הרב איתמר לוי – רב קהילת האר"י קרית שמונה
בס"ד א' סיון תשע"ט
סיפור חייו של שמשון
בהפטרה שלנו נקרא על שמשון הגיבור, וכשמעמיקים במסר העולה מסיפור חייו, אנו מגלים שהמסר עדיין עכשווי ומתאים לחיינו היום. ההפטרה פותחת באיש ששמו מנוח, אבל שם אשתו אינו מוזכר ורק רמוז בספר דברי הימים, וחז"ל מגלים לנו (בבא בתרא צא.) ששמה היה צללפונית, וגם שהיא הייתה משבט יהודה. השאלה אם כן, מדוע הכתוב החביא את שמה? אביא כאן מהלך מדהים ששמעתי מפי הרב עוזי ביננפלד שליט"א.
אין מילים לתארה
אנחנו רגילים לחשוב שאם האדם לא מוזכר בשמו כנראה שאין לו חשיבות, אך אינו כן ולהפך. המהר"ל מגלה לנו עיקרון חשוב, שככל שהאדם גדול ובעל משמעות לא ניתן לצמצמו ולהגדירו במילים, וממילא המילים נעלמות. כדוגמת משה רבנו שבהופעתו הראשונה בתורה – בשעת לידתו, כל הדמויות המוכרות שסביבו – כמו הוריו אחותו ובת פרעה – אינם מוזכרים בשמותם. והסיבה כפי שאמרנו, יש כאן דמות מיוחדת כוללת וגדולה ואצל משה לגודל האיש, גם הדמויות שסביבה מתבטלות ומאבדות (לפחות לרגע הופעתה הראשונה) את שמם.
אישה גדולה
לפי ההקדמה שהקדמנו מדובר כאן באישה גדולה, והשאלה מה עושה אותה כל כך גדולה? התשובה נמצאת בסוף ההפטרה: "ותלד האישה בן ותקרא את שמו שמשון ויגדל הנער ויברכהו ה', ותחל רוח ה' לפעמו במחנה דן בין צרעה ובין אשתאול". הפסוק מספר על שמשון שרוח ה' מפעמת בו בין צרעה ובין אשתאול. לא בצרעה ולא באשתאול, אלא ביניהם. ומה יש ביניהם? "מחנה דן". היכן היה "מחנה דן"?
"מחנה דן"
הביטוי "מחנה דן" מופיע בכל התנ"ך פעמיים: אצלנו, והפעם השניה (שופטים פרק י"ח) בתיאור עליית שבט דן צפונה. שבט דן קיבל את 'גוש דן' שאנו מכירים היום, ולמעשה כך היה צריך להיות, אבל בפועל, התנ"ך מתאר, ששבט דן לא נשאר במקומו המיועד לו. והסיבה, כי היה לו מתח עם השכנים: מהצד המערבי – הפלישתים לוחצים, ומהצד המזרחי – השכנים משבט יהודה לא כל כך מחבקים ואף להפך. והתנ"ך מתאר שם עד כמה היחסים היו עכורים, ששבט הדני התחילו לתפס צפונה לחפש איזור אחר להתיישב בו (כפי שאכן קרה בסוף וזהו נחל דן שאנו מכירים היום, על שם שבט דן שהתיישבו בצפון), ובדרכם עברו דרך טלזסטון (היא קרית יערים שחלק ממנה נמצא בנחלת יהודה), ומבקשים אישור משבט יהודה לחנות בשטחם למשך לילה אחד, אבל שבט יהודה מתנגד אפילו לחניה זמנית של לילה אחד. דבר זה נצרב בתודעתם לדורות כפי שמעיד הכתוב: "על כן קראו למקום ההוא מחנה דן עד היום הזה, הנה אחרי קרית יערים". אם כן, הביטוי "מחנה דן" מנציח את המתח בין האחים משני השבטים.
סוד שמשון ואימו
עכשיו נבין את כל סיפור שמשון ואת גדלותה של אימו, צללפונית. כפי שאמרנו – על פי חז"ל – אם שמשון הייתה משבט יהודה, שהוא שבט האצילות והמלכות, והיא מתחתנת עם מנוח שהוא משבט דן, שהוא השבט הירוד בשבטים, והמציאות עגומה שאין חיבור בין השבטים. את האישה הגדולה הזאת, לא מעניין כל הסטיגמות וההיסטוריה הקדומה, והיא מתחתנת עם מנוח הדני. כאשר המטרה לחבר בין השניים.
רוח מפעמת
כמובן שהילד שהיולד מחיבור זה יהיה מסובך רציני, שהרי הוא מסתובב בין צרעה ובין אשתאול כל ימיו – מקום אחיזת שבט יהודה – ואין לו מה לחפש שם כי אביו משבט דן. באותם ימים שבט הדני עולה צפונה מחמת המתח הנזכר, וזהו תפקידו של שמשון (שמש קטנה), שרוח ה' מפעמת בו דווקא בין צרעה ובין אשתאול, במחנה דן – אותו מקום שהנציח את המתח בין שני השבטים כנ"ל. במקום הזה רוח ה' כמו פעמון, מקשקשת ומפעמת בו, ומזכירה לו את תפקידו, לעשות שלום בין האחים. וזה יכול לעשות רק מי שמבין וחווה את הכאב על בשרו.
המטרה הושגה
האם שמשון הצליח בשליחות זו? זה כבר לא מתואר בהפטרתנו, אבל בהמשך הפרקים, בסוף סיפור שמשון רואים שכן. כאשר תופסים את שמשון, מנקרים את עיניו והוא נלקח לעזה, שם מציבים אותו לצחוק בתחתית הבניין, בין העמודים עליהם נשען כל הבניין. הבניין היה עצום, שהרי עליו היו מעל 3000 איש, וכידוע שמשון מפיל את הבניין עליו "ויהיו המתים אשר המית במותו, רבים מאשר המית בחייו". המעניין לראות מה קורה אחר כך, הרי גופת שמשון נמצאת בתחתית ההריסות, ובכדי להגיע אליה בכדי להביאה לקבורה, ייקח זמן לא מבוטל. והנה הפסוק מתאר: "וירדו אחיו" – מבית יהודה, "וכל בית אביהו" – משבט דן, "וישאו אותו ויעלו ויקברו אותו בין צרעה ובין אשתאול בקבר מנוח אביו". הפסוק הקטן הזה כל כך נפלא, שמשון הצליח במותו לאחד בין האחים, הוא גרם להם יחד להגיע ולהתעסק במציאת הגופה עד הבאתה לקבורה. היתה כאן פעולה המצריכה מאמץ תוך שילוב ידיים של שני הצדדים יחד, למשך זמן לא קצר.
כך מקבלים תורה
הדברים חשובים ומשמעותיים פי כמה, כשנופלים בסמיכות לחג שבועות, שהוא חג מתן תורתנו. אין אפשרות לקבל תורה בלי אחדות, וכפי שמסבירים חז"ל את הפסוק "ויחן שם ישראל נגד ההר" – כאיש אחד בלב אחד. זהו המסר אז, ועתה יש לו משמעות כפולה ומכופלת בזמנים הללו, בהם עסוקים בלחפש נגעי האחר (תקופת הבחירות שלא נגמרת ולא נעימה). המסר הזה משפריץ מכל מקום בפסוקים ובנביאים ובדברי חז"ל, וגם השכל הישר מחייבו. יה"ר שנזכה ליישמו, שבת שלום ומבורך וחג שמח.