הרב איתמר לוי – רב קהילת האר"י קרית שמונה
בס"ד י"ט אדר ב' תשע"ו
המסר במיתת בני אהרון
סוף סוף, הגענו ליום המיוחל – היום השמיני לשבעת ימי המילואים, שהוא א' בניסן. עד כה משה התאמן ולימד את הכהנים, הכל היה הכנה ליום הזה שבא, יום חנוכת המשכן והמזבח. קורבנות רבים (של הכהנים והעם) יועלו כאן, ואש תרד מן השמיים. ליום הזה חיכו האבות הקדושים וגדולי האומה שבכל הדורות. הציפייה הייתה בשיאה, ואף אחד לא ציפה לשבר הנורא, שעומד להתרחש לנגד עינינו ביום השמח הזה – מותם של בני אהרון. אין ספק שמות נדב ואביהו העיב על שמחת היום, אבל ננסה להסביר מה קרה שם, ועל ידי זה נבין את המסר הכל כך חשוב בעבודת ה' שלנו. לפי דברינו, נראה שמסר זה חייב היה לעבור דווקא כך, ביום ובמעמד הזה, והדברים על פי הרש"ר הירש זצ"ל.
אנשים יהירים
המדרש דורש את הפסוק המתאר מעשה נדב ואביהו ומציג אותם כאנשים יהירים. לפי המדרש הם לא נמלכו באביהם, לא שאלו את גדולי האומה, עשו הכל על פי שיקול דעתם, ואפילו זה מזה לא נטלו עצה וכל אחד פעל על פי שיקול דעתו בלבד. נכון שכוונתם הייתה רצויה, שהם קרויים "קרובי" גם אחרי שחטאו – המדרש אומר "בשמחתם כיוון שראו אש חדשה עמדו להוסיף אהבה על אהבה". אבל זו בדיוק הבעיה, האומה כולה זוכה כעת לגילוי קירבת ה', ממילא אין מקום לקורבן אישי שלכם. כהני ישראל צריכים להיות בטלים בכלל האומה. כל מעמדם שקיבלו זה בזכות האומה.
שמיעה בקול ה'
במסגרת עבודת הקורבנות אין מקום למחשבה סובייקטיבית (אישית). אפילו קורבנות הנדבה חייבים להיעשות על פי מה שציווה ה'. אדם שמקריב קורבן, מבקש קרבת אלקים, והיא לא תושג אלא על ידי שמיעה בקול ה' וקבלת עול מצוותיו. זו הנקודה המבדילה בין היהדות לעובדי האלילים. עובדי האלילים מבקשים לשעבד את הא-ל, בקורבן שהם מביאים לו, לעשות את רצון האדם. לעומתם, ביהדות הקורבן הוא ביטוי לכך, שהאדם משעבד את עצמו לעשות את רצון הבורא. לכן כל הקורבנות באים כציווי על האדם. מותם של בני אהרון בחנוכה הראשונה של המקדש (משכן) יש בה אזהרה לכל הכהנים שיבואו בעתיד, שאין להמציא חידושים בתחום העבודה, אלא אך ורק מתן תוקף למצוות ה' כפי שצוו.
בקרובי אקדש
התורה מצווה: "ונקדשתי בתוך בני ישראל" – מפסוק זה לומדים שיש חובה על האדם להקריב את הכל כדי לעשות את רצון ה'. וכך נבין את הפסוק אצלנו: "בקרובי אקדש", הקב"ה אומר ש'קדושתי תיוודע על ידי קרובי' – על ידי ענקי הרוח, הקרובים לי, בהם יתגלה, שחייב אדם להתגבר על כל קושי, ולהקריב את כל היקר לו כדי לעשות את רצון ה'. ואיך? על ידי זה שלא אסלח לאותם גדולים בשעת חטאם, ואפילו אגזור עליהם מוות, יתברר לכולם שרצוני הוא מוחלט, וכך יכירו בני האדם כמה חובה לשמוע בקול ה'.
נחמה לאהרון
על פי פירוש זה, יש כאן נחמה גדולה לאהרון אביהם, ולכן הוא שותק, כפי שהתורה אומרת: "וידום אהרון". אהרון מבין שאם הבנים שלו לא היו כאלה גדולים – אז היה להם מחילה, אבל בגלל שהם כה גדולים – היה חובה להגיב למעשיהם במלוא החומרה, שהרי מהם ילמדו כולם.
הפוך מהתפיסה המודרנית
שימו לב שזה הפוך מהתפיסה המודרנית, המעניקה חסינות לגדולי הרוח על עבירות מוסריות שעושים. לטענתם, הם זכאים ליחס של סלחנות גדול יותר. מה שאין כן תפיסת היהדות. אצלנו, כל הגדול מחבירו – חובותיו המוסריות גדולות ממנו. כפי שאומרים חז"ל (יבמות קכא:) על הפסוק "וסביביו נשערה מאוד" (תהילים נ) – מלמד שהקב"ה מדקדק עם סביביו כחוט השערה.
אסון לאומי
צריך לדעת שחטא גדולי האומה הוא חטא של האומה כולה. ואם נגזר עליהם דין מוות, ועוד ביום בו הם נדרשים לייצג את כלל האומה באחדותה האידיאלית לפני ה', יש בזה אסון לאומי. לכן התורה אומרת שבמותכם יהיה "קצף על כל העדה". יש כאן חשיבות לאומית.
ערפול חושים
כך נבין גם את האיסור החדש שאומרת התורה מיד אחרי מות בני אהרון – "יין ושכר על תשת". הגמ' מסבירה ששכר זה לא רק יין, אלא כל דבר המשכר. אבל חיוב מיתה וחילול עבודה זה רק על שתיית יין בכמות משכרת (כמות משכרת היא רביעית יין חי ויותר מרביעית יין מזוג). יוצא אם כן שאפילו בלי שכרות גמורה, רק חשש סביר לערפול צלילות הדעת, כבר נאסרה העבודה וכן אסור לפסוק הלכה. והסיבה, אדם שנמצא בערפול חושים, הוא פועל מתוך התרגשות הנפש והדמיון, ולא כך עובדים את ה'. עשיית מצוות ה' צריכים להיות מתוך דעה צלולה ושכל חריף ומפוכח. בני אהרון מתו מתוך שהלכו שבי אחר התרגשות ליבם.
מעשה רצוי
יש כאן לקח לכל כהני העתיד ולכל מורי ההוראה בישראל, צריכים להיות משרתי ה' ללמד תורה כפי מה שהיא אומרת, ולא ילמדו את מה שליבם אומר להם. אלא יורו את משפטי ה' ותורתו, "כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאו-ת הוא" (מלאכי ב, ז). מורה הוראה בישראל חייב להיות תלמיד חכם כל ימיו.
כפי שאומר ריה"ל בספר הכוזרי: "כוונתך רצויה, אבל מעשך אינו רצוי" – את ה' עובדים בדרך שהוא ציווה, ואין אפשרות לבדות דת לעצמך. שבת שלום.