הרב איתמר לוי – רב קהילת האר"י קרית שמונה
בס"ד ט"ז אדר תשע"ז
הסבר מעשי אהרון
בכל סיפור חטא העגל יש כמה וכמה תמיהות גדולות וקשות, ואחת הגדולות שבהן היא התנהגותו 'המוזרה' של אהרון, שלמרות צדקותו, מציע הצעה שהביאה בסופו של דבר לחטא העגל. מה למעשה חשב אהרון? וכן אחר מעשה העגל לא מובן התנהגותו, שקורא ואומר: "חג לה' מחר!" – לכאורה, נראה שאהרון משתף פעולה עם החוטאים? כמובן שאין הדבר כן, ונסביר הדברים על פי הנצי"ב זצ"ל בספרו 'העמק דבר'.
הנהגת משה
צריך להבין שיש כאן תהליך שהתפתח עוד קודם, ביציאת מצרים. היו מיעוט אנשים שלא רצו לצאת, כי לא האמינו שהם ראויים למדרגה הזאת, שיהיו מקבלים פרנסה ישירות מהקב"ה. משה ואהרון דיברו על ליבם, עד שנתרצו. הם הסכימו לצאת, אבל האמינו שכל עוד משה חי עימם, יזכו לפרנסה בצורה ניסית. וגם ידעו שכל זה ייגמר כשימות, הם יחזרו להיות מושגחים בדרך הטבע. וזה כמובן בלתי אפשרי במדבר, שאינו מקום מיושב.
"משה איננו"
עכשיו נבין. משה לא חוזר מן ההר, והם בהתחלה לא ידעו שהוא עתיד לרדת רק אחרי ארבעים יום. וכיוון שלא שב עד כה, מן הסתם הוא לא יחזור עוד בתור אדם, שהרי אין כוח בידי אדם לחיות כל כך הרבה זמן בלי דבר מאכל. לכן ביקשו מאהרון: "קום עשה לנו אלוקים, אשר ילכו לפנינו" צריך מישהו שיחליף את משה. משה היה כוח פיזי, שחי בגוף, והנהיג אותנו בהנהגה ניסית. העידן הזה נגמר. עכשיו חייבים לדאוג למישהו שיכול להנהיג אותנו בהנהגה טבעית במדבר העצום הזה. אם היינו רגילים לחיות בצורה טבעית עד כה, אז היינו מסתדרים גם כשמשה איננו. אבל כיוון שהורגלנו להנהגת משה שהייתה מעל הטבע, כעת מה נעשה? על זה אהרון מגיב בבקשה המוזרה: "פרקו נזמי הזהב אשר באוזני נשיכם בניכם ובנותיכם והביאו אלי". בשביל להבין בקשתו, נוסיף עוד הקדמה.
איסור עשיית 'אלוהי זהב'
כולנו יודעים חומר איסור עבודה זרה ושהוזהרנו עליה בעשרת הדברות: "לא יהיה לך אלוקים אחרים.." הרמב"ם מסביר שהכוונה שלא נאמין שהקב"ה מסר את ההנהגה לאיזה אמצעי אחר. זה דבר שהיה ברור וידוע לכל האומה. מה שלא היה ידוע לאהרון ולכולם, זה שהתורה הוסיפה עוד אזהרה והיא: "לא תעשון איתי אלוהי כסף ואלוהי זהב לא תעשו לכם" – וכאן הכוונה שעם ישראל לא יעשו צורות של כסף או זהב להנהיג את ישראל, ושאותם צורות יבקשו מהקב"ה את צורכי האומה, גם זה אסור (לדעת הרמב"ן, כל זה נאמר לעם רק בירידת משה מן ההר. לא כמו רש"י).
אמצעי לבקש מה'
לפי זה, אהרון והעם חשבו שאין שום איסור לעשות 'אלהי זהב' שיבקשו מהקב"ה צרכי האומה. כשכוונתם לומר 'אין לנו זכות לעמוד לפני ה' בתפילה'. כך חשבו. ולכן אהרון ביקש זהב שבאזני נשיהם בניהם ובנותיהם. כי אהרון רצה ללמדם: כמו שהאישה והילדים לא רוצים לקבל על עצמם עול הפרנסה, ומצפים שהבעל יביא פרנסה (למרות שכשאין ברירה, הם דואגים יפה לפרנסתם), כך דרך העם, למרות שיכולים בעצמם לצעוק אל ה' על הפרנסה, והוא שומע תפילה, בכל זאת הם מעדיפים לעשות זאת על ידי "אלוהי זהב". וכך גם אהרון מבהיר לכולם, שאין כאן אלוקות ממש, אלא רק אמצעי, שעל ידו יבקשו מה'. זו הייתה כוונת אהרון הצדיק.
איסור עבודה זרה
כל העם הסכימו והביאו את הזהב, והבינו טוב מאוד את המסר של אהרון: 'שאפשר לפנות ישירות לקב"ה לבקש פרנסה, ורק הם מעדיפים שליח, כפי שהנשים והטף מעדיפים שהבעל יטרח בהבאת הפרנסה'. לכן אהרון עשה תבנית שור, כיוון שכל זה היה על מנת לבקש פרנסה, והשור מרמז כוח הפרנסה, וכוונתו שהוא יהיה אמצעי לבקשת הפרנסה. אבל הטעות של חלק מהאנשים (ג' אלפי איש. ריה"ל וראב"ע) הייתה, שהאמינו שהקב"ה העביר ממש את כוחו לצורה הזאת, שהוא יהיה אחראי על הבאת הפרנסה. וזה עבודה זרה ממש.
"חג לה' מחר"
אהרון ראה את הקלקול שנגרם ולכן אמר: "חג לה' מחר!" למחוק את הטעות של אותם האנשים שאמרו, שה' עזב את השגחתו מהם ומסר אותה לאותו עגל. אהרון קורא בקול גדול שמחר נקריב קורבנות לה' ועל ידי הקורבנות ישפיע השי"ת כוח פרנסה. וכך ביטל את המחשבה של הטועים לאותם רגעים. אהרון, שראה מה גרם מעשי העגל, היה צריך באותו רגע לשבור את העגל ולבטלו כדי למנוע מחשבה של עבודה זרה?! אבל היה מנוע מלעשות זאת – כפי שהסברנו, הם האמינו שצריך להיות אמצעי, וחז"ל מוסיפים שכבר חור נהרג על שניסה למונעם. ולכן אהרון עשה חשבון שעדיף לו שכמה אנשים יגיעו לעוון עבודה זרה, ולא כולם יגיעו לכך (על ידי שיהרגוהו ועבירה גוררת עבירה). ולכן מסר אותו צדיק נפשו ונשמתו בשביל אהבת ישראל.
זיכוי הרבים
אהרון, בחטא העגל, החטיא את קלי הדעת, ועל זה נענש במיתת נדב ואביהו (כפי שנראה בפרשת שמיני). ואפילו שכוונתו הייתה לשם שמיים, נענש. והסיבה, שנתגלגל על ידו חטא הרבים. אבל צריך לזכור שהיה כאן זכות אדירה של זיכוי הרבים במה ששמר את רוב הציבור מעוון עבודה זרה. חז"ל אומרים במדרש שאהרון גדול מפינחס. שהרי פינחס מסר נפשו על ישראל וזכה לכהונה גדולה. ולעומתו, אהרון, הגדיל לעשות, שמסר גם נשמתו בשבילם, שהרי השתתף עימם בעוון החמור כדי להצילם. ומשום זה הקדים משה להכשירו לעבודה לפני בניו (בפרשת צו). שבת שלום ומבורך.