הרב איתמר לוי – רב קהילת האר"י קרית שמונה
בס"ד י"ח סיון תשע"ה
תפקיד החצוצרות במדבר ולדורות
סדר הליכתם של עם ישראל במדבר מתואר בסדר מופתי בפרשתנו. העם הולכים אחרי השכינה שסימן ההיכר שלה הוא הענן הקשור על המחנה "על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו". והיה בלכת הענן מעל המחנה, ידעו העם שהגיע הזמן ללכת וכך היה כל זמן היותם במדבר, וכן כשעמד הענן מלכת, ידעו שכאן מקום חנייתם. אמנם גם כשהולכים, צריך היה סימן הנותן את האות להתחיל ללכת – חצוצרות הכסף. שתי החצוצרות היו מכסף אותם נצטווה משה לעשותם לעצמו, הם היו משמשות תפקיד חשוב במסע המחנה, וכאן אביא רעיון נפלא שראיתי בספר הכתב והקבלה.
תקיעה פשוטה
הקב"ה אומר למשה מה תפקיד החצוצרות: "וְהָיוּ לְךָ לְמִקְרָא הָעֵדָה, וּלְמַסַּע אֶת הַמַּחֲנוֹת". וכיצד? "וְתָקְעוּ בָּהֵן וְנוֹעֲדוּ אֵלֶיךָ כָּל הָעֵדָה אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד", התקיעה מזכירה לנו נעיצת דבר בדבר, כמו למשל לתקוע מסמר בקיר, בעצם לחבר שני דברים יחד. לכן כשתרצה לאסוף אליך את כל העדה, צריך לתקוע תקיעה ארוכה, כפי שאנו יודעים מה היא התקיעה, והציבור יאסף אליך יחד להתאחד במקום אחד. "וְאִם בְּאַחַת יִתְקָעוּ, וְנוֹעֲדוּ אֵלֶיךָ הַנְּשִׂיאִים, רָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל" אם תוקעים רק בחצוצרה אחת, אז יבואו הנשיאים בלבד, שכאן לא תקעו בשתי החצוצרות.
תקיעה ותרועה לאחריה
"וּתְקַעְתֶּם תְּרוּעָה, וְנָסְעוּ הַמַּחֲנוֹת הַחֹנִים קֵדְמָה" התרועה היא משורש רוע שפירושו 'נענוע וטלטול', כמו שהכתוב אומר "ובניכם יהיו רועים במדבר ארבעים שנה". אם כן התרועה עניינה קול שבור ומתנועע, לכן מתאים קול התרועה כאן כאשר רוצים להתחיל המסע שיש כאן הודעה שהגיע הזמן להתנועע ממקום למקום. זה מתחיל עם תקיעה ואח"כ תרועה, והכוונה שהם צריכים לעבור ממצב בו היו קבועים (תקועים) במקומם למצב של תנועה. הכתוב מדגיש "וּבְהַקְהִיל אֶת הַקָּהָל תִּתְקְעוּ וְלֹא תָרִיעוּ" כאשר קוראים לכולם על מנת לרכז אותם בלבד, כאן תוקעים בלבד כפי שאמרנו.
תרועה בשעת מלחמה
לפי העקרון הזה, בזמן מלחמה תהיה תרועה בלבד, לפי שהכל רועד ולא יציב, ממילא אין תקיעה רק תרועה, כפי שאומר הכתוב: "וְכִי תָבֹאוּ מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם, עַל הַצַּר הַצֹּרֵר אֶתְכֶם וַהֲרֵעֹתֶם בַּחֲצֹצְרֹת וְנִזְכַּרְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹקֵיכֶם וְנוֹשַׁעְתֶּם מֵאֹיְבֵיכֶם" – מילת "וַהֲרֵעֹתֶם" עניינה שבירת הלב ונמיכת הרוח (כמו שכתוב במכילתא של רשב"י (מקץ קצ"ה): "ואזבחה באהלו זבחי תרועה" דכתיב "זבחי אלקים רוח נשברה"), ופירוש הפסוק שלנו יהיה כך: על ידי החצוצרות יבוא לאדם השומע זאת לשברון הלב ונמיכת הרוח. וכן המשך הפסוק "וְנִזְכַּרְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹקֵיכֶם" אין הכוונה שהתרועות יעלו זיכרונכם לטובה לפניו יתברך, לפי שאין הקב"ה צריך תזכורת, הוא לא שוכח ח"ו. אלא הכוונה שאותם השומעים את התרועות יהיו מתעוררים בלבבם לזכור את מה ששכחו עד עכשיו, שלא הלכו בדרכי ה'. והאויבים שבאו למלחמה הם למעשה שלוחי ה' להענישכם על השכחה הזאת, וכעת על ידי המלחמה, תתנו לב לזכור ולהיזהר להטות עצמכם מדרכי ה' מהיום ההוא והלאה. ולכן "וַהֲרֵעֹתֶם בַּחֲצֹצְרֹת וְנִזְכַּרְתֶּם לִפְנֵי ה' " התרועות יזכירו לנו שהשי"ת המשגיח, ולא נשים מבטחנו בעצמנו ובבני אדם, שהרי "שוא תשועת אדם".
