דברי ירמיהו – תשע"ז

בס"ד יב' תמוז תשע"ז

"דברי ירמיהו"

בשבת זו נתחיל בקריאת ההפטרות השייכות לחורבן והראשונה "דברי ירמיהו" – היא נבואת ההקדשה של ירמיהו. ירמיהו, נביא החורבן, מתחיל לנבא בתחילת השנה ה-13 למלך יאשיהו. אנחנו לא מכירים את יאשיהו, אבל לפי הכתוב בתנ"ך, יאשיהו המלך, הוא גדול בעלי התשובה שהיה ושיהיה: "וכמוהו לא היה מלך אשר שב אל ה' בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מאודו ככל תורת משה, ואחריו לא קם כמוהו" (מלכים ב', כג,כה). בכדי לראות את התמונה השלימה של נבואה זו, ומשמעותה לאותם ימים, נעיין בספר ירמיהו, מלכים ודברי הימים.

אל תירא

בהמשך ההפטרה הקב"ה אומר לירמיהו לא לפחד (פס' ח): "אל תירא מפניהם כי איתך אני להצילך נאום השם". מי הם אותם האנשים שירמיהו ירא מפניהם? הכוונה לאותם פקידים שהיו בממלכת יאשיהו, וכפי שקורה למעשה היום במערכת הפוליטית, שהפקידים הם שמנהלים את השרים. לכן אומר לו הקב"ה לא לפחד, כי יאשיהו המלך איתו. ואז מגיע פסוק י'.

פרשת דרכים

הפסוק בקריאה ראשונית לא מובן וצריך הסבר וזה לשונו: "ראה הפקדתיך היום הזה על הגוים ועל הממלכות לנתוש ולנתוץ ולהאביד ולהרוס, לבנות ולנטוע" – האם הנבואה על בניין ונטיעה, או על נתיצה ונתישה? יש כאן שתי דרכים: דרך של סתירה, או דרך של בנייה, ויש אפשרות לבחור. לכן מגיעות שתי נבואות – על השקד והסיר הנפוח. הנבואה על השקד היא נבואה טובה, שבכל מקום בתנ"ך השקד מסמל צמיחה, וכן הדבר כאן. אבל הנבואה השניה, מתארת סיר נפוח, שהכוונה לסיר רותח, מבעבע, שרומז על הרעה שצריכה להגיע, על עוזבם את ה'. חשוב להבין שירמיהו רואה את הנבואה הזו בשנה ה-13 למלכות יאשיהו. נקפוץ לספר דברי הימים לראות מה עשה יאשיהו באותה שנה, עם הסתכלות לספר מלכים, לראות מי המלכים שקדמו לו.

שלטון של רשע

יאשיהו שהיה מלך צדיק, התחיל למלוך אחרי שני מלכים רשעים (מנשה ואמון) והם הנהיגו במלכותם שלטון אפיקורסי ומלא רשע למשך תקופה ארוכה מאוד – יותר מחמישים שנה. כפי שהיה בתקופת הקומוניזם ברוסיה – תקופה שארכה שבעים שנה, ומחקה טוטאלית את כל ענייני הדת והתורה שהיו בגדלות ביהדות רוסיה המעטירה. אחריהם עולה למלוך יאשיהו.

מסע לביעור הע"ז

יאשיהו מלך צעיר, שהתחיל למלוך בגיל שמונה בלבד, והוא מולך 31 שנים, ובשנים הראשונות למלכותו, הוא עסוק בלהבין מה הולך סביבו – שהרי הפקידים הם שניהלו את ענייני הממלכה, והמשיכו לנהל את המערכת כפי שהייתה בימי קודמיו, ובאותה דרך מקולקלת. כל זה לוקח שמונה שנים, לבנתיים יאשיהו בן 16 וכאן הוא מתחיל במסע פרטי של ביעור העבודה זרה שהיו שקועים בה בני דורו, והוא מתפשט גם לכיוון שטחי מנשה ואפרים (אחרי שגלו ממנה בגלות עשרת השבטים על ידי מלכות אשור). וכך יאשיהו ממשיך עד גיל עשרים (ושם יש תיאור של משהו שגרם לו למנף את זה עוד. עיינו שם). למעשה כאן פותח ספר ירמיהו, וזו נבואתו הראשונה.

נבואה ראשונה

צריך להבין שעם ישראל באותם ימים עבר טלטלה רוחנית לא פשוטה – ניתוק רוחני מהקב"ה, במשך כל ימי מנשה ואמון (57 שנים), ובאותם זמנים אין נבואה! יש כאן שתיקה רועמת של הקב"ה. זה בולט ומורגש, שהרי אצל אביו של מנשה, חזקיהו המלך, היו פרקים שלמים של נבואות ישעיהו, ואצל הבן מנשה אין כלום! אגב חז"ל מוסיפים שמנשה הרג את ישעיהו הנביא (שהיה סבו – שהרי ביתו של ישעיהו התחתנה עם חזקיהו ומשם נולד מנשה). עכשיו, סוף סוף, אחרי עשרות שנים שאין דיבור נבואי, מגיעה הנבואה הראשונה, נבואת ירמיהו בימי יאשיהו, היא השנה ה-13 למלכות יאשיהו. יאשיהו זוכה לנבואה בזכות מסע ביעור העבודה זרה הענק שהחל בו.

"כחומר ביד היוצר"

כפי שאמרנו ירמיהו מקבל נבואה מוזרה שיש בה שתי דרכים: בניין, או חורבן. ירמיהו לא מבין, ולכן בפרק י"ח הוא נשלח לבית היוצר (בית אומן החרס) ושם הוא רואה את היוצר ברגע אחד מבטל את מה שעשה ויוצר משהו חדש, והנמשל לבית ישראל (ירמיהו יח,ו): "הנה כחומר ביד היוצר, כן אתם בידי בית ישראל".  ובפרק לפני (ירמיהו יז,יט-כו) אומר ירמיהו לא לחלל את השבת, ואם ישמרו על השבת, יבואו שרים חשובים אליה וירושלים תשאר קיימת לעולם. וזה בעקבות מנשה, שהפך את יום השבת בירושלים ליום סחר בינלאומי – כל הממלכות היו באות ליום שוק בירושלים ביום השבת (מה נגיד אנחנו היום?!). אבל עם כל זה, הקב"ה נתן אופציה של תשובה. לצערנו, אפשר לומר שזה היה הפתח האחרון (אח"כ הגיעו ימי יהויקים וצדקיהו, שהרשיעו כל כך עד שלא היתה אופציה כזאת, והחורבן כמעט היה האופציה היחידה).

יאשיהו וירמיהו

ירמיהו רואה את מעשי יאשיהו וצועד יחד עימו אל כיוון התיקון, הוא רואה את הפעולות הנפלאות שעושה – טיהור הארץ, והכשרת שטחים שמעבר לתחום שליטתו – ולכן הוא פורץ בנבואת הנחמה הגדולה והמפורסמת (ירמיהו לא), שהיא המשך לנבואה של הפטרתנו. יאשיהו רואה לנגד עיניו את הפוטנציאל של חזרת עשרת השבטים, ולכן הוא דואג להכין את השטח, וירמיהו שרואה כל זאת מנבא באותם ימים את הנבואה על קיבוץ הגלויות הגדול שעתיד להיות ועל הגאולה הקרובה, ונבואות נחמה מתחילות להיאמר מפיו: "הנה ימים באים.. והיה כאשר שקדתי עליהם לנתוש ולנתוץ ולהרוס ולהאביד ולהרע, כן אשקוד עליהם לבנות ולנטוע נאום השם". אמן כן יהי רצון.