הרב איתמר לוי – רב קהילת האר"י קרית שמונה
בס"ד
סדר קבלת הלוחות
משה רבנו עולה אל הר סיני שלוש פעמים ובכל פעם נמצא שם למשך ארבעים יום וארבעים לילה, ללא אכילה ושתיה. הדברים מפורשים במדרש ובפרשת עקב שבספר דברים (לא אצלנו בפרשה). רק אחרי מאה עשרים ימים, ביום כיפור, משה מביא לוחות שניים. והשאלה מדוע היה צריך להביאם בדרך זו?
עלייה שנייה
מסביר אברבנאל, אחרי שמשה שובר את הלוחות הראשונות, שורף את העגל ודן את עובדיו, אומר משה אל העם: "אתם חטאתם חטאה גדולה ועתה אעלה אל ה' אולי אכפרה". משה עולה שנית אל ההר ועומד שם בתפילה. כאן הכתוב מקצר בלשון התפילה: "אם תשא חטאתם, ואם אין מחני נא", אמנם בפרשת עקב מאריך יותר בלשון התפילה.
מלאך ולא ה'
תשובת ה', שתהיה סליחה לציבור, אבל אותם היחידים שחטאו ימותו: "כי מי אשר חטא לי אמחנו מספרי". אבל רצון ה' שהציבור יבוא לארץ וירש אותה, ולכן ממשיך הקב"ה ואומר: "לך נחה את העם אל אשר דברתי לך". והכוונה תוביל את הציבור אל הארץ המובטחת, על מנת לרשתה. כאן מוסיף הקב"ה שהמלאך הוא זה שילך לפני העם לשומרם בדרך, ולא הוא בעצמו. ועוד דעו לכם ש"ביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם". הקב"ה לא מוותר על עוון העגל ויבוא בחשבון עמנו בהמשך.
העברת המסר לעם ותגובתו
על כל זה משה שותק, לכן ה' אומר לו פעם שניה (כביכול משה מתמהמה): "עלה מזה אתה והעם". משה יורד מן ההר בפעם השניה (למרות שבפסוקים אצלנו לא כתוב הדבר, כך דרך התורה לקצר בדברים שאין בהם צורך רב), ומעביר מסר קשה לעם ישראל. הוא לא מבשר להם מחילה וסליחה, אלא מודיע להם 'כי עת צרה היא ליעקב' שה' הולך לשלוח מלאך להנהיגנו במדבר, ולא יבוא ישירות להוביל אותנו. בעצם, ה' כועס ומסתיר פניו מהם. משה רצה שעם ישראל יתפללו אל ה' ויבכו לפניו על הדבר הזה. אכן העם מתאבל וכפי שאומר הכתוב: "ויתאבלו".
הסיבות לירידת משה
סיבה נוספת לירידת משה מן ההר, בכדי לקחת את האוהל שלו ולשים אותו מחוץ למחנה ישראל, כדי להראות לעם שהוא מרחיק את אהלו מהם, כפי שה' מרחיק השגחתו מהם. ועל ידי זה יחזרו בתשובה.
משה גם רצה לראות אם הוא ירד במדרגת נבואתו מפני עוון העגל, וכאשר רואה שה' עדיין מדבר עימו בתוך אהלו פנים אל פנים, ממש כמו שני חברים, אומר משה אל ה': "ראה אתה אומר אלי העל את העם הזה, ואתה לא הודעתני את אשר תשלח עמי" ומוסיף: "אם אין פניך הולכים" הכוונה אם אתה לא בא ושולח מלאך במקומך, "אל תעלנו מזה". הרי בזה אנחנו נבדלים משאר האומות, שאתה מלווה אותנו ולא שליח. והקב"ה משיב לו: "גם את הדבר הזה אשר דברת אעשה, כי מצאת חן בעיני ואדעך בשם".
פיסול הלוחות ע"י משה
משה מבקש לראות את ה' וה' עונה לו שהוא יעביר כל טובו לפניו. אבל כדי להוציא לפועל יעוד נפלא זה, צריך שמשה בעצמו יפסול שני לוחות האבנים, כדוגמת הלוחות הראשונים. וזה משה יכול לעשות רק כאן למטה בעולם שלנו, היכן שיש אבנים וכלים, ולא בעודו בשמיים (בעצם זו הסיבה שציוהו לרדת פעם שנייה מן ההר). ואמר לו הקב"ה שיעלה אליו בשלישית על מנת ליתן לו המתנה שהקב"ה הבטיח למשה: שיעביר כל טובו לפניו וילמד אותו מהו שמו, ובכל זה משה יהיה ניצב ורואה ויזכה לאור על פניו.
הכתיבה ע"י ה'
הקב"ה אומר למשה שלא יוכל להגיע לשלימות ולהיות ראוי לראות המראות שהבטיחו, רק על ידי התורה שניתנה על ידו. לכן אומר לו: "פסל לך" אתה צריך לעשות כן ולא מישהו אחר. בלוחות השניים היו שני דברים ניסיים: א'- שהיו מעשה אלקים נעשו בדרך פלא. ב'- כתיבתם הייתה מכתב אלקים. כאשר משה שובר הלוחות, הוא למעשה מבטל את הצורה שלהם, אבל הכתב נשאר. כיוון שמשה שבר הלוחות, הקב"ה מצוה אותו שיפסול את האבנים ויכין הלוחות שיהיו מוכנים לכתיבה. אמנם הקב"ה יכתוב על הלוחות ולא משה.
משה מפסל הקב"ה כותב
כך יובן הפסוק: "פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים וכתבתי על הלוחות את הדברים אשר היו על הלוחות הראשונים אשר שברת". אתה שברת את הלוחות הראשונים, ולכן אתה צריך לפסול את האבנים שיהיו ללוחות שניים. סיבה נוספת למה משה צריך לכתוב, לפי שהלוחות הראשונים לא שרדו בעולם שלנו, כי הכל מעשה אלקים, ולכן אמר הקב"ה שיהיה שיתוף בין האדם והאלקים, משה יפסול וה' ייתן את הנשמה שהיא הכתיבה וכך יתקיימו.
לא ניתנו בפומבי
אח"כ אומר הקב"ה למשה, שיתכונן למעמד הגדול שיזכה בו לדבקות העצומה. משה עולה וממתין שישה ימים ורק ביום השביעי ציוהו ה' לעמוד בראש ההר, ואומר לו שיבוא מוקדם. "ונצבת על הצור" שמשם יראה את טוב ה' וידע דרכיו. ומוסיף להזהיר שאיש לא יעלה עימו, לעומת הלוחות ראשונים ששם נאמר לו: "עלה אל ה' אתה ואהרון נדב ואביהו ושבעים מזקני ישראל" וכולם רואים את ה', כאן נאמר לו בהפך שרק הוא יעלה לבדו. לפי שכל אלו שראו, בסופו של דבר, חטאו. לכן כעת אמר שרק הוא לבדו יוכל לראות, וחז"ל אמרו: 'לוחות ראשונות שנתנו בפומבי שלטה בהון עינא בישא, לוחות שניות שלא נתנו בפומבי לא שלטה בהון עינא בישא". יהי רצון שנזכה בע"ה.