הרב איתמר לוי – רב קהילת האר"י קרית שמונה
בס"ד ה' בניסן תשע"ה
תחיית המתים ויום הדין
בהפטרה שנקרא השבוע, הנביא (מלאכי) מדבר על היום הגדול – לו אנו מחכים – יום תחיית המתים. כשמנסים להבין מה כל כך מיוחד ביום זה, נשאלת השאלה מה הצורך בו? ובכלל מי יקום באותו יום: האם רק הצדיקים יקומו, או גם הרשעים? ולמה דווקא בסוף האלף השישי? ר' יצחק אברבנאל בפירושו הנפלא על ספר מלאכי עונה לכל השאלות הללו. ועל פי דבריו – היום הזה מביא לאמונה בכל דברי התורה הזאת. ואביא כאן בקצירת אומר מעט מדבריו החשובים.
"פתאום יבוא אל היכלו"
הנביא פותח בתשובה לשאלתם של בוני הבית השני. אנשי בית שני, בנו את הבית תחת שליטת האומה הפרסית ועל פי חז"ל לא הייתה שכינה בבית שני, וממילא חשבו שהקב"ה כבר לא משגיח עליהם. הם גם הביאו ראיה לשיטתם מהמציאות העגומה בה רואים הצלחת הרשעים, והייסורים הבאים על הצדיקים. על כל זה אומר ה' הנני שולח מלאכי שהוא יענה לכם על קושיה זו: דעו לכם שאמנם עכשיו לא מופיעה השכינה בבית מקדש השני, אבל עתידה היא להופיע בבית מקדש השלישי, שם תחזור לרדת האש ולאכול הקורבנות על המזבח, כדוגמת האש שירדה אצל משה במשכן, ואצל שלמה במקדש ראשון. כפי שאומר מלאכי: "ופתאום יבוא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים".
עונש הרשעים
אל תחשבו שעד שיגיע הזמן הזה, הרשעים ימשיכו להצליח ולא יקבלו שום עונש. אין הדבר כן, כי בכל יום מתים אנשים וביציאתם מן העולם הזה הם יתנו את הדין לפני, הוא משפט יום המוות ועונשי גיהנם. "כי אני ה' לא שניתי" שתמיד אהבתי משפט וצדק, אבל אם לא יהיה בעוה"ז, יהיה בעוה"ב, וזהו סיום דבריו: "ואתם בני יעקב לא כליתם" שאפילו אם תמותו, הנשמות שלכם עדיין קיימות ושם תקבלו גמול מעשיכם.
מעשי הרשעים
הנביא מתאר את העוול שעושים הרשעים שגוזלים התרומה והמעשר, שלא נותנים לכהן מה שמגיע לו, ועוד לא מבינים מה הם לא בסדר. הרשעים שבאותו דור לא האמינו בהשגחת ה' הפרטית על כל המציאות. דיברו שקר וסרה על ה', אמנם לנביא מכחישים ואומרים לא דברנו שום דבר: "מה נדברנו עליך?". הרשעים הגיעו למסקנה: "שוא עבוד א-להים" שהרי הקב"ה לא זקוק לזה. וגם מצדנו לא כדאי להשקיע, שהרי כשעבדנו לו לא ראינו שכר ולהפך, רק ייסורים. לכן אמרו: "ועתה אנחנו מאשרים זדים" נחזק את אותם שעושים רשע.
רפיון לצדיקים
הצלחת הרשעים וסבל הצדיקים, גרמה רפיון גם אצל הצדיקים: "אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו". לכן משיב להם הנביא: "ויקשב ה' וישמע ויכתב בספר זכרון לפניו" דעו לכם שהכל ידוע לפני, וזה ימשיך כך רק זמנית, עד בא יום הפרעון והגמול האמיתי (אומר אברבנאל, שכל הספר נכתב כדי להראות שה' יודע ידיעה פרטית ומשגיח על כל דבר). באותו יום יהיו הצדיקים כאוצר חביב שישמור עליהם מכל רע: "יום אשר אני עושה סגולה, כאשר יחמול איש על בנו אהובו העובד אותו". אז יהיה ניכר ההבדל: "בין צדיק לרשע בין עובד א-להים לאשר לא עבדו".
הסיבה לתחיית המתים
אז מהו היום הזה? אומר הנביא: "כי הנה היום בא בוער כתנור". הרמב"ן (בשער הגמול) ואברבנאל מסבירים שכאן מדובר על העתיד לבוא, תחיית המתים ויום הדין. ששם יהיה הגמול האמיתי בשכר ועונש לגוף ולנפש יחד. בעצם, אומר הנביא, לאחר פטירת האדם, הוא חוטף עונש על מעשיו וכן מקבל שכר על מעשיו הטובים, אבל כל זה בעולם הנשמות, והצדיקים לא יכולים לראות מה קורה עם הרשעים והעונש שהם מקבלים על מעשיהם הרעים. אמנם לאחר מכן, מגיע השלב האחרון, תחיית המתים. הקב"ה מראה לצדיקים בעיניהם הגשמיות גמול הרשעים, וכן הרשעים יראו בעיניהם שכר הצדיקים. ולכן כולם יקומו בתחייה, הרשעים יקומו לסבול, והצדיקים לקבל שכרם הטוב.
מה מביא לשכר בתחייה?
ומפני שהעבודה המביאה לאותו שכר האחרון ביום התחייה היא עבודת התורה והמצוות, ומה שגורם עונש בעולם התחייה הוא ביטול התורה, לכן אמר הנביא סמוך לזה: "זכרו תורת משה עבדי" להגיד שרק באמצעותה יזכו לשכר ולהצלחה בתחיית המתים.
הבנים והאבות מעידים
הראשון שיקום בתחיית המתים יהיה אליהו הנביא וה' ישלח אותו לפני יום הדין לכל חי. והוא ישיב "לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם". והכוונה שאם מתו הבנים של האדם בחייו, כעת הם יקומו ויספרו להוריהם שהם היו בעולם הנשמות ויש שכר ועונש כפי המסורת והאמונה, וממילא כך יאמינו ההורים בדבר. וכן הפוך, שהאבות יקומו ביום התחייה, ויספרו לילדיהם (שלא מתו עד כה) שיש שכר ועונש בעולם הנשמות בו היינו, וממילא 'יתיישר המין האנושי בהכרת הא-ל יתברך ואמיתת אמונתו'. לכן תחיית המתים תהיה באלף השישי, שאז צריך להחרב העולם (מבחינה גשמית), כדי שהמין האנושי יגיע אל התכלית שבעבורה נברא העולם קודם לביטולו, וכך לא תהיה בריאת העולם לבטלה. יה"ר שנזכה בע"ה.