הרב איתמר לוי – רב קהילת האר"י קרית שמונה
בס"ד י' תמוז תשע"ד
קנאה להשם יתברך
בעקבות רציחתם של שלושת הקדושים, נראה שהציבור הישראלי מתעורר ודורש אמירה ברורה של ראשי האומה, שיאמרו קו אחד אחיד וברור איך לעצור את הביזיון הלאומי המתרחש לנגד עינינו. אבל לצערנו, "אֵין קוֹל עֲנוֹת גְּבוּרָה וְאֵין קוֹל עֲנוֹת חֲלוּשָׁה", לא מספיק אמירות חזקות משוללי מעשים. לצערנו, ישנם ניסיונות של הציבור לקחת החוק לידיים ועושים מעשי נקמה שאינם באים ממקורות של תורה, כי אם מרגש הגובר על השכל. השבוע ראינו כמה מעשים אלו מזיקים ואין בהם התועלת שחשבו להשיג. מה גם שיש במעשיהם אלו מעשה של רשעות ופחדנות, הנקמה צריכה להיות באותם המושכים בחוטים, אותם שמובילים המלחמה נגדנו, והתגובה צריכה להיות של מדינת ישראל ולא של יחידים המסבים אסון לאומתנו.
משה אומר השכר לפינחס
בפרשתנו אנו רואים דווקא שהצמרת הפוליטית לא יודעת מה לעשות ודווקא הציבור מלמטה נתן תגובה הולמת שהביאה ברכה לאומה. כפי שמסביר הנצי"ב מדוע משה צריך לומר לפינחס מהו שכרו, ולא הקב"ה ישירות. משל למפקד בעת מלחמה שאינו יודע מה לעשות ובא חייל פשוט מתוך ההמון ונתן פתרון איך להינצל ואכן ניצלו על ידו. החייל הפשוט צריך לקבל שכר, והמפקד צריך איזה עונש של העדר כבוד. על כן מצוה המלך שיהיה אותו מפקד מוביל את המתנות מטעם המלך לחייל הפשוט. כן הדבר עם משה שלא מצא ידיו לעשות מאומה לזמרי, ופינחס התחזק לעשות מעשה ההצלה, על כן משה נצטווה שהוא בעצמו יאמר לפינחס שכרו.
השכר – כהונת עולם
השכר המעולה של פינחס מלמד אותנו מה היא הקנאה הראויה. פינחס קיבל כהונת עולם, ולכאורה לא מובן שהרי הוא מזרעו של אהרון, וא"כ תמיד היה כהן? ההסבר פשוט, שהרי פינחס נולד קודם שמשחו את אהרן ובניו לכהונה – הם היו עדיין משפחת לויה בלבד. כשבחר הקב"ה באהרון ובאלעזר ואיתמר בניו לכהונה, מכאן ואילך הנולדים להם יהיו כוהנים, ואילו אותם שכבר קיימים, כגון פינחס, יישארו בדרגת משפחת לויה בלבד (האבן עזרא מסביר שהסיבה שבני משה לא נתכהנו, לפי שהם היו בני ציפורה ביתו של יתרו, וזו גם הסיבה שלא נתכהן פינחס לפי שהיה בנה של בת יתרו). ע"י המעשה הזה שעשה נתנה לו הכהונה לעולם, וזהו שאמר: "כְּהֻנַּת עוֹלָם", וזהו שאמרו חז"ל (זבחים קא ב): 'לא נתכהן פינחס עד שהרגו לזמרי'.
קינאה ללא אינטרס אישי
מסביר המשך חכמה, מה הסיבה שכאן משה לא עשה כמו שעשה בעגל, מדוע שם נתן הוראה לשבט לוי להרוג אפילו בקרוביהם, כל מי שעבד לעגל וכאן שותק. בסיפור העגל יכל לעשות כן, לפי שהם עדיין לא הוקדשו להשם יתברך ולעבודת המשכן וממילא כשהרגו עובדי העגל, כולם אמרו שהתכוונו לשם שמיים. אבל עכשיו שכבר הוקדשו להשי"ת, אם יקנאו בעובדי הבעל ויהרגו כל הנצמדים לבעל פעור, כאן לא יהיה קידוש ה', שיאמרו שהם דאגו לכיסא שלהם – פחדו שהמשכן ייחרב ותפסק עבודתם. לכן דווקא פינחס יכול להרוג בזמרי וזו קנאה ראויה ללא אינטרס אישי, שהרי הוא עד כה לא היה כהן, ואין מי שיגיד שהוא דואג לעצמו, להמשך קיום עבודת המשכן. כאן עשייתו הייתה לשם שמיים כפי שמעיד הכתוב: "אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹקַיו" – לשמו יתברך בלבד.
הסיבה שדוד לא בונה הבית
זו הסיבה שדוד לא בונה בית המקדש, שהרי "דָּם לָרֹב שָׁפַכְתָּ וּמִלְחָמוֹת גְּדֹלוֹת עָשִׂיתָ". אם תבנהו, יאמרו שעשית כן לחיזוק האומה ולא בשביל השם יתברך. לכן צריך לחכות שיבואו ימים שיהיה בהם שפע גדול 'איש תחת גפנו ותאנתו' וכל זה מרוב טובה ואז אפשר לבנות בית לשם השם יתברך וללא כל פנייה ואינטרס אישי, וכולם יאמרו שהוא לשם שמים.
קנאה המביאה לקידוש ה'
אדם שמקנא ללא נגיעות אישיות מביא קידוש ה' גדול ובודאי שתהיה ברכה עצומה מהעניין וכפי שמסביר הכלי יקר על הפסוק "בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם". 'קנאתי בהם' לא נאמר, אלא "בְּתוֹכָם", לימד על כל קידוש ה' שצריך להיות בתוך בני ישראל דוקא וכמו שנאמר "ונקדשתי בתוך בני ישראל". זו הסיבה שאמר הכתוב "וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה" הודיע לנו שבחו של פינחס שהיה מוסר נפשו על קידוש ה' ואף על פי שהיה בתוך העדה מקום מסוכן מפני קרובי זמרי מכל מקום שם נפשו בכפו.
"בריתי שלום"
אין פלא שזכה לברכה הכל כך נפלאה הזו: "בְּרִיתִי שָׁלוֹם". למה לא אמר 'בריתי חיים'? לשם כך, צריך להבין מה פירוש ברכה זו. מסביר האלשיך, שהרי האדם כל ימיו חיי במתח תמידי בין הנשמה לחיים הגשמיים, חיי הגוף. הנשמה לקוחה מן העליונים, וממילא היא רוצה לשוב כל הזמן 'אל האלקים אשר נתנה', ובכל נשימה של האדם, הנשמה מבקשת לצאת. בסופו של דבר, היא נמנעת משום שרואה את הקב"ה שגם הוא בחר להופיע בעולם ולהיות אף הוא בצער. זה מנחם אותה וממילא מסכימה גם היא להשאר בגופינו, אבל החיים מלאים בצער, לפי שהמתח הוא אדיר ומורגש. לכן בחר הקב"ה לתת לפינחס 'ברית שלום' ולא 'ברית חיים'. כי לחיות בחיי הצער האלו כמו שחיים כל בני האדם, אין בזה נחת רוח לאדם. לקנאי האמיתי שעושה לשם שמיים, יש הבטחה לחיות חיים שלמים, אין מתח בין העולמות, הגוף שלו אחד עם הנשמה שלו.
יה"ר שהשם יאמר די לצרותינו ונזכה לביאת משיח צדקנו במהרה בימינו אכי"ר.