הרב איתמר לוי – רב קהילת האר"י קרית שמונה
בס"ד כ"ט אדר א' תשע"ט
"ולא יכול משה"
פרשתנו חותמת את ספר שמות, והיא מסתיימת בשיא, הפסוקים מזכירים לנו את בריאת העולם: משה רבנו שם כל דבר במקומו, כמו הקב"ה בבריאה. והכל קורה כמו שציפינו "כֵּן עָשָׂה" ו"כֵּן עָשׂוּ".. אבל בפסוקים שחותמים ממש את הספר חלה תפנית לא ברורה: "וְלֹא יָכֹל מֹשֶׁה לָבוֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד כִּי שָׁכַן עָלָיו הֶעָנָן וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן". כך מסתיימת הפרשה, שמשה לא יכול להיכנס מפני הענן. ורק שני פסוקים אח"כ – תחילת ספר ויקרא – משה מקבל קריאה: "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר". בעצם, בלי הקריאה הזאת משה לא יכול להכנס?! צריך להבין שזה לא דבר פשוט, ואפילו יש כאן סוג של טרגדיה, שהרי כל עם ישראל צופה במשה, וכל עניין המשכן כדי להיוועד עם משה, ופתאום משה לא מצליח להיכנס. למה? ובכלל זהו המקום היחידי שמשה רבנו לא יכול לעשות משהו? בשאלה זו יש שלוש תשובות, ומהן שלושה לימודים חשובים אלינו, על פי דברים ששמעתי מהרב אייל ורד שליט"א.
פירוש "מי השילוח"
לדעת בעל ספר "מי השילוח" יש כאן משהו מדהים, משה חשב שעד עכשיו הוא היה רלוונטי וכעת תם זמנו. הכוונה עד מתן תורה בהר סיני, היה צריך ללמד תורה לעם ישראל וזה היה תפקידו של משה, אבל מפרשת תצווה נבחר אהרון (שם משה קצת הופתע לגלות שלא הוא יהיה הכהן הגדול, אלא אחיו, אהרון). כעת בגמר בניית המשכן, משה חשב שבא לסוף דרכו ולכן "וְלֹא יָכוֹל מֹשֶׁה" – משה רבנו בענוותנותו לא נכנס לתפקיד לא לו, זה תפקיד של אהרון. משה מבין כך ואין לו קנאה בליבו כלפי אהרון, אבל בליבו ובכל מאודו היה חפץ שהקב"ה ימשיך לדבר עימו, וזה מה שגרם ל"וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר!" – ההשתוקקות של משה גרמה לשינוי של התכנון המקורי. התכנון היה שהקב"ה יגיד לאהרון הכהן ישירות את כל פסוקי הקורבנות (כפי שאנו רואים פרשות שהקב"ה פונה לאהרון ישירות), אבל כאן החידוש – שמשה זכה שהוא יאמר לאהרון את פרשיות הקורבנות.
תורת הבעל שם טוב
השפת אמת מפרש פירוש אחר ומעט דומה, ובכדי להבינו נקדים לפירושו את תורת הבעל שם טוב. התורה הזו עוסקת בתגובת האדם שעושה מעשה טוב במציאות, או מקיים מצוה. יש לו כמה אפשרויות של תגובה: התגובה האחת, והיא הפחותה שבהם, שהאדם מהלל את עצמו ומראה לכולם שהוא עשה את אותה המצווה. ויש בזה פגם, שהרי מתגאה במצווה שעשה. תגובה נוספת – הרגשה של סיפוק, האדם מרגיש שעשה את מה שציפו ממנו, והסיפוק הזה יותר טוב מהתגובה הקודמת, אבל אומרים בחסידות שהרגשה זו באה מהנפש הבהמית. התגובה העליונה מכולן, היא הרגשת הבושה: באיזו זכות זכה לעשות מצווה זו?! – האדם מבין שהכל ממנו יתברך. וזו מעלת משה רבנו שהגיע לשיא של בניית המשכן, והוא נבהל והלך אחורה: הר סיני זה היה חד פעמי, אבל כאן מדובר בהשראת שכינה בצורה קבועה בתוך עם ישראל, והוא אחראי על כל זה! – וזו הכוונה "וְלֹא יָכוֹל מֹשֶׁה". בדרך שאדם רוצה לילך בה – מוליכים אותו, משה נבהל מגודל שליחותו, והיה צריך שיקראו לו: "וָיִקְרָא אֶל מֹשֶׁה". ובעצם הקב"ה אומר לו שזה בסדר, וזה לפי מדרגתו.
משכן של בעלי תשובה
הפירוש השלישי, יענה על שאלה מאוד מעניינת: היינו מצפים שהדברים הראשונים שיאמרו מאוהל מועד יהיו פסוקים של ברית – כגון פרשת "בחוקותי" ופרשת "כי תבוא" שבהם השי"ת כרת ברית עמנו – ובמקום זה נאמרים פסוקי הקורבנות (עולה, שלמים, חטאת ועוד). למה? השפת אמת מסביר שהסיבה שמשה רבנו לא יכול להיכנס זה בגלל דברי חז"ל 'במקום שבעלי תשובה עומדים, צדיקים גמורים אינם עומדים'. המשכן זהו מקומם של בעלי התשובה, שהרי אותם שחטאו בעגל עשו אותו. והמשכן הוא תהליך של חזרה בתשובה אחד גדול על העגל (זו גם הסיבה שפתח בפסוקי הקורבנות, שבאים לכפר על הרהור המחשבה). משה רבנו לא חטא בחטא העגל – הוא צדיק גמור – וממילא הוא אומר איך אני אכנס למקומם של בעלי תשובה? וזה קורה בכל יום, שבעל תשובה פונה לרב ומבקש עצה נכונה. אם הרב בעצמו לא חווה תהליך דומה – לא היה בנפילה – יהיה לו קשה לתת עצה לתיקון. הרב צריך רתיעה קודם כל ורק אח"כ להיכנס, ואז הכניסה תהיה מועילה. וזה מה שקורה עם משה, שירא להיכנס, והקב"ה אומר לו שהוא יכול להיכנס.
לימוד דרכי החוטא
ממה פחד משה? משה רבנו צדיק גמור, אצל הצדיקים הכל פועל בהדרגה (ארבעים יום, ועוד ארבעים יום..), לעומת זאת אצל הבעל תשובה יש הארה פתאומית. ואת זה משה לא מצליח להבין. אבל בסוף משה כן נכנס, וזהו "וָיִקְרָא אֶל מֹשֶׁה" – בשביל עם ישראל. הקב"ה גילה למשה את דרכי החוטא ודרך התשובה. הקב"ה הכניס את משה למשכן של בעלי התשובה, למחשבות הקטנות של החוטא, בכדי שיוכל לעזור לנו. משה עוצר לפני הכניסה, כי יש לו צניעות וענווה, שהוא לא יכול לדבר במה שהוא לא התנסה.
אם נסכם את שלושת הפירושים, יש כאן שלושה שלבים מפורסמים שהם: הכנעה, הבדלה והמתקה. הכנעה – זה משה רבנו שנכנע ומבין שהוא היה עד כאן, ומכאן ואילך אהרון מחליפו. הפירוש השני, זה הבדלה – כשאתה מגלה שאתה בשיא ועד כמה אתה קרוב, אתה נרתע ונבהל. הפירוש האחרון, המתקה – שמשה מגלה שכל מה שקרה לו זה בכדי שיוכל לעזור לבעלי התשובה, כי הוא במדרגתו לא שייך לשם, שבת שלום ומבורך.