הרב איתמר לוי – רב קהילת האר"י קרית שמונה
בס"ד י"ג תמוז תשע"ה
וישב ישראל בשיטים
בפרשתנו אנו לומדים על עצמנו, מהי מעלתנו. דבריו של בלעם מתארים את העם האידיאלי, נזר הבריאה. בדבריו האחרונים אף מנבא על המלך הראשון שאול, על דוד ועל המשיח העתידי. מעניין לראות שהדברים נאמרים על ידי גוי, וכן תמיד קורה במהלך ההסטוריה שהגויים מבינים מעלתנו, ואנחנו לצערנו, שוכחים מי אנחנו. הדברים הנשגבים שאומר בלעם עלינו, יכולים להטעותנו וכפי שקרה לעם ישראל ומתוארים הדברים בסוף הפרשה.
מעיין שמגדל נואפים
"וישב ישראל בשיטים", בעם ישראל יש נביאים שבוודאי שמעו את דברי בלעם הנפלאים על תיאור עמנו הנפלא, וזה גרם לישראל לשבת ולהתרווח ולהסיח דעתם מהעיקר (חיי הנצח) ולהתמקד בטפל (ישיבת העולם הזה). חז"ל אומרים שהיה שם מעיין שמגדל נואפים, שהרי הוא המעיין שהיה משקה את סדום, וכששתו ממנו עם ישראל זה גרם להם לזנות ולכן נקרא המקום שיטים (לשון שטות). הנביא יואל (ד, יח) מנבא שעתיד לצאת מעיין מקודש הקודשים שבירושלים ולהגיע עד לשיטים (הר הזיתים יבקע והמים יעברו דרכו לכיוון ים המלח) בכדי לטהר מקום שפל זה: "ומעין מבית ה' יצא והשקה את נחל השטים".
שתי קבוצות
צריך להבין מדוע חמור חטאם יותר מחטא העגל, שהרי בחטא העגל מתו שלושת אלפים איש ואילו כאן עשרים וארבעה אלף?! מסביר האלשיך הקדוש, יש שני סוגים בעם ישראל: א. המון העם, והם מכונים בפסוקים בשם "עם". ב. הצדיקים שהם מכונים בפסוקים בשם "ישראל". וכן מי שבא להחטיאם היו שניים: בנות מואב, ובנות מדיין. אמנם ההבדל ביניהם שבנות מואב התכוונו להחטיא (לעבוד ע"ז תמורת זנות עימה) כל מי שירצה ולא התכוונו לקבוצה מסויימת. לא כן בנות מדיין, הם כיוונו לצדיקים, והגדיל לעשות צור אביה של כזבי ששלח אותה לזנות עם משה או אלעזר ולא פחות מזה.
נפילת הצדיקים
בנות מדיין ידעו שזו תהיה משימה לא קלה, לגרום לצדיקים שבהם לחטוא, שהרי לא בכזאת קלות הם יהיו מוכנים לעבוד עבודה זרה (אפילו תמורת זנות עימה). לכן, בעורמתם, הציעו להם לעבוד לעבודה זרה הנקראת פעור, שדרך עבודתה הייתה על ידי עשיית הצרכים (צואה ושתן) של האדם העובדה. ובזה הם יוכלו לשכנע את אותם צדיקים, שהרי הצדיק יחשוב שזה זלזול בה, וצדקה תחשב לו על זה שזלזל בעבודה זרה בדרך זו. כך נפלו הצדיקים, שמה שנראה להם כזלזול הוא האיסור עצמו.
