הרב איתמר לוי – רב קהילת האר"י קרית שמונה
בס"ד טז' אב תשע"ד
"וְאָכַלְתָּ אֶת כָּל הָעַמִּים"
מעניין לראות, שאחרי שאמר הכתוב "בָּרוּךְ תִּהְיֶה מִכָּל הָעַמִּים", פסוק אח"כ אומר: "וְאָכַלְתָּ אֶת כָּל הָעַמִּים" שפירוש הפסוק בפשטו הוא להורגם ללא רחמים. האם זה נכון? אומר אברבנאל שהפסוקים מלמדים אותנו מהו המוסר הנכון שצריכים לסגל לעצמנו – המוסר האלקי (ולא המוסר האנושי המעוות, מה שאנו בשכלנו חושבים אותו לנכון). הכתוב מתייחס לתופעה שקורה לפעמים אחרי המלחמה, שהמנצחים מרחמים על המנוצחים, 'ויחשבו זה למעלה גם לשלמות ומדה נכבדת'. לכן בא הכתוב להזהירנו שלא נחוס עליהם. ואין כאן אכזריות, הסיבה לניכור זה מצידנו, לפי שכך נרחק מהם ולא נלמד ממעשיהם. אם לא נעשה כן, הם יתערבו בתוכנו ויהיו חלק ממנו וממילא נעבוד אלהיהם ויחטיאו אותנו.
למה אמר לשון אכילה?
מעניין לראות שהכתוב המשיל עניין ניצוח האויבים לאכילה: "ואכלת את כל העמים". וכן ראינו אצל בלעם שאמר עלינו: "יאכל גויים צריו" שזה תיאור של נצחון שלנו על העמים במלחמה. וכן יהושע וכלב אמרו "ואתם אל תיראו את עם הארץ כי לחמנו הם".
העליון אוכל הפחות ממנו
הסיבה בכל זה, שכך הוא בטבע, כפי שרואים, שהעליון אוכל הפחות ממנו, כמו שהצמחים ניזונים מהיסודות המורכבים, והבעלי חיים אוכלים את הצמחים, והאדם אוכל את הבע"ח. כן הדבר עם האומה הישראלית שהיא נבדלת משאר הגויים בסגולתה ובמעלתה. ולכן כשם שהאדם המדבר משאר האנושות אוכל הבע"ח שתחתיו במעלה, כך האדם מישראל צריך לאכול את כל העמים, והכוונה לאכול את שבע האומות. אין הכוונה אכילה ממש, אלא לקחת את ממונם ואת הארץ שלהם, כשם שבאכילת הבע"ח, הותרה אכילת הבע"ח וההנאה מהם.
זכירה – מונעת הפחד
עלול לומר האדם, איך אקיים את מה שייעד לי הבורא, הרי "רַבִּים הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִמֶּנִּי אֵיכָה אוּכַל לְהוֹרִישָׁם?". ויש מקום לפחד הזה, שהרי הפחד הוא לא בבחירת האדם, הוא מגיע מספקולציות ומחשבות שאנו חלשים והאוייב חזק, דבר זה גורם חולשה ובסופו של דבר גם יכול להביא לנוסה שהיא תחילת המפלה ח"ו.
כיוון שהפחד לא בשליטת האדם, הקב"ה לא מצווה על מניעתו, השי"ת מצווה על דבר שכן בשליטת האדם "לֹא תִירָא מֵהֶם: זָכֹר תִּזְכֹּר, אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹקיךָ לְפַרְעֹה וּלְכָל מִצְרָיִם. הַמַּסֹּת הַגְּדֹלֹת אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ וְהָאֹתֹת וְהַמֹּפְתִים וְהַיָּד הַחֲזָקָה וְהַזְּרֹעַ הַנְּטוּיָה, אֲשֶׁר הוֹצִאֲךָ, ה' אֱלֹקיךָ. כֵּן יַעֲשֶׂה ה' אֱלֹקיךָ לְכָל הָעַמִּים, אֲשֶׁר אַתָּה יָרֵא מִפְּנֵיהֶם". על ידי שיזכר במה שכבר קרה לו, יבין שהוא החזק ולא האוייב וממילא יתמלא חוזק. צריך לזכור שיש לנו עוזר אחד גדול מכל אויבינו מבית ומחוץ, וממילא לא יוכלו לנו.
