הרב איתמר לוי – רב קהילת האר"י קרית שמונה
בס"ד
"קדושים תהיו"!
הקב"ה ציוה את משה רבנו להקהיל את כל עדת בני ישראל, ורק אז לומר להם את הפרשה המיוחדת הזאת. יש כאן שינוי מהדרך הרגילה, בדרך כלל משה אומר את הדברים לקבוצות של אנשים ואחר כך הם הולכים ואומרים לקבוצה אחרת וכו' עד שכל עם ישראל שומעים. אבל כאן צריך להקהיל את כולם אנשים נשים וטף, כשם שעשרת הדיברות נאמרו במעמד כל ישראל, כן הפרשה הזו, שרוב עיקרי התורה תלויים בה, לכן הייתה צריכה שתאמר במעמד כל ישראל. בפרשה שלנו נלמד איך מגיעים לדרגת הקדושה, שהיא המעלה שכל אדם כוסף לה, ולכן כולם צריכים לשמוע.
איך ניתן להיות קדוש כמו השי"ת?
התורה מצווה: "קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלקיכם". יש פה קושי אדיר, האם מצפים ממנו להיות כמו השם יתברך?! הרי אם הוא קדוש, אנו לא יכולים להגיע למעלתו? אמנם כאן נראה שהתורה אומרת "קדושים תהיו", והנימוק 'לפי שאני קדוש'. ננסה להבין מהי קדושה.
קדושה – לפרוש מן העריות
רש"י מפרש 'הוו פרושים מן העריות ומן העבירה, שכל מקום שאתה מוצא גדר ערווה אתה מוצא גדר קדושה'. כוונתו, שהרי בפרשה הקודמת הזהיר אותנו על כל העריות, שם פירט הכתוב את כל סוגי הנשים האסורות לנו. כעת אומר הכתוב, שאם נפרוש מכל אלו הנשים שאמר לנו (בפרשה הקודמת) בכך נהיה קדושים. אדם צריך להכין את הכלי שיהיה ראוי להיות משכן לנשמה. העריות הם דבר נגדי לקדושה.
צדיק ולא קדוש?
אמנם על זה יש לשאול, וכי על פרישה מן העריות צריך לצוות את האדם?! הרי אם אדם מקיים את השולחן ערוך, לא שייך שנאמר לו 'אתה יהודי קדוש, שהרי קיימת את השו"ע'. לקיים את השו"ע זו דרישה מכל יהודי שיזכה בע"ה, וממילא האדם שלא מקיים את השו"ע הוא חוטא, והמקיימו אשרי חלקו ונקרא לו 'צדיק', אבל לא 'קדוש'.
'קדש עצמך במותר לך'
נראה שקושייה זאת היא היסוד לפירוש הרמב"ן. לדעתו, התורה כאן מצווה אותנו לפרוש אפילו מן הדברים המותרים לנו, כפי שאמרו רבותינו בכמה מקומות 'קדש עצמך במותר לך'. הציווי בא כאן אחרי שאסרה לנו התורה כל העריות בפרשה הקודמת, כעת גם בדברים המותרים יש לעשות סדר, ולא הכל מותר. הרמב"ן מפרט דוגמאות כגון ביאת איש ואשתו שאמנם מותר לו, אך ימעט לכדי קיום המצווה בלבד, וכן בשתיית יין למרות שהתורה לא אסרה, בכל זאת ימעט כמה שאפשר.
נבל 'שלא' ברשות התורה
בעצם, לפי הרמב"ן יוצא שכל "נבל" הוא 'שלא ברשות התורה' מאז מצוות "קדושים תהיו"! התורה שוללת את האופציה להיות 'נבל ברשות התורה'. הרי בתורה לא כתוב איסור בכל אלו, ויכול האדם לחשוב בטעות שהדבר מותר, לפיכך אמרה תורה, 'קדש עצמך במותר לך'. גם המותר לך, תמנע ובכך תזכה לדרגת הקדושה המיוחלת.
קדושה היא הדרגה הגבוהה ביותר
ר' פנחס בן יאיר, חמיו של רשב"י (שבת לג ע"א. לפי הזוהר הוא היה חתנו) מלמד אותנו מהו הסדר שצריך לעבור האדם כדי להגיע לקדושה: זהירות, זריזות, נקיות, פרישות, טהרה, חסידות, ענווה, יראת חטא, קדושה. תשע מדרגות צריך לעבור האדם עד שמגיע למעלה זו! על יסוד דבריו אלו, כתב ר' משה חיים לוצאטו את ספרו 'מסילת ישרים'. שם הרב מסביר מהי הדרך של האדם הישר שיוכל ללכת במסילה הנכונה עד שיגיע אל התכלית, הקדושה.
ההבדל בין 'טהור' ל'קדוש'
יש הבדל בין אדם שהגיע למדרגת הטהרה, לבין אדם שהגיע למדרגת הקדושה. אדם שהוא טהור, צריך לפרוש מענייני העולם הזה, שלא יאכל כי אם דברים הנצרכים לקיומו, אם יאכל יותר מזה, עלול להמשך לתאוות וענייני העוה"ז. אמנם האדם הקדוש להפך, צריך לאכול, שהרי כל מה שנכנס למעיו, הופך להיות קדוש כמותו. אם לא יאכל, הוא למעשה מונע טוב מאותו מאכל שלא נעשה תיקונו כראוי, שהרי על ידי אכילת היהודי הקדוש, מעלה את אותו מאכל להיות קדוש כמותו. חז"ל אומרים (יומא עא) 'כל הרוצה לנסך יין על גבי המזבח בזמן הזה (שאין בית מקדש) ימלא גרונם של תלמידי חכמים יין'. כאן מדובר בתלמידי חכמים שהגיעו למעלת הקדושה שדיברנו, אצלם המאכל שנכנס לבטנם הופך להיות קודש ולכן שקול הדבר כאילו נסך יין ע"ג המזבח.
הדרכה מעשית
אם כן, מה יעשה האדם בכדי להגיע למעלה זו? ישנה הדרכה מפורשת בשולחן ערוך (אורח חיים סימן רל"א), הדברים כל כך מתוקים ואביאם כאן בלשונו של מרן: 'וכן בכל מה שיהנה בעוה"ז לא יכוון להנאתו אלא לעבודת הבורא יתברך, כדכתיב 'בכל דרכיך דעהו', ואמרו חכמים: כל מעשיך יהיו לשם שמים, שאפילו דברים של רשות, כגון האכילה והשתיה וההליכה והישיבה והקימה והתשמיש והשיחה וכל צרכי גופך, יהיו כולם לעבודת בוראך או לדבר הגורם עבודתו.. כללו של דבר, חייב אדם לשום עיניו וליבו על דרכיו ולשקול כל מעשיו במאזני שכלו, וכשרואה דבר שיביא לידי עבודת הבורא יתברך יעשהו ואם לאו לא יעשהו, ומי שנוהג כן עובד את בוראו תמיד'. מרן סמך דבריו על דברי חז"ל (ברכות סג ע"א): "איזוהי פרשה קטנה שכל גופי תורה תלויים בה? בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך". אם נחיה תמיד בהרגשה של "שויתי ה' לנגדי תמיד" (תהילים טז, ח), נגיע בודאי לדרגת הקדושה הנ"ל. שנזכה להיות קדושים, כפי שמצופה מאיתנו, אכי"ר.