עבודת ה'
לפני שנמשיך, מכאן נלמד דבר נוסף בעבודת ה', שהרי בפרשת ואתחנן (דברים ד,ב) מצווה ה' לא להוסיף ולא לגרוע ממצוות ה' ושם מובא פסוק שנראה לא קשור: "כי עיניכם הרואות את כל אשר עשה ה' בבעל פעור.. השמידו ה' אלקיך מקרבך". הקשר כפי שאמרנו, שבסיפור פעור חשבתם בשכל שלכם שהשי"ת יתן לכם ברכה על מה שזלזלתם בה, ולהפך הקב"ה השמיד החוטאים. מכאן נבין שבעבודת ה' אין ללכת על פי שכלנו, אלא לבטל דעתנו, ולא לנטות מרצון השי"ת אפילו כחוט השערה.
החטיאו הצדיקים
צריך לזכור שנפילה של צדיק גורמת לאסון גדול יותר, ועל זה הקב"ה מקפיד יותר וכפי שרואים בפסוקים שה' כועס רק אחרי חטאם של הצדיקים: "ויחל העם לזנות אל בנות מואב". כל זמן שחטאו רק המון העם עם בנות מואב אין כעס ה', אבל אח"כ כתוב: "ויצמד ישראל לבעל פעור" כאן חוטאים הצדיקים, ורק אז: "ויחר אף ה' בישראל". לכן בפרשה הבאה (פינחס) אומר ה' למשה: "צרור את המדינים והכיתם אותם", למרות שהמואביות הם שהתחילו להחטיא אותנו, בכל זאת עיקר הכעס על מדיין שהם החטיאו את הצדיקים (המואביות החטיאו את אלו שאינם כשרים בכל מקרה). הם היו חפצים כל כך בדבר, עד שמסרו את כזבי אחותם למיתה, שהרי ידעו שהיא תמות (שיהיה שם מישהו צדיק שיהרוג אותה) והיו מוכנים למוסרה למיתה לצורך המטרה.
העונש
העונש חמור, ה' מצווה למשה, שיהרוג את ראשי העם, והכוונה שהם יושיבו בתי דינים ויהרגו החוטאים. כך על ידי שכולם יהיו עסוקים בדבר ומקנאים לכבודו, ישכך כעסו (רש"י). משה שואל, איך הוא יזהה את החוטאים ותשובת ה': "נגד השמש". הכוונה הקב"ה יעשה שהעננים יכסו על כל מי שלא חטא והענן יתקפל ותאיר השמש על כל מי שחטא. וכך משה ידע החוטאים.
נעלמה התשובה
הציבור לא עושה את דברי משה, ואינם הורגים בחוטאים, ובמקום זה הם בוכים. לבנתיים, בחסות הבלבול, מגיע נשיא שבט שמעון, מסובב בכל אנשי שבטו, וחוטא עם כוזבי בפרהסיא לעיני משה והעם. הוא גם מצדיק את עצמו שהרי, כזבי הגויה היא מדיינית, וגם אשת משה, ציפורה, היא מדיינית, ולמה אם כן כזבי המדיינית אסורה. למשה נעלמה התשובה, אך חז"ל אומרים שהוא נשא את ציפורה קודם מתן תורה שהיה עדיין בן נוח, וכשקבלו תורה, גם היא הסכימה לקבלה ונעשתה גיורת, כפי שהיו גויים רבים שנכנסו תחת כנפי השכינה באותו זמן.
שכר פינחס
פנחס רואה שאין אדם חש לציוויו של משה, ויש כאן חילול ה' בפרהסיא. לכן מחליט למסור עצמו לסכנה, ולהרוג את הנשיא הרשע, (שהרי כל שבט שמעון ירצה להורגו בעקבות המעשה. כפי שמתארים חז"ל במדרש, שהמגפה פורצת והורגת בהם, וזה מה שמונע מהם להורגו). בעקבות המעשה, פנחס שהיה עד כה לוי (שהרי אביו אלעזר, וסבו אהרון, היו כהנים ולא הוא) מקבל הבטחה לכהונת עולם, ואריכות ימים בעוה"ז, כפי שאומרים חז"ל שהאריך ימים 400 שנה עד סוף ספר שופטים, בימי הפלגש. שבת שלום.