הרב איתמר לוי – רב קהילת האר"י קרית שמונה
בס"ד ט"ז אייר תשע"ה
ציווי השמיטה וטעמה
פרשתנו עוסקת בקדושת הארץ, דיני שמיטות, יובלות, נחלות וכו'. אכן יש מקום לשאלה המפורסמת (רש"י על המקום): 'וכי מה עניין שמיטה אצל הר סיני'? הרי מצוות אלו נאמרו לאבותינו עוד בהר סיני ומפני מה חיכה הכתוב עד עתה ושנה אותם בנפרד מכולם.
קדושת המשכן ועובדיו
אומר אברבנאל, משה רבנו קיבל את כל המצוות בהר סיני עם כל דקדוקיהם. אמנם לא לימד לישראל את כל המצוות כולם בבת אחת, כפי שהוא שמע מהקב"ה. והסיבה, שכשירד מן ההר עם הלוחות הראשונות וראה את העגל והמחולות שעשו עם ישראל, שבר את הלוחות מיד ומיצה את הדין עם החוטאים והתעסק בכפרתם וסליחתם וקבלת לוחות שניות. מיד לאחר מכן, אחר סליחת הקב"ה, ציוה אותם על בניית המשכן. אחר שהוקם ושכן בעננו עליו, ציוה אותם על ענייני המשכן: קורבנות שיעשו, משיחת אהרון ובניו וחנוכת המזבח, הזהיר אותם מאכילות אסורות ומהדברים המטמאים, כדי שהנוגע בהם לא יכנס במקדש עד שיטהר, וכן כל טומאות הגוף למיניהם (זב וזבה, מצורע, ערל וטמא) שלא יבואו בהם למקדש לחללו. ולכן סמך לזה סדר עבודת יום הכיפורים, שהוא גם כן שייך לסדר עבודת המקדש.
טהרת האומה
כל המצוות שהזכרנו מתייחסות למשכן ה', שצריך הרבה טהרה ונקיות וממילא עיקר הדגש בקיומם הוא לכהנים. אמנם מיד אחר הקמת המשכן התחיל לצוות על הדברים שצריך להמנע מהם והפעם כל עם ישראל: להתרחק מן העריות ומן העבודה זרה כדי שיהיו קדושים מכל דבר רע. צריך לדאוג לטהרת האומה כולה כדי שיתקדשו אותם שבאים אל משכן ה'. חוץ מעניין השלימות שמביא לאדם כל הנמנע מדברים רעים אלו, הכתוב גם מדגיש שזה מה שיתן לנו זכות קיום בארץ ולא תקיא הארץ אותנו מכאן.
דגש מיוחד לכהנים
אחרי שהזהיר על הטהרה בעבודת המשכן ומאותם אלו מעם ישראל שבאים אל המשכן, חזר לצוות שוב את הכהנים שלא יטמאו למתים ולשאר דברים המטמאים, ושלא לאכול קודשים בטומאה, ובעודם בעלי מומים ושכולם יהיו קדושים ורחוקים מן הערווה. ועל חגי ישראל שישמרו כי זה כבודם, ושיהיו הנרות דולקים לפניו ולחם ערוך על שולחנו, כי הוא מלך הכבוד וצריך להזהר מחילול כבודו, אפילו בדיבור אסור כלפיו צריך להשמר ולכן נכנסה כאן פרשת בן הישראלית שמקלל. אפשר לסכם שכל המצוות שנאמרו אחרי הקמת המשכן, נאמרו 'לכבודו ולצרכו ולהזהיר על חילולו בכהנים ובעם'. וכל זה נאמר למשה מאוהל מועד מיד אחרי שהוקם המשכן.
