הרב איתמר לוי – רב קהילת האר"י קרית שמונה
בס"ד
מדוע פרץ ה' בעוזה?
היום השמיני הגיע, אחרי שבעת ימי המילואים. כולם מחכים להשראת השכינה במשכן, וברגע הזה קורה כל הסיפור העצוב עם נדב ואביהו. נראה שעיקרון זה חוזר על עצמו 450 שנה אח"כ בהפטרה שנקרא השבת. ארון האלוקים נמצא בקריית יערים כבר עשרים שנה (מאז שנלקח בשבי על ידי פלשתים). לא היה מי שחשב להעלותו משם, עד ימי דוד המלך. דוד התחיל לבסס את ממלכתו על ישראל בירושלים והדבר הראשון שעושה, דואג להביא את ארון האלוקים למקומו, בירושלים. נעבור יחד על פסוקי ההפטרה ונבין דברים נפלאים וחשובים בעבודת ה', על פי דברים ששמעתי מהרב עוזי ביננפלד שליט"א.
סדר עלאת הארון
דוד המלך במעמד כל העם, ראשי סנהדראות ודיינים (חז"ל) מתכונן להעלות את ארון האלוקים הזנוח בבית אבינדב שבגבעה (קרית יערים). לשם כך הוא מרכיב אותו על עגלה חדשה. כאשר מובילי העגלה הם: עוזה ואחיו, בני אבינדב. ודוד וכל ישראל "משחקים לפני ה' בכל עצי ברושים ובכינורות ובנבלים ובתופים ובמנענעים ובצלצלים". המעמד מרשים ומרומם מאוד ונראה שהכל מתנהל כשורה. אבל לא כן.
סיפור הדברים
הציבור כולו מגיע למקום המכונה "גורן נכון" – מה שנקרא היום בירושלים 'צומת סנהדריה' (מרחק של חצי שעה הליכה משער יפו). ואז הבקר שמובילים את העגלה, עליה נמצא ארון האלוקים, עושים פעולה שגורמת לארון להתחיל ליפול מן העגלה לרצפה. עוזה, שהולך אחרי העגלה ורואה את הארון שמט ליפול, מושיט את ידו לעצור את הנפילה. וה' פוגע בו וממיתו במקום. אין ספק שכל אווירת השמחה שהייתה, נגוזה ברגע אחד. דוד רואה זאת ומגיב בחריפות: "איך יבוא אלי ארון השם?!" – ומחליט שארון האלוקים לא יבוא אליו לירושלים, ובמקום זאת משאירו שם אצל בית עובד אדום הגיתי, למשך שלושה חודשים. לבנתיים, עובד אדום הגיתי מתברך בברכות עצומות (לפי חז"ל, אשתו וכל אחת מכלותיו, ילדו שישה בכרס אחת). וכשמספרים זאת לדוד, תגובתו: "וילך דוד ויעל את ארון האלוקים מבית עובד אדום עיר דוד בשמחה".
קריאה ראשונה
בקריאה ראשונה של הפסוקים, לא מובן על מה כעס ה' – לכאורה דוד כל כך מתאמץ להביא את ארון ה' למקומו?! וכן צריך לנסות להבין מעשי דוד: תגובתו הראשונה מובנת שיש לו כעס על מה עשה ה' לנו כך, ומחליט להשאיר את הארון שם, במקום שפרץ בעוזה. אך לא מובן מה גרם לו אח"כ לחזור בו מהחלטתו ולהביא את ארון ה' למקומו המיועד בתחילה? כדי שנבין את הפסוקים כאן, צריך לקרוא את הפסוקים המקבילים בדברי הימים (א' פרק יג). כידוע, התנ"ך מפרש את עצמו – עזרא הסופר כתב את ספר דברי הימים והוסיף מספר פרטים על הדברים הכתובים כאן, שמגלים את התמונה השלימה.
שינוי גישה
דוד, בתחילה העלה את ארון ה' מתוך מחשבה שארון האלוקים מיועד לשרת אותנו. ולכן הוא מעלה אותו על "עגלה חדשה" למרות שכל תינוק יודע שההלכה לא כך! את ארון האלוקים צריך לשאת בכתפיים, ודווקא הלווים, ו'לא כל הרוצה ליטול את ה' יבוא ויטול'. וכפי שאומר דוד בדברי הימים: "כי לא דרשנוהו כמשפט!".."וישאו בני הלווים את ארון האלוקים כאשר ציוה משה כדבר ה', בכתפם במוטות עליהם". מה גרם לדוד לטעות בדבר כה פשוט? ועוד לא מובן, הרי גדולי תורה היו שם ושתקו. האם הם לא ידעו את ההלכה הזאת?
ה' עושה מלחמה
דוד חשב לתת כבוד לאלוקי ישראל בצורה שהפלשתים נתנו לו כבוד. שהרי לפני עשרים שנה, עם ישראל לקחו את ארון האלוקים ממקומו במשכן שילה ויצאו למלחמה עם פלשתים. באותה מלחמה נהרגו מעם ישראל 34 אלף, וגם בני עלי מתו, וארון האלוקים נפל בשבי בידי פלשתים. בעקבות זאת, הקב"ה עושה שמות בפלשתים: הביא עליהם מכת טחורים ועכברים. ולאחר שבעה חודשים של סבל, הפלשתים מחזירים את ארון האלוקים ב'עגלה חדשה' לבית שמש, ומשם אנשי בית שמש העבירוהו לקריית יערים. דוד זכר כל זאת, ואמר שכך אתן כבוד לאלוקי ישראל, בדרך שהפלשתים כבדוהו ושמוהו על עגלה חדשה. להזכיר להם שה' עושה מלחמה! זו הסיבה שכולם שתקו, שחשבו שיש כאן הוראת שעה בלבד.
צעקת הבקר
אבל הקב"ה לא רוצה שכך נעבוד אותו. האלוקים לא בא לשרת אותנו (להלחם מלחמותינו), אנחנו צריכים לשרת אותו ולעבוד אותו על פי רצונותיו. לכן הבקר ביקש לזרוק את ארון האלוקים, יש כאן למעשה צעקת חמס של קב"ה על הדרך הלא נכונה בהבאתו למקומו שבירושלים.
עוזה חוטף
עכשיו מובן על מה כעס ה' ופרץ בעוזה. הקב"ה לא צריך את הושטת היד של עוזה, הארון לפי חז"ל היה עף באוויר בצורה ניסית והיה 'נושא את נושאיו'. אם עוזה היה מצליח לסדר את הארון במקומו על הבקר זה לא טוב, כי יש פה למעשה השתקת כל העניין. מה שהקב"ה חפץ כעת לגלות בקול גדול שהוא לא מסכים עם המהלך. וממילא עוזה זה שחטף, שמונע את צעקת ה'.
דרך ה'
על ידי הריגת עוזה דוד מבין שהוא טעה בגדול, ולכן עוצר את כל המהלך לתקופה קצרה בלבד. דוד משנה גישה, ומכין את עצמו לדרך החדשה בא יביא את ארון האלוקים למקומו. הוא ממנה את הלווים (ולא כל אחד מהעם) שיהיו נושאי הארון בכתפיים, כפי שצוו על כך בתורה (ולא בעגלה חדשה). ורק כך אפשר יהיה להביא את ארון ה' למקומו. שבת שלום ומבורך.