסך – כמו גוי. אבל הוא עדיין קרוי בן לעניין זה שמטמא טומאת אוהל – כמו יהודי.
ואהבת לרעך כמוך – כיצד?
הדקדוק בדברים הללו חשוב ביותר, שיש לזה השלכות מעשיות לאהבת כל אחד מעם ישראל ממש. התורה מצוה אותנו לאהוב כל יהודי כפי שאומרת: "ואהבת לרעך כמוך". השאלה, איך דבר זה בא לידי מימוש בחיי המעשה, שהרי ישנם הלכות הסותרות כלל זה. כמו למשל בתפילה, שאנו מתפללים שהרשעים יכרתו מן העולם וכן בזמן שהיו הורגים על חילול שבת. כיצד ההלכה אומרת להרוג הרשע, והרי צריך לאהוב כל אדם. ואף קשה יותר כאשר ההלכה אומרת, שצריך ללמד זכות על כל אדם, כאן לא רואים שמלמדים זכות. גם לא מובן האם ההלכה אומרת לשקר, הרי אתה רואה מישהו שעושה עבירה חמורה, וחז"ל אומרים לך ללמד זכות על מה שראית. האם אהבת ישראל פירושו סילוף וחיפוי המציאות?
שתי קומות באדם
תשובה לשאלה זו צריכה הסבר מעמיק מיהו היהודי, "ואהבת לרעך כמוך" זו מצוה לכל הדורות. אהבת ישראל, זה בכלל לא קשור ליהודי פרטי זה או אחר. יש כאן משהו אחר לגמרי – אני אוהב את הנשמה שנמצאת בו, שהרי יש שתי קומות שונות לגמרי באישיותו של האדם מישראל, אלו שתי עולמות ממש, שלא נמצאות באף בריה, חוץ מהאדם הישראלי: קומת הנשמה – אין לנו שום שלטון עליה, וקומת האדם הפרטי – בחירתו האישית.
אהבת הנשמה
במילים אחרות, נוכל לומר כך, יש חילוק בין המעשים של האדם, למה שהוא. האישיות של האדם שעושה מעשים רעים, היא אישיות של אדם רשע, כפי שאומר הכתוב "נפש רשע אִותה רע", ואת זה אי אפשר לאהוב (לפעמים גם צריך לסקול, אבל בוררים לו 'מיתה יפה' שלא יסבול). מה שכן אני אוהב באדם הרשע, את הנשמה שלו, שהיא איננה שלו, והיא מתגלית גם בו באשר הוא יהודי. מי שלא עושה חילוק זה, נופל מאוד וקרוב להגיע לשנאת ישראל ממש.
לימוד מביא אהבה
איך עושים את זה: איך אוהבים את נשמתו של אותו אדם, שגם שונאים את אישיותו? דבר זה קשה מאוד. אבל יש דרך להגיע לזה, נלמד משאלת הרמב"ם (על פי הספרי והגמ' בסוטה יד) לגבי אהבת ה'. הספרי (מדרש תנאים על ספרים במדבר דברים) שואל, איך אוהבים את ה' – הרי הקב"ה "אש אוכלה" ולא ניתן להתקרב וממילא איך נוכל לאהוב דבר שאינו מושג? התשובה שעונה הספרי על הפסוקים שקראנו בפרשה הקודמת: "והיה אם שמוע.. ושננתם.. וקשרתם.." הכוונה שצריך ללמוד את תורתו וממילא נגיע לאהבתו. זאת אומרת, אהבה – זו תוצאה מהכרה, ממחשבה, ידיעה. אי אפשר לאהוב, אלא מה שאתה מכיר. אי אפשר להזדהות גופנית עם מישהו, שתמיד הגוף נשאר בנפרד, שהרי יש כאן שני גופים. לא ייתכן ייחוד גופני, וכמה שתחבק עדיין נשארים שניים. זו גם האהבה שיש בין איש לאישה, ביניהם קיימת אהבה נפשית כמובן, שרק הנפש יכולה להתאחד, לא ניתן להתאחד באופן גופני.
יראה, אהבה ושמחה
לכן ר' יהודה הלוי בספרו (הכוזרי פ"ב,נ ואח"כ פ"ג) כותב שהיחס שלנו לה' הוא בשלושה: ביראה, באהבה ובשמחה. קודם כל יראה – יחס של ריחוק, שאני יודע גדולתו וכמה אני קטן כלפיו, היראה צריכה להתפתח לאהבה. איך? על ידי שלומדים את גילויו, את רצונו, את תורותיו, שהתורה זה הגילוי שיוצא ישירות ממנו (ואתה מזדהה עם זה), דבר זה מביא אהבה אל השי"ת. כל זה עדיין תהליך פנימי רוחני, אבל לא גופני. אחרי השלב הזה של הזדהות עם הבורא כנ"ל, האדם כעת רוצה שהגודל הזה יתגשם בכולו, יהיה חלק מהגוף שלו. כשהדבר חל גם בגוף, שזה האישיות שלנו, אז מגיע החלק השלישי שהוא השמחה. השמחה הסופית על ידי דביקות רצוני ברצון הבורא ממש, שזה מגיע לידי ביטוי בעשיית המצוה, שעושה אותה בשמחה עצומה.
יסוד האמונה
לסיכום, אי אפשר לאהוב את כל אחד מישראל איך שהוא, אם לא לומדים את הנושא הרחב הזה, צריך ללמוד מה זה נשמת ישראל. הנושא הזה הוא יסוד האמונה, כפי שאומר הגאון מוילנא על לימוד ספר הכוזרי (שבמאמר הראשון עוסק בהבנה מי הוא עם ישראל). הגר"א היה אומר ללמוד תמיד ספר הכוזרי 'משום שאמונת ישראל והתורה תלויין בו'. שם כתוב שה' מופיע בדברים בעולמנו והראש לדברים האלו זה ישראל. ממילא נבין כמה חמור לשנוא אדם מישראל, למעשה אתה שונא את השם יתברך שמתאחד לגמרי בישראל.
נסיים דברינו בהמשך הפסוק שבכותרת המאמר: "כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַה' אֱלֹקֶיךָ וּבְךָ בָּחַר ה', לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה, מִכֹּל הָעַמִּים, אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה", שבת שלום ומבורך.