"רַבִּים אֲשֶׁר אִתָּנוּ מֵאֲשֶׁר אוֹתָם"
כך היה עם אלישע הנביא (תלמיד אליהו). מלך ארם מבין שהנביא הוא זה שעוזר למלך ישראל במלחמותיו ומגלה לו כל תכניותיו וזו הסיבה שהוא לא מצליח לתפוס את מלך ישראל. לכן, עולה עם כל צבאו לדותן מקום מושבו של הנביא, כדי לתופסו. שם מתואר הנער של הנביא, שהוא מתמלא פחד (מלכים ב' ו): "וַיֹּאמֶר נַעֲרוֹ אֵלָיו אֲהָהּ אֲדֹנִי, אֵיכָה נַעֲשֶׂה". ואלישע משיב באופן רגוע: "וַיֹּאמֶר אַל תִּירָא. כִּי רַבִּים אֲשֶׁר אִתָּנוּ מֵאֲשֶׁר אוֹתָם". מדהים לראות שאלישע אין בו כל פחד ולא מתפלל שה' יצליח אותם, שהרי ודאי שזה מה שיהיה, וכל תפילתו: "וַיִּתְפַּלֵּל אֱלִישָׁע וַיֹּאמַר, ה' פְּקַח נָא אֶת עֵינָיו וְיִרְאֶה. וַיִּפְקַח ה' אֶת עֵינֵי הַנַּעַר וַיַּרְא וְהִנֵּה הָהָר מָלֵא סוּסִים וְרֶכֶב אֵשׁ סְבִיבֹת אֱלִישָׁע". רק אח"כ כשהנער נרגע, מתפלל אל ה' שיושיעם. צריך לזכור רבים אשר איתנו מאשר אותם.
"ה' אוֹרִי וְיִשְׁעִי מִמִּי אִירָא"
לכן הקב"ה מזכיר את מצרים, שם השי"ת הוציאנו לא בכוחנו ובגבורתנו, עם ישראל הוא עם שמונהג בהנהגה ניסית דרך הטבע (צריך להשתמש בצבא האדיר והמפואר שלנו, אבל לזכור שה' הולך לפני חיילנו לשומרם). עם הזכרון הזה, ממה שעברנו במצרים לא נירא ולא נחת משום דבר שיקרה לנו בעתיד עם העמים האלה. וכפי שאנו אומרים באלול עד שמיני עצרת במזמור (תהילים כז): "ה' אוֹרִי וְיִשְׁעִי מִמִּי אִירָא, ה' מָעוֹז חַיַּי מִמִּי אֶפְחָד".
יראה כנגד יראה
אלו ממש דברי הרב החסיד רבנו בחיי בספרו חובת הלבבות, 'שהבטחון הגמור מהיראה הוא היראה'. כוונתו, כאשר האדם מתחזק ביראת השי"ת ושומר מצוותיו, לא יירא מהעמים סביבו, לפי שתמיד חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם. כפי שמסיים משה: "לֹא תַעֲרֹץ מִפְּנֵיהֶם, כִּי ה' אֱלֹקֶיךָ בְּקִרְבֶּךָ אֵל גָּדוֹל וְנוֹרָא". זו הסיבה שאסור לנו לפחד, שאם נפחד יש בזה קלון ובושה לקב"ה ומראה שלא בטחנו בו ח"ו. ויה"ר שנזכה להבין ולחיות דברי משה אלו, אכי"ר.