תקיעה בעת נצחון במלחמה
אחרי היציאה למלחמה יש מפסידים ויש מנצחים, ולכן אומר הכתוב מה עלינו לעשות אם נצחנו: "וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם" מסביר האבן עזרא: 'ששבתם מארץ אויב, או נצחתם האויב הבא עליכם וקבעתם יום שמחה כימי פורים', לדבריו יום השמחה הוא יום הנצחון במלחמה ואז נמשיך את המשך הפסוק "וּבְמוֹעֲדֵיכֶם וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם וּתְקַעְתֶּם בַּחֲצֹצְרֹת עַל עֹלֹתֵיכֶם וְעַל זִבְחֵי שַׁלְמֵיכֶם וְהָיוּ לָכֶם לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי אֱלֹקיכֶם אֲנִי ה' אֱלֹקיכֶם". אם כן לפירושו, הפסוק יוצא מנקודת הנחה שוודאי צריך לעשות יום שמחה על ניצחוננו במלחמה, זה דבר פשוט, וכל החידוש של הפסוק שצריך גם כן לתקוע בחצוצרות ביום זה ודווקא לפני ה' אלקיכם, דהיינו בירושלים (וכן מסביר רבנו תם). לפי דברי הראשונים הנ"ל יוצא שכן הדבר לגבי יום העצמאות וירושלים – הימים בהם נצחנו במלחמה – שצריכים לעשות אותם ימי שמחה עם תקיעה.
החזון הגדול של אחרית הימים
אנו לא רוצים מלחמות ויהי רצון שלא נזדקק להם, אנו מצפים לחזון הגדול של אחרית הימים, התיאור המוזכר בספר ישעיהו (ב,ד): "וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה", המטרה הסופית היא השלום והפסקת המלחמות. אולם כדי שאידיאל זה יוכל להתגשם, על האנושות להגיע למציאות של: "כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים" (ישעיהו יא,ט). כדי שעם ישראל יוכל למלא את ייעודו בעולם, עליו לחיות בארצו כעם ריבוני, רק כך יכולה התורה להתגשם בשלמותה בעולם. שהרי חז"ל (ספרי עקב, לז) למדונו: ' "מַלְכָּהּ וְשָׂרֶיהָ בַגּוֹיִם אֵין תּוֹרָה" (איכה ב,ט) – מכאן שהתורה בארץ ישראל'. כשעם ישראל אינו יושב ריבוני בארצו, כביכול, אין תורה! זו הסיבה שאנו קוראים למלחמה על קיום ישראל בארצו, בשם: "מלחמת מצוה", שהרי זוהי מלחמה על גילוי השם בעולם.
שונאי ה'
למעשה משה רבנו אומר זאת בדבריו, בהמשך הפרשה "וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה קוּמָה ה' וְיָפֻצוּ אֹֽיְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶֽיךָ" חז"ל (ספרי בהעלותך, פד) שואלים 'וכי יש שונאים לפני מי שאמר והיה העולם? אלא, מגיד הכתוב, שכל מי ששונא את ישראל – כאילו שונא את מי שאמר והיה העולם. יהי רצון שנזכה לראות התגשמות חזון הנביאים, ויתקיימו במהרה כל הייעודים הטובים שנבאו לנו, אכי"ר.