קדושת הארץ
רק עכשיו, אחרי שמשה סיים להעביר את כל הדברים שקשורים למשכן, כעת חוזר לדבר על הדברים ששמע עוד לפני כן בהר סיני בארבעים יום הראשונים שישב שם, שעדיין לא לימד אותם לישראל עד כה. והסיבה לפי שהמצוות הללו אינם מיוחדות לכהנים, או למקדש, או לטהרת העם ושלימות מידותיו. המצוות הללו שמשה יגיד כעת לעם, הם מצוות לצורך הארץ הקדושה שעם ישראל צריכים לבוא אליה: שמיטה, יובל, מכירת אחוזות ועבדים, שכל אלו מצוות הקשורים בארץ הקודש. וכיוון שהמצוות האלו, לא נאמרו מאוהל מועד כמו המצוות שראינו קודם (בפרשיות הקודמות לפרשתנו), לכן התחיל הפרשה "וידבר השם אל משה בהר סיני לאמר" והכוונה שבהר סיני נצטווה על מצוות השמיטה, וכעת הוא הולך לפרש עניינה.
טעם למצוות השמיטה
ישנם טעמים רבים לקיום מצות השמיטה, אמנם אביא כאן פירוש אחד (מתוך רבים שהביא ר"י אברבנאל בפירושו לתורה): "ימי שנותינו בהם שבעים שנה", וכדאי לאדם שיחוס על איבוד זמנו, יותר מעל איבוד ממונו, וכפי שאמרו חז"ל באבות: 'היום קצר והמלאכה מרובה'. ולכן אמר ר' מאיר: 'הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה', וכדי לעורר את האדם לכך שישים לב שאין זמן וצריך להשקיע בעיקר, לכן הקב"ה מדגיש עניין זה במצוות הרבות שנתן כפי שיתבאר.
ימי שנותינו שבעים שנה
העולם נברא בשבעה ימים, כדי שהחי יתן אל ליבו שימי שנותיו שבעים שנה. לא כדאי שיבזבז אותם לריק, אלא במעשים הטובים בהם בחר השי"ת, כך יזכה לנוח ביום השביעי, שהוא עולם הנשמות. לכן התורה מצווה על מצוות רבות בכפולות של שבע, כולם להזכיר לאדם שנות חייו. כן הדבר במצוות השמיטה שצריך לשבות בשנה השביעית. בסוף ימיו אין ראוי שיעבוד עוד, כאן צריך שיעזוב העסקים הגשמיים, ותהיה שבת לה'. שנה זו הכל הפקר ויש כאן רמז שאחרי מות האדם כל נכסיו יהיו למישהו אחר שלא עמל בהם, לכן כדאי לאדם להשקיע בעיקר, זה לטובתו, כפי שאמרו רז"ל: 'יפה שעה אחת בתשובה ובמעשים טובים מכל חיי העולם הבא'.
מצוות היובל
כן הדבר במצוות היובל. היובל מגיע בשנת החמישים אחרי שבע שמיטות. כאן רמז לאדם שעיקר עבודתו עלי אדמות זה למשך זמן של חמישים שנה ולא יותר. שהרי בעשר שנותיו הראשונות, ימי הילדות, לא יוכל לעבוד, וכן אחרי גיל שישים בעשר שנותיו האחרונות לא יוכל לעבוד, בגלל שסמוך לגיל הזקנה. לכן "וספרת לך שבע שבתות שנים שבע פעמים" שיראה שימי העסקים של האדם הם על פי רוב ארבעים ותשע שנים, וכשיגיע לגיל זה (אחרי ימי הילדות ועוד חמישים שנות עבודה) ראוי כעת שיעזוב תאוותיו הגשמיות ויקדש עצמו. אז יעבור "השופר בחודש השביעי", שהרי הוא קרוב לגיל השבעים. ותוקעים בשופר "ביום הכיפורים" (של שנת היובל) הכוונה שיהיה מכופר מעוונותיו. ויקדש שנת החמישים, שמשם והלאה יתנהג זקן זה בקדושה. ויקרא "דרור בארץ", שהגוף יהיה חופשי ובן חורין מכל עמלו. לכן נקרא "יובל" מלשון בליה והשחתה. "ושבתם איש אל אחוזתו" רומז לגוף. "ואיש אל משפחתו תשובו" רומז לנפש שתשוב למקומה. לכן בשנת החמישים לא מתעסקים בעבודת הקרקע, צריך להכין את נפשו לדרך האמיתית. שנזכה בע"ה.