הרב איתמר לוי – רב קהילת האר"י קרית שמונה
בס"ד י"ד תמוז תשע"ו
כיצד חולקה הארץ לשבטים?
בפרשתנו, משה ואלעזר מונים את העם לקראת כיבוש הארץ, וממילא יש דיבור על חלוקת הארץ. המעניין לראות שהראשונים, מפרשי המקרא, מתקשים מאוד להסביר באיזה אופן נתחלקה הארץ: האם לשנים עשר חלקים שווים, כאשר ניתן לכל שבט חלק השווה לחברו ללא התחשבות בכמות הנפשות שבאותו השבט – שזה דבר לא מוסרי כלל וכלל, ומה גם שהוא הפוך מפשט הפסוקים בפרשה: "לָאֵלֶּה תֵּחָלֵק הָאָרֶץ בְּנַחֲלָה בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת. לָרַב תַּרְבֶּה נַחֲלָתוֹ, וְלַמְעַט תַּמְעִיט נַחֲלָתוֹ. אִישׁ לְפִי פְקֻדָיו יֻתַּן נַחֲלָתוֹ" – משמע שהחלוקה הייתה לפי גודלו של כל שבט. אך לעומתם, הפסוקים בפרשת מסעי, והם: "זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּתְנַחֲלוּ אֹתָהּ בְּגוֹרָל, אֲשֶׁר צִוָּה ה' לָתֵת לְתִשְׁעַת הַמַּטּוֹת וַחֲצִי הַמַּטֶּה" – מראים שהארץ חולקה בצורה שווה ומבלי התחשבות בגודלו של השבט. ולמעשה זאת שאלת הגמרא במסכת בבא בתרא. שלוש דעות בראשונים ונבאר כל אחת בקצרה.
דעת רש"י
רש"י מסביר שהארץ חולקה על פי הגורל, שהתחשב בריבוי הנפשות של אותו שבט. כך נקבע על פי גורל, שנעשה ברוח הקודש. ולמרות שהדברים עתידים להשתנות בהסטוריה, והחלקים לא יהיו שווים בגודלם – החלוקה נקבעת על פי דור יוצאי מצרים.
דעת הרמב"ן
הרמב"ן מפרש שהיו שני חלוקות: חלוקה ראשונה לשנים עשר השבטים, שעשו מהארץ שנים עשר חלקים שווים, וכל שבט נטל חלק שווה ולא משנה אם היה בו ריבוי אנשים או מיעוט אנשים. והחלוקה השניה, בתוך כל שבט ושבט, כל משפחה קיבלה שטח לפי כמות הנפשות שבאותה משפחה. ומה שכתוב בפרשתנו: "לָרַב תַּרְבֶּה נַחֲלָתוֹ, וְלַמְעַט תַּמְעִיט נַחֲלָתוֹ" – הכוונה לחלוקה השניה, בתוך אותו שבט למשפחותיו. והפסוקים בפרשת מסעי: "זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּתְנַחֲלוּ אֹתָהּ בְּגוֹרָל" – מדברים על החלוקה הראשונה, שכל שבט אכן קיבל חלק שווה לשאר השבטים.
הקושי בדברי הראשונים
ר' יצחק אברבנאל לא מקבל את שני הפירושים האלו. לדעתו הם לא מסתדרים עם פשט הפסוקים: רש"י הסביר שהריבוי והמיעוט נעשה על פי הגורל, והכתוב אומר הפוך: "לרב תרבה נחלתו ולמעט תמעיט" – משמע שהריבוי והמיעוט לא תלוי בגורל. וגם פירוש הרמב"ן קשה, שהרי לפי דבריו יוצא שהתורה הקדימה בפרשתנו (פינחס) לדבר על החלוקה השניה (חלוקת המשפחות בתוך כל שבט), ורק אח"כ בפרשת מסעי מדברת על החלוקה הראשונה (חלק שווה לכל שבט ושבט). ובודאי שאין כל הגיון לעשות זאת. ולכן מציע פירוש אחר.
דעת אברבנאל
לדעתו, חלוקת הארץ אכן נעשתה בשני שלבים. החלוקה הראשונה לפי מחוזות – באיזה מחוז יפול חלקו של כל שבט. והחלוקה השניה היא, כמה שטח יקבל אותו שבט בתוך אותו המחוז שנבחר לחלקו. את החלוקה למחוזות, יעשו על ידי הגורל, וזאת בכדי למנוע מחלוקת בין השבטים, שלא יאמרו שהמקום של האחר משובח יותר. והחלוקה השניה, שהיא ההחלטה על גודל השטח (שיקבל כל שבט בתוך אותו מחוז), דבר זה נתון לשיקול דעתם של יהושע, אלעזר הכהן, ושנים עשר הנשיאים – שיודעים גודל כל שבט, ויתנו חלקם לפי הצורך, לרב ירבו נחלה, ולמעט ימעיטו. שלא כפי שפירש הרמב"ן שנחלקה הארץ לשנים עשר חלקים שווים. וכן לא כפי שפירש רש"י שהריבוי והמיעוט נעשה על ידי הגורל.
אופן ביצוע החלוקה
למעשה החלוקה הייתה מתבצעת בצורה הבאה: הגורל היה מודיע באיזה מחוז תהיה נחלת אותו שבט, ואחרי הידיעה הזאת, היו המנחילים (יהושע, אלעזר והנשיאים) מגבילים את גבולות הנחלה הראויות לאותו השבט לפי כמות אנשיו. התורה לא צריכה לדבר על החלוקה למשפחות (כפי שהסביר הרמב"ן) שזה ודאי מה שיקרה אח"כ, הם יסגרו זאת ביניהם.
הסבר למקומות אחרים
פירוש זה מסדר את הקושיות שעלו לראשונים במקומות אחרים במקרא. כגון הברכה שנתן יעקב לנכדיו, אפרים ומנשה: "כראובן ושמעון יהיו לי". כוונתו הייתה לברכם בשני דברים: הראשון, שאפרים ומנשה יתרבו כל כך עד שיהיו מבחינה מספרית כמו שני שבטים, וכפי שאנו רואים בפרשה שלנו (במפקד שבתחילתה) שאכן הגיעו למספר כזה ואף יותר. ומזה נמשך שהם יקבלו בחלוקת הארץ שטח כמו שני שבטים. וממילא זה מראה שיוסף הבכור שנוטל פי שניים בארץ. כך גם יובנו הפסוקים בספר יהושע (פרק יז) כשניגשים בני יוסף וצועקים על יהושע 'מדוע נתן להם שטח קטן, והרי הם עם רב?!' לפי פירוש אברבנאל הכל מובן, שבאמת יש מקום לצעקה זו, שהרי יהושע קובע גודל השטח שיקבל כל שבט (ורק המחוז נקבע על פי הגורל כנ"ל).
ראיה לפירוש אברבנאל
גם מהגמרא משמע כפירושו הנפלא של אברבנאל – שתפקיד הגורל היה מיוחד לבאר את מקום הנחלה בלבד, ולא את כמות הנחלה. וזה לשונה: 'לא נתחלקה ארץ ישראל אלא בגורל שנאמר "אך בגורל". ולא נתחלקה אלא באורים ותומים שנאמר "על פי הגורל". הא כיצד? אלעזר היה מלובש באורים ותומים וכל ישראל עומדים לפניו וקלפי של שבטים וקלפי של תחומין מונחים לפניו, והיה מכוון ברוח הקודש ואומר: 'אם זבולון עולה, תחום עכו עולה'. טרף בקלפי של שבטים ועולה בידו זבולון, טרף בקלפי של תחומין ועולה בידו עכו. וחוזר ומכוון ברוח הקודש ואומר: 'אם נפתלי עולה, גינוסר עולה'. טרף בקלפי שבטים ועולה בידו נפתלי, טרף בקלפי של תחומין ועולה בידו גינוסר. וכן לכל שבט ושבט'. אברבנאל מוסיף, שמיד עם היוודע מקום השבט, המנחילים הגבילו שטחו, לפי כמות גודל השבט, לפני שיעלה בגורל מקום השבט הבא (וכך עונה לקושיית הרלב"ג). ויה"ר שנזכה לראות שיבת ישראל לארצו ונחלתו במהרה בימינו, אכי"ר.