הרב איתמר לוי – רב קהילת האר"י קרית שמונה
בס"ד
ביראה ובאהבה
שני דרכים בעבודת ה': יראה ואהבה (והדרך השלישית היא השמחה, שמוכרחת אף היא להיות מתלווה לכל דבר שבקדושה, אבל כאן בחרה תורה לדבר בשני אלו בלבד). ננסה להסביר כיצד ניתן להיות גם ירא וגם אוהב את השי"ת, על פי פירושו הנפלא של המלבי"ם.
יראת הרוממות
משה רבנו אחרי הקדמות ארוכות (מתחילת הספר עד פרק ו), עובר לדבר בעניין מגמת הספר, ספר דברים (ו, א): "וזאת המצוה" הכוונה שכל המצוות שאומר מכאן ואילך תכליתן: "למען תירא את השם". אל תעשה את המצוות על מנת לקבל שכר, אלא להיות ירא מפניו, ותכלית האדם שהוא ירא שמיים אמיתי: "לשמור את כל חוקותיו ומצוותיו". הקב"ה חפץ שאדם יגיע ליראה זו שמתוך שיכיר רוממות ה' יתברך, ירוץ לקיים כל מצוותיו. אדם לא צריך לצפות לקבל שכר על מצווה שעשה, חז"ל אומרים ש'שכר מצוה מצוה' שהרי מצוה גוררת מצוה, ואם כן זה השכר, שעל ידי שעשה מצוה, הוא יעשה עוד מצוה אחרת, וכך קונה לעצמו מדרגת יראת הרוממות ולא יראת העונש.
תכלית השכר והעונש
יש מקום לשאול, הרי התורה מבטיחה שכר טוב בעוה"ז, ואם אין עניין לעבוד את ה' על מנת לקבל שכר, מדוע נכתבו הבטחות אלו? התשובה נביא בדרך משל. לאדם שהבטיח לבנו הקטן מיני מתיקה אם ילמד ויחכם. כשהילד יגדל, אין ספק שיבין שזה שגדל והחכים הוא השכר העקרי, וההבטחות שהבטיח לו אביו בעד הלימוד, זה בגלל שעדיין היה ילד שאינו מבין מעלת הלימוד. כן הדבר בייעודים וההבטחות לאדם שמקיים את התורה.
אריכות ימים
יש עוד מטרה לאזכור השכר כבר בעוה"ז, כפי שהפסוקים אומרים: "למען ייטב לך והארכת ימים", או "למען ירבו ימיכם". יש כאן הבטחה לאריכות ימים והסיבה בשביל שיוכלו להוסיף בעבודת ה' ולקיים עוד מצוות. כך אומר משה כאן: "ולמען יאריכון ימיך" ואז על ידי שתאריך ימים, "ושמעת ישראל ושמרת לעשות". על ידי לימוד התורה וקיום מצוותיה, תאריך ימים ויהיה לך עושר ושלוה, שעל ידי זה תוכל להוסיף אומץ בתורה ובמצוות.
הקב"ה מטיב עמנו
נעמיק יותר ונאמר כך, הקב"ה טוב ומטיב ורוצה להטיב עם האדם, ולכן ציוה אותנו בקיום המצוות כדי שיוכל לתת לנו שכר על המצוות שנקיים. לפי זה האדם יכול לקיים המצוות אפילו על מנת לקבל שכר, אבל צריך להבין שזה לא העיקר, העיקר זה לעשות נחת רוח לקב"ה בעצם קיום המצוות, ועל הדרך, הקב"ה, שכל כך רוצה להטיב עמנו, מביא גם שכר טוב להולך בדרכיו.
אחדותו יתברך
אחרי שאמר להם משה שתכלית עשיית המצוות בכדי להגיע ליראת ה', כעת אפשר להגיע למדרגה הבאה, אהבת ה'. אהבה גדולה מיראה, אבל כפי שאמרנו, צריך את שניהם, היראה מביאה לאהבה. וכל זה לא אפשרי רק אם נאמין באחדותו יתברך, שהרי בזמן הקדום היו מאמינים שיש כמה אלים במציאות, חלקם פועלים טוב וחלקם פועלים רע. והיו יראים מהאלים שפועלים רע, ואוהבים את האלים שפועלים טוב. ממילא היה מקום לאהוב את ה' ולהיות ירא מכוחות אחרים הפועלים במציאות, אמנם זכינו וקיבלנו תורה, והבנו שיש א-ל אחד למציאות והוא פועל רק טוב, וגם מה שנראה רע הוא טוב. כפי שנאמר בבריאת העולם: "וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד".
ייחוד שמו בגלות
לימוד זה מביא אותנו להבין שגם היראה וגם האהבה צריכים להיות כלפי ה', שהרי זה אותו אחד. וכפי שאומר משה: "השם אלקינו". "השם" – הוא מידת הרחמים, ו"אלקינו" – הוא מידת הדין כידוע, ושניהם ("השם" ו"אלקינו") "ה' אחד", זה אותו א-ל יחיד ומיוחד.
קשה מאוד לייחד את השם בזמן גלותנו, עת גלתה שכינה מביננו. אדם, באופן אישי, צריך להגיע למצב שהוא רוצה למסור נפשו, והכוונה שייתן מקום לנשמה שלו (ה' שמופיע דרך כל יהודי) להופיע בגופו, מה שלא קורה כעת. ר' עקיבא היה מצטער על קיום פסוק זה כל ימיו, משמע שיש קושי גדול להגיע למעלה זו.
אחדות מביאה אהבה
כאשר נבין שמהשי"ת יוצא רק טוב, וגם הרע הוא לא רע באמת, אלא טוב גמור שעושה עמנו, ממילא נגיע לאהבת ה'. לכן פסוק הבא אח"כ: "ואהבת את ה' אלקיך". עם הבנה זו, אפשר לאהוב את ה' אפילו הוא נוטל את נפשו ואת ממונו. שהרי הרופא שמטפל בחולה, לפעמים צריך לחתוך אחד מאבריו, כדי שהמחלה לא תתפשט בכל גופו, כך עושה הקב"ה עמנו. לפי זה, ככל שיגדלו הצרות והרעות הבאות עליו מלמעלה, יבין שכנראה הוא חולה מסוכן מאוד, וכך השי"ת מרפא אותו, שיוכל להמשיך לחיות בעולם הזה, או לתקן אותו לעולם הבא.
מחשבה, דיבור ומעשה
האהבה אל ה' צריכה להיות במחשבה, בדיבור ובמעשה. לכן על המחשבה אמר: "והיו הדברים האלה על לבבך" שיהיה חרות על הלב אהבת ה'. על הדיבור אמר: "ושננתם לבניך ודברת בם" שתלמד ותדבר עם בניך אהבת ה'. ועל המעשה אמר: "וקשרתם לאות על ידיך" שכל קניינך ורכושך יהיה משועבד לאהבת השי"ת.
לעתיד לבוא
על ידי המלכת ה' על עצמנו, כל אחד לפי דרגתו, נוכל להגיע לשלב הבא, עליו מדבר הנביא ישעיהו: "והיה ה' למלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד". רק לעתיד לבוא נגיע למציאות שה' המיוחד (הוי"ה בלי אלקים) יופיע לעיני כל. כפי שאומר רש"י: "השם", שהוא "אלקינו" בלבד כעת, עתיד להיות "ה' אחד" בפי כל האומות. אמן כן יהי רצון.