הרב איתמר לוי – רב קהילת האר"י קרית שמונה
בס"ד
חטא העגל
בסיפור חטא העגל ישנם שאלות רבות ומתמיהות, ברצוני להתמקד באחת, ולראות דבריו הנפלאים של האלשיך הקדוש, בתשובה לשאלה זו. הרוצה להרחיב הלימוד בסוגייה רחבה זו, יעיין בדבריו שם על סוף פרק לא.
הקב"ה לא מזמן תקלה לצדיקים?
הרי כידוע הקב"ה שומר רגלי חסידיו לבל תצא תקלה מתחת ידם וכמאמר דברי רז"ל (חולין ז א): 'אפילו בהמתן של צדיקים אין הקב"ה מביא תקלה על ידן, צדיקים עצמן לא כל שכן'. כאן הרי בני ישראל הגיעו למעלת צדיקים קדושים המתנבאים פנים בפנים עם ה', ומדוע אם כן לא שמרם הבורא מן החטא?
השפעת הסביבה
ישנם גֵנִים סביבתיים, עם ישראל היה מושפע מן הגויים שגדל בהם, כפי שכותב שלמה בשיר השירים (ב, ב): "כשושנה בין החוחים כן רעיתי בן הבנות" פירוש דבריו, שהקב"ה משבח את רעייתו ישראל שהיא טובה מכל העמים, ולמרות שחטא העגל זה כתם רציני, שנותן דופי בכל טוב מדותיה, בכל זאת אומר הקב"ה לא לדאוג עדיין אהבתי אלייך, כי הלוא "כשושנה בין החוחים". הכוונה שעם ישראל נתון בין האומות שהם קוצים השורטים השושנה, הם השפיעו עלינו במעשיהם הרעים, אבל בפנים הכל נקי ועדיין היא שושנה. כפי שהמדרש מספר (שמות רבה מג ז) 'שאמר משה רבנו ע"ה להקב"ה על העגל, אמשול לך משל למה הדבר דומה, לחכם שהיה לו בן בחור ופתח לו חנות של בשמים בשוק של זונות ויצא לתרבות רעה וכעס עליו אביו. אמר לו חברו (לאביו של הילד שהתקלקל) אתה עשית את כל אלה, כי שַֹמתו בקרב זימה באומנות המרגיל לה, כן אתה ה', כי הלוא בימים ההם עודנו נער ישראל ותתנהו במצרים כי שם מקום זימה ועבודה זרה נתערב בהם וילמד מעשיהם'.
להיכן הלכה חכמתם?
אחרי כל זה עדיין יש מקום לשאול, איך אומה שנאמר עליה "הַשמע עם קול אלקים חיים מדבר מתוך האש" המירו את כבודם בדבר זה שלא יועיל? יש כאן פלא גדול להיכן הלכה חכמתם הרבה, שהרי ידעו שכל מה שהושיעם הקב"ה ממצרים לפי שמשכו ידיהם מן העבודה זרה, ואיך כעת עשו מה שעשו?
לא היו ישראל ראויים לאותו עוון
אומר הזהר (כי תשא קצא א) וכן המדרש, שאכן חלילה לחשוב רעה על עם ישראל, שעמדו על הר סיני ואמרו 'נעשה ונשמע', כעת יעשו הדבר הנורא הזה. מי שעשה העגל הם הערב רב שעלה אתם, הם עשו כישופים והשרו כוח טומאה בנזמי האף והתכשיטים ההם. עד כדי כך שכאשר אהרון השליך את התכשיטים לאש 'יצא העגל הזה' מאליו, (כפי שאהרון מספר אח"כ השתלשלות הדברים למשה). כך נבין דברי חז"ל 'לא היו ישראל ראויים לאותו מעשה' (ע"ז ד:), הערב רב הוא שחטא ומשך אחריו מעט מן הציבור, ועליהם התכוונו חז"ל לומר שהם לא היו ראויים לחטוא מצד מעלתם.
ניסיון להטעות פעמיים: אדם הראשון ובעגל
כדי שנבין איך חטאו, נקדים ונאמר, שהשטן ניסה בכל כוחו להחטיא פעמיים: את אדם הראשון, וכאן בעגל. במדרש מתואר גדולתו וקדושתו של אדם הראשון (ויקרא רבה כ ב) ש'היה יציר כפיו יתברך זך ובהיר ראוי להשראת שכינה ולהשתעשע אתו יתברך בגן עדן וללמוד ממנו כתלמיד לפני רבו'. זו הסיבה שכל כך התאמץ להחטיאו, שאחרת אין טעם לקיומו של השטן (הוא מלאך המוות) שאין אדם כזה עתיד למות. השטן לא מצא מי יהיה השותף לממש זממו, פרט לנחש. כמובן, אחרי שחטא בחטא על ידי הנחש, ירד האדם ממדרגתו וכעת כדי לזכות לטוב המיוחל מוכרח למות שיזדכך מעוונותיו כדי לזכות לקבל הטוב הנצחי.
כן היה הדבר במעמד הר סיני, עם ישראל במעמד זה 'כמעט' קיבלו חירות ממלאך המוות, 'ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן' (שבת קמו א). הכוונה שהגיעו להשיג כל הטוב ששמור לאחר התחיה, כעת בחייהם ממש, לכן לא היו צריכים למות כדי לקום שוב ולזכות לכל הטוב המיוחל, שהרי זכו לו עתה בלי מיתה. ואם היה נמשך כך, אז הייתה פוסקת המיתה מן העולם, וממילא לא היה 'עבודה' למלאך המוות, ולא היה צורך בו. כתוב במדרש (רבה פרשה מב ו) ש'אמר סמאל (השטן) לפני הקב"ה, במה אשלוט והשיב לו הקב"ה בכל האומות זולת ישראל'. אמנם השטן לא נכנע וניסה בכל כוחו לשלוט בישראל, ובזמן שהמתינו למשה שירד מן ההר, הראה להם את משה רבנו ע"ה מוטל מת במיטה ושהיו נושאים אותו המלאכים.
השתמשו באהרון להחטיא את העם
כפי שהשטן מצא שותף להחטיא את אדם הראשון – הנחש, כך כעת מצא שותפים להחטיא את עם ישראל, הערב רב. בזה יובן למה עם ישראל לא המתין עוד יום אחד למשה, שהרי הערב רב שהיו מוכנים לחטא, עליהם התלבש השטן והם פנו אל אהרון שהוא זה שיעשה העגל. הם התקהלו סביבו בדרך שבה אין לו אפשרות לסרב, אחרת יהרגוהו, וכל זה בכדי שכך ישפיעו על עם ישראל. שהרי אם הערב רב היו עושים העגל לבדו, העם כולו היה נשמר ולא נמשך אחריהם, שהיו אומרים זה מעשה שעשו הערב רב בכשופיהם. אבל כאשר אהרון נמצא בתמונה ורואים שהעגל יוצא מן האש בדרך 'ניסית' (שהיא למעשה כישוף), טעו לחשוב שאהרון עשאו ויש בו ממש.
יהי רצון שנזכה לחזור למדרגת אבותינו במעמד הר סיני ויתקיים בנו תחילת הכתוב: "אמרתי אלקים אתם ובני עליון כולכם", אכי